קטעים מתוך דברים שנאמרו במליאת הכנסת השלוש-עשרה, בקשר עם יום ה"שלושים" להסתלקותו של הרבי

יום שני, ג' באב ה'תשנ"ד (11 ביולי 1994)

באדיבות אתר "הכנסת"

ח"כ יצחק לוי (מפד"ל):

כינו את הרבי מנהיג, מנהיג הדור, או אחד ממנהיגי הדור. מה הן התכונות של מנהיג בעם ישראל? קודם כול, גדלות בתורה. והרבי, כידוע, היה גדול בתורה. גדול בתורה, כך שאנשים שומעי לקחו, הן ברבים והן ביחידות, היו מתפעלים מגדלותו בתורה, מזיכרונו, מידיעותיו, מעומק הבנתו. גדלות בתפילה.

הרבי, זכר צדיק לברכה, היה ידוע שהיה מתפלל על כלל ישראל והיה מתפלל גם על יחידים בישראל, ותפילתו היתה עושה רושם. כמה וכמה אנשים נפקדו, נרפאו, זכו לישועה, הם או בני משפחותיהם או קהילות שלמות, בזכות תפילתו של הרבי מלובביץ'. והרי לבו היה פתוח לכל אחד מישראל, והוא היה מקבל כל מי שהיה מבקש שהרבי יתפלל עבורו. גדלות בגמילות חסדים. מי לנו גומל חסדים כרבי מלובביץ' בדור האחרון? גמילות חסדים בהיקף עצום, בהיקף שלא יתואר. לא רק בפרטים הקטנים של גמילות חסדים, בנתינת צדקה, כשהרבי חינך דור שלם לנתינת צדקה, בעזרה הדדית, בדברים אחרים מהסוג הזה, אלא גמילות חסדים בראייה כללית של עם ישראל, והראייה הכללית הזאת, גם בתורה, גם בתפילה וגם בגמילות חסדים, היא זו שעושה את הרבי למנהיג.

גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, דואג היה הרבי לבלתי יידח מעם ישראל נידח. בכל פינה בעולם, בכל מקום שבו יהודי היה - הרבי ידע שהוא נמצא שם והרבי דאג לו, אם באמצעות שליח, אם באמצעות הקמת בית חב"ד, אם בהקמת מקווה במקום, אם בהקמת בית-הכנסת, אם בעשיית שיעור. לפעמים מדובר במקום שהיה בו יהודי אחד או היו בו שלושה יהודים או חמישה יהודים. והרבי לא התעייף ושלח לכל מקום ודאג שבכל מקום יהיה מישהו.

הרבי דאג שלא יהיו נידחים בישראל. הרבי דאג להקרין, לתת ולאהוב, בלטיפת יד, במבט אוהב, במנהיגות כלל-יהודית.

והרבי כמנהיג גם מסר מסרים, והמסרים ברורים. הרבי אמר מה דעתו על העניינים של כלל ישראל, ולאחרונה, בשנותיו האחרונות, הוא חזר והדגיש, מלבד אהבת ישראל הגדולה, מלבד כל מעשי החסד ומלבד הצורך בהעמקת לימוד תורה, גם את היחס המיוחד בדור הזה של עם ישראל לארץ-ישראל.

דיבר הרבי, זעק הרבי, היזהרו, היזהרו מעשיית טעות, טעות היסטורית: מי שמפקיר את ארץ-ישראל מסכן את עם ישראל. חזר, חזר וחזר ואמר ולא התעייף, גם כאשר הדבר לא היה פופולרי, גם כאשר הדבר הזה לכאורה ריחק חלק מעם ישראל ממנו, גם כאשר אמרו עליו שהוא אולי מפלגתי וגם כאשר היתה מחלוקת בין גדולי ישראל לגבי מה שהוא אמר, הרבי הבליג במחלוקת, הרבי לא ליבה מחלוקת, אבל הרבי נשאר בדעתו ואמר אותה בצורה ברורה: נטישת ארץ-ישראל היא סכנה לעם ישראל. זה מסר, מסר גדול, מסר חשוב, שלוואי וכל עם ישראל יבין אותו.

ח"כ אלי דיין (העבודה):

רבותי חברי הכנסת, לא אגזים אם אומר שיתמות היא ההרגשה שעדיין מקננת בלב רבים רבים עם פטירתו של הרבי.

הרבי היה מגדולי המנהיגים בדור האחרון, לא רק בין היהודים. בדור זה ובדורות אחרים לא היה איש כמוהו, שעשה כל כך הרבה למען היהדות. אימפריה של תורה, של חסידות, של אהבת ארץ-ישראל, אהבת עם ישראל, מוסדות חינוך בכל קצוות תבל, מאות שליחים, שלא שאלו לא על שכר ולא על תנאי עבודה, לא שאלו מנין וכיצד לחיות וקמו והלכו למקומות נידחים, על-פי מצוותו של הרבי, כדי להביא מזור ומרפא ליהדות, לאלפי יהודים במקומות נידחים.

לדעתי, הסיבה לכך שאנשי חב"ד והרבה אחרים היו ממש נדכאים עם מותו של הרבי לא נבעה מדאגתם למה שיהיה עם תורת החסידות או עם ביאת המשיח, אלא מכך שנלקח מהם, מאתנו, יהודי גדול, צדיק גדול, שהם היו קשורים אליו בכל נימי נפשם.

רבותי חברי הכנסת, כולנו הערכנו את הרבי ואת שליחיו בכל מקום ובכל אתר. אני באופן אישי ראיתי את הפעילות הזאת במקומות נידחים, במקומות שקשה מאוד לפעול בהם, באוניברסיטאות, שם ההתבוללות היתה גדולה, ואתה רואה איך השליחים האלה עושים עבודה נפלאה כדי להציל נוער יהודי צעיר באותם מקומות, צעירים שלא היה בהם שום חינוך יהודי ושום זיק של מסורת או יהדות.

יצא לי באופן אישי גם להיפגש עם הרבי וגם לראות את המסירות האישית שלו, איך הוא היה מקבל כל אדם, אנשים, נשים וטף, באהבה כזאת, בחיבה כזאת, הוא היה עומד ומברך כל אחד ואחד ודואג לכל אחד ואחד. ואכן, באמת התורה הזאת של החסידות ושל הרבי השפיעה הרבה לאהבת העם, לאהבת הארץ ולקירוב לבבות.

ח"כ משה קצב (הליכוד):

במשך כ-‎50 שנה, אולי יותר מכל מנהיג אחר במשך שני דורות, בלט מנחם מנדל שניאורסון, זיכרונו לברכה, באישיותו, במעשיו ובהיקף השפעתו, הקרין מעוצמתו על כל הנעשה גם מעבר לקהל מאמיניו וחסידיו.

אכן הוא האיר לדורות, מכל זווית, בסערה, במסירות נפש, בחום ובאנושיות.

אם חיפש הקדוש-ברוך-הוא לפני כ-‎50 שנה אישיות שיוכל להטיל עליה שליחות עלי אדמות באותה תקופה קשה למשך כשני דורות, הרי שהוא לא יכול היה למצוא מישהו מתאים יותר מהרבי מלובביץ'. אם הוא חיפש צדיק מושלם שדבק באהבה לעם ישראל, לתורת ישראל, לארץ-ישראל; אם הוא חיפש איש מעשה ואיש רוח, איש נערץ על קהל חסידיו ומאמיניו, אך יודע למצוא מסילות גם למי שאינם שומרי תורה ומצוות, איש גדול בתורה ובקיא בהלכה, אך גם בעל השכלה כללית רחבה, בוגר אוניברסיטת היידלברג ואוניברסיטת פאריס; אם הוא חיפש אדם שיוכל, לאחר השואה שבה נטבחו שישה מיליוני יהודים, להעניק לעם ישראל יותר אמונה, יותר ביטחון ותקווה; אם הוא חיפש אדם שיוכל, בתקופה של מאבק קשה, חריף ומסוכן בין הגוש המזרחי לגוש המערבי במשך עשרות שנים, לדאוג לכלל עם ישראל; אם הוא חיפש אדם שיוכל, דווקא בתקופה שמדינת ישראל קמה ומתעצמת וזכינו בריבונות יהודית, בעצמאות מדינית, ובמצב של מלחמה עם ארצות ערב, כאשר הן שואפות להשמיד את מדינת ישראל - אם חיפש הקדוש-ברוך-הוא אדם שיוכל באותה עת לייעץ, לכוון ולנווט, הרי שלא היה איש מתאים יותר מהרבי מלובביץ' באותן תקופות קשות.

הוא הנהיג את העם היהודי בשעה שהעם היהודי ידע כל כך הרבה סבל, כאב ויגון, זעזועים קשים וטלטלות עזות. הרבי מלובביץ' ידע בשעות אלה להעניק שמחה, תקווה למיואשים, לחזק את האמונה, להגביר את הזיקה לדת היהודית, לעם היהודי, למדינה. הוא הביא אושר, חדווה וגיל בלב רבים מהנדכאים בקרב העם היהודי ברחבי התפוצות.

הוא הפיץ תורה בקרב קהילות יהודיות ברחבי העולם. אלפי שליחים פעלו. במדינות בעלות משטר דמוקרטי, שבהן המתירנות והחיים המודרניים השתלטו על אורחות החיים - הרבי מלובביץ' ידע לחזק אותם.

גם במדינות בעלות משטרים דיקטטוריים בגוש הקומוניסטי, בארצות האסלאם - גם אליהן ידע הרבי מלובביץ' להגיע ולהטיף.

אם חיפשנו באותן תקופות קשות מנהיג חרדי שלבו איננו שלם כל כך עם הריבונות היהודית בארץ-ישראל, עם העצמאות המדינית של עם ישראל בארץ-ישראל - ואף-על-פי-כן ידע לעודד את חסידיו ונאמניו להתגייס לצה"ל, סמל הריבונות והעצמאות המדינית, עודד עריכת מנייני תפילות במחנות צה"ל, ביקורים בחגי ישראל ביחידות צה"ל, הוא הפעיל את מלוא השפעתו ולמעשה הטיף לריבונות ישראלית בכל ארץ-ישראל.

הרבי מלובביץ', שהיתה גם לי הזכות להיפגש אתו לשיחה ארוכה יחסית, זמן קצר לפני נפילתו למשכב - הוא דיבר בחריפות רבה נגד הסכמי האוטונומיה, אבל גם את הדברים החריפים הוא אמר באופן נעים ובסבר פנים יפות.

במהלך מלחמת המפרץ נפגשנו, חברי ועדת השרים לביטחון, כמעט מדי יום, ואפילו בשבת, בבור במטכ"ל. אזרחי ישראל היו בחרדה מאימת הטילים. ישבנו עם טובי המומחים בתחומי הביטחון והמודיעין כדי להעריך, האם נשיא עירק ישתמש באמצעי הלחימה המסוכנים שעמדו לרשותו כדי להפציץ את ריכוזי האוכלוסייה בישראל. ורק אדם אחד ישב לו הרחק מאתנו בברוקלין ואמר למאמיניו: אל דאגה, אתם לא תיפגעו והטילים לא יפגעו בכם.

הרבי מלובביץ' ניחן בכריזמה, עמד בצורה תקיפה על קיום כל פרט ממצוות התורה, אך גם היה מוכן להסתפק בהנחת תפילין. היה דוגמה ומופת למסירות נפש, והשאיר למעלה מ-‎200 כרכים ובהם הנחיות, דרשות, תשובות שניתנו בכתב ובעל-פה, נאומים בכינוסים ובהתוועדויות, שבהם נתן תשובות למאות שנים קדימה.

שר המשטרה משה שחל:

בשם הממשלה כולה והעומד בראשה, המשמש גם שר לענייני דתות, אני ממלא חוב של כבוד לזכרם ומנסה להציב ציונים ולשרטט בקצרה קווים לדמותו של הרבי מלובביץ'.

בטרם נציב ציונים אלו, יש לזכור שתנועת החסידות נוסדה לפני פחות מ-‎300 שנה על-ידי רבי ישראל בעל שם טוב. תנועת החסידות היא מהתנועות הגדולות ביותר בהיסטוריה היהודית, ויסודה הוא: תיקון הנפש היהודית, חינוך העם לעבודת הבורא ולשמירת מצוותיו. עקרונותיה של החסידות הם עקרונות שגם היהודי הפשוט תופס אותם, מבין אותם, מקיים אותם ומתעלה בהם, והם: תפילה, שמחה, התלהבות, אהבת הבורא ואהבת ישראל. החסידות, בהקמתה, היתה תנועת תגובה, ריאקציה, על קדרות החיים שבה היה נתון רוב העם באותה תקופה. היא הכניסה רגשות שמחה וסיפוק לפרט האומלל.

החסידות ינקה מן הקבלה, אך בשטח המעשי שונה היא מאוד מן הקבלה. הקבלה, אם אפשר לומר, פסימית בכל דרכיה, לעומת החסידות שהיא אופטימית ומלאת שמחה.

החסידות המפוארת, חסידות חב"ד, שראשי-התיבות שלה הם חוכמה, בינה, דעת, נוסדה על-ידי רבי שניאור זלמן מלאדי, שהיה גאון עולם ואישיות מזהירה, אשר הצליחה להרחיב את שורות החסידים ברוסיה הלבנה. הצלחותיו של רבי שניאור זלמן הפנו אליו את חציהם של המתנגדים לתורת החסידות. על אף היותו רודף שלום, לא קיבלו המתנגדים את דרכו.

די לי לומר, כי בתור מי שנשוי לליטאית, מהמתנגדים לחסידות, אינני נוסע לעולם לחוץ-לארץ בלי לבדוק האם תפילת הדרך של חסידי חב"ד נמצאת אצלי בתוך התיק.

חברי הכנסת, מאז העמיקה והשרישה חסידות חב"ד והטביעה את חותמה באהבת ישראל, והמסייעת לכך היא "זכות אבות", שעליה נאמר: "עד מתי זכות אבות קיימת? אמר ר' אחא: זכות אבות לעולם קיימת".

כמעט שאין פינה בעולם שאליה לא הגיעו שליחי אדמו"ר חב"ד. במיוחד יש לציין את השליחות ההירואית שהתקיימה בתחומה של רוסיה הסובייטית, בעת שהיה מסך הברזל מבדיל בינה לבין העולם החופשי. ניתן אולי לומר, שבזכות פעילות זו, כמו גם בזכותם של אסירי ציון ושליחים ופעילים אחרים, לא כבה זיק התקווה ולא נכחדה הזיקה של יהדות זו לעם ישראל ולארץ-ישראל.

יש גם לציין את פעילותה המסועפת ורחבת הממדים של תנועת חב"ד בארצות המגרב, שם הקימו רשת ענפה של בתי-ספר והעמידו תלמידים רבים המסורים ליהדות ולאומה.

שליחיו של הרבי הגיעו גם לאוסטרליה, לדרום-אמריקה ולדרום-אפריקה, וקצרה היריעה מלמנות את שמות המקומות הנידחים בעולם שאליהם הגיעו שליחי חב"ד והפיצו בהם את היהדות.

ידוע הדבר, כי הרבי מנחם מנדל שניאורסון, זכר צדיק לברכה, לא עלה לישראל ואף לא ביקר בה. עליו אפשר לומר את שנאמר בתלמוד במסכת יומא: "שלחו לו לר' יהודה בן בתירא שישב בחוץ לארץ, ואמרו לו: שלום לך, ר' יהודה בן בתירא, שאתה בנציבין, ומצודתך פרוסה בירושלים". כן, גם הרבי מלובביץ' היה מעורה וגילה עניין כפייתי בכל המתרחש בישראל. הוא נהג לתחקר כל אורח מישראל ולשאול על הנעשה בכל תחום מתחומי החיים בישראל. כלפי אנשי צבא שביקרוהו הפגין חיבה מיוחדת ונהג להתעניין בתנאי החיים של חיילי צה"ל.

עם זאת, נראה שהרבי לא נטש את עמדתה השוללת של חסידות לובביץ' כלפי הציונות.

אף כי לא אמר זאת בפירוש, היה ניתן להבין כי התנגדותו הבלתי מתפשרת לציונות היתה מיסודות השקפתו. הטפותיו נגד יוזמות שלום הכרוכות בוויתורים טריטוריאליים והתנגדותו החריפה לנסיגה מהשטחים נומקו על-ידו בעיקר בהקשר של פיקוח נפש. הדרשות שנשא הרבי היו מיזוג של דברי תורה וחסידות ותגובות בעלות אופי פוליטי, שהתייחסו על-פי רוב לאירועים בישראל.

לפנינו עולה אפוא דמות של תלמיד חכם יהודי בעל שיעור קומה, שכמעט שלא יצא מדל"ת אמותיו. עם זאת, הוא משך בחוטים והרעיש ממלכות, והתוצאות לא איחרו לבוא.

יהי זכרו ברוך כאחת מדמויות המופת של עם ישראל בדור השואה והתקומה.

ח"כ חיים דיין (צומת):

גדול צדיק הדורות הרבי מלובביץ', זכר צדיק לברכה, אשר היה עמוד התווך בקהילה היהודית, עליו נאמר: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה. שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו". זרועותיו של הצדיק חבקו עולם, ריכזו סביבו יהדות מפוארת, קירוב לבבות, גמילות חסדים, חסידות שורשית אשר העבירה מסר חד וברור שדיבר על הגאולה.

יחיד בדורו, בעל ערכים לקירוב לבבות, תוך אמונה עמוקה להבליט לעולם כולו כי לעם היהודי, מלבד התרבות יש מושג רוחני אשר חזה את עתיד היחיד, עתיד העם ועתידה של ארץ-ישראל. בזכותו הוקמו אלפי בתי-כנסת בעולם, במקומות אשר האנטישמיות רדפה את היהודי באשר הוא. בזכותו חזרו לשורשים אלפי מתבוללים אשר לא ידעו מהו חג, מהי מצווה, מהי אמונה, מהי שמחה.

כשהייתי בצבא, אין חג שהחב"דניקים לא באו בו עם מסר מהרבי, אם זה חג החנוכה, אם זה חג הסוכות, אם זה חג הפסח. אין יישוב בלי נציגים שמחזקים בפני כל איום, גם כשארץ-ישראל בסכנה.

את מלחמת המפרץ לא אשכח, כאשר הרבי, בג' בשבט, ‎16 בינואר ‎1991, שלח הודעה לחסידיו, אסר עליהם לגלח את זקנם בגלל איום המלחמה, מפחד ה"סקאדים" ומפחד הלוחמה הביולוגית - לא ייפול טיל גז, המקום הבטוח ביותר הוא ישראל. ‎16 בינואר ‎1991 -

בחיבור האותיות זה 18 – זה מראה על החיות של ארץ-ישראל.

הרבי הדגיש את הגאולה שעומדת בפתח. 5754 לבריאת העולם, סופו של האלף השישי לבריאת העולם, כניסתו של האלף השביעי. הרבי הנהיג את העולם בגלות, כפי שמשה רבנו הנהיג את העם ארבעים שנה במדבר, ושניהם לא זכו לראות את הארץ. אך שניהם זכו להכניס את העם לארץ-ישראל.

הגשמיות נפרדה מאתנו, אך הרוחניות בתוכנו. אדם שבא לעולם מקבל נשמה. כאשר הוא נפרד מן העולם, הוא מוסר את נשמתו אל המקום שבו נאמר: נפטר מהעולם וחוזר אל המקום שהנשמות נחצבות ממנו.

זכיתי לראות את הרבי בחייו, ואף ביקרתי בבית-החולים בניו-יורק, שם הרגשתי את הילד הדואג לאביו. כך ישבו מאות חסידיו בדאגה לאב שריחם על ילדיו והשריש בהם השקפת עולם, לכבוד מה אדם חי. תודה רבה.

ח"כ עובדיה עלי (הליכוד):

לי היתה זכות גדולה לפגוש את הרבי שלוש פעמים. בפעם האחרונה זה היה חודשים אחדים לפני שהוא נפל למשכב. נפגשתי אתו כסגן שר הביטחון של מדינת ישראל.

אני רוצה לומר לכם: בימי חלדי, בימי חיי, נפגשתי עם מנהיגים רבים מרחבי העולם, נשיאים, ראשי ממשלות ושרים. איש מהם לא הרשים אותי אפילו כהוא זה לעומת הפגישה המרתקת שהיתה לי עם הרב מנחם מנדל שניאורסון. העיניים היוקדות, עיני הפלדה שלו, הכריזמה, האישיות הקורנת, האצילות, הידע המקיף, שהיה פשוט מדהים, בתחומים שונים, בתחומי ביטחון, לעתים הכמוסים ביותר - זה מותיר פשוט הרגשה מדהימה, משאיר געגועים. חוזרים מפגישה כזאת עם עוצמות נפש, עם עידוד, עם חיזוק, שאין כמותם.

זכיתי והייתי בחצר הרבי בשמחת תורה. מי שלא ראה את שמחת התורה בחצר הרבי לא ראה שמחה מימיו; הצפיפות, העוצמה, האווירה. היתה אווירה מחשמלת. כשהרב סימן באצבע וקרא להקפות - וזכיתי, וקיבלתי את ההקפה השלישית - זו פשוט היתה הרגשה שאי-אפשר לתאר אותה. אני מבין שיהודי שלא התנסה בזה ולא מבין את המשמעות של החוויה הדתית המרתקת הזאת, את החוויה שאין דוגמתה, לא יכול להבין מה זה הרבי לא רק לחסיד, אלא מה זה הרבי ליהודי באשר הוא.

אני יכול כאן לעמוד ולספר שעות על נושאים שונים, על חוויות אישיות ועל מפגשים ועצות שהוא גם נתן לי אישית, כראש עיר, כחבר הכנסת, בתפקידים שונים. אבל הזמן לא מאפשר זאת. אני חייב לומר רק דבר אחד, שאני לא יכול שלא לדבר עליו. זה נושא אהבת ארץ-ישראל שלו. זה היה פשוט משהו מדהים; איזו אהבה של ארץ-ישראל, איזו מסירות לארץ-ישראל, אהבת ישראל, גמילות החסדים. הכול בדרכי נועם, בסובלנות, בסבלנות אין קץ. החיוך, העוצמה האישית שלו לעמוד שעות על גבי שעות, בגילו, במצבו הבריאותי, ולקבל כל יהודי, ולשמוע כל אנחה וכל בקשה וכל דרישה וכל עזרה, ולייעץ ולהנחות ולעודד. האם מישהו יכול לתאר מה זה?

יש המפעל של חסידות חב"ד בכל רחבי העולם. הוא ביסס מפעל חינוכי שאין כדוגמתו. גם ארגונים יהודיים עשירים, כמו הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, לא עשו את מה שחסידות חב"ד עשתה ברחבי העולם למניעת התבוללות, להפצת היהדות, לחינוך יהודי בכל פינה. איזו מסירת נפש של החסידים, של החסידות, של הציבור הנפלא הזה, שאין כדוגמתו.

יש לי בקשה אחת לחסידי חב"ד. אין ספק שזאת החסידות וזאת הקהילה היהודית החשובה ביותר שיש לעם היהודי. התרומה של חסידות חב"ד לעולם היהודי וליהדות היום – אין דוגמתה. אין דוגמתה. חשוב להמשיך במפעלים החינוכיים האלה ובמפעלים היהודיים האלה, להפיץ תורה ולהאדירה, לחזק את שומרי היהדות, להמשיך בגמילות חסדים, לחנך את הנוער, את הילדים, לקיום מצוות, למנוע התבוללות בכל פינה. ראיתי אתכם בכל פינה נידחת, במרוקו, בחבר העמים, בקזחסטן, בקירגיסטן, באוקראינה ואיפה לא. אני כבר לא מדבר על ארצות המערב. ראיתי אתכם בדרום-אפריקה. הפעולה שלכם פשוט לא תסולא בפז.

חשוב שתמשיכו באותה מורשת, תמשיכו להפיץ תורה ולהאדירה, ובכך אנחנו נמשיך את המפעל החשוב הזה ונכבד את זכרו של הרבי, אדוננו, מורנו ורבנו, מנחם מנדל שניאורסון, שיהיה זכרו ברוך ויגן עלינו אמן.

ח"כ אריאל ויינשטיין (הליכוד):

אני לא הייתי אף פעם אצל הרבי, לדאבוני. רק שבועות מספר לפני שהוא נפטר ביקרתי בבית-החולים. אבל הייתי מבקש לספר לחברי הבית כיצד השתקף אצלי הרבי בשלושה מקרים.

במלחמת יום כיפור פיקדתי על גדוד, שהמשימה שהוא קיבל היתה לחסום צירים לירושלים לנוכח אפשרות שירדן תתקוף. הימים הראשונים של המלחמה היו מאוד קשים.

הגדוד היה בחוסר כול, כמעט בחוסר כול, והדברים ידועים. מרגמות בלי מכוונים, משקפות שלא היו לקצינים וכו'. היה מצב רוח קשה מאוד. בלילה השלישי או הרביעי, באוהל המטה של הגדוד, שהיה על ציר טייבה, שם ליד יריחו - וצריך לזכור שזה היה לילה, קרוב לחצות - ישבתי עם כמה קצינים. לפתע, יריעת האוהל הורמה ונכנסו שבעה-שמונה חבר'ה עם בקבוקי יין וכוסות. בלי לשאול הם מזגו ואמרו: תשתו, לחיים.

אלה היו חסידי חב"ד, שבאו באמצע הארץ-לא-ארץ. זה היה בלילה. לא ידעתי איך הם הגיעו לשם, למטה. הם באו בטנדר, נכנסו, פרצו לאוהל, בלי לשאול, הגישו יין לשתות והתחילו לרקוד מסביב לנו. אני רוצה לומר לכם: נדבקנו מהם. זה היה מקרה אחד.

הייתי בחוץ-לארץ כשהתעורר בכנסת הנושא: מיהו יהודי, והיתה שאלה איך אצביע בנושא זה. ביקרתי בקהילות יהודיות וישבתי עם יהודים באנגליה, בכמה קהילות. אז עוד לא הייתי חבר כנסת. הייתי על הסף, אמור להיכנס. הם היו יהודים ממנצ'סטר, מלונדון, קבוצות קטנות. הם אמרו לי בדמעות: אם שם, בישראל, יצביעו בעד החוק הזה, זה יפריד משפחות. אצלנו במשפחה יש מי שגוירו שלא לפי ההלכה, ואם תקבעו שהם לא יהודים, אתם תפרידו משפחות. כך אמרו לי אנשים בדמעות. היו כמה הצבעות והחלטתי שמצפוני לא מאפשר לי להצביע בעד החוק.

ואני החלטתי שלא להצביע בעד החוק. ואז היו כמה הצבעות. ובמשך חודשים הגיע אלי לירושלים הביתה אחד מחסידי הרבי, בגשם, בקור, הוא לא נכנס הביתה, כי לפעמים לא הייתי בבית, רעייתי ביקשה להכניס אותו, והוא אמר: אני לא נכנס. בגשם, בקור, בלבוש דל, הוא בא לבקש ממני, בשם הרבי, שאני אצביע, שאשנה את דעתי: הרבי מבקש, בתחינה קורעת לב, לא פעם אחת, לא יום אחד, בגשם, בסופות רעמים, הוא עמד על-יד הדלת. אני חזרתי בחצות, הוא מחכה. חזרתי באחת בלילה, הוא מחכה, רטוב כולו, מתחנן: הרבי מבקש. חוברות, ספרים - "הרבי מבקש ממך".

אחר כך, כשסיירתי בעולם, בכמה מקומות, הגעתי למקומות שהיו בהם ‎30-40 יהודים.

כאשר אתה מגיע לארצות רחוקות, אתה תמיד מתעניין ואומרים לך: יש כאן קהילה קטנה, יש בית-כנסת קטן, והרבי מלובביץ' שלח יהודי שמטפל ביהודים האלה, בקהילה.

וכך חסידות חב"ד, כך הרבי השתקף בעיני, יהודי שהוא חילוני, אומנם קיבל חינוך דתי. ואני רוצה לספר לכם, שבשנה וחצי שהייתי בחופשה מהכנסת, כמעט בכל יום שלישי הייתי הולך, בחצות, למפעל יהלומים של אבי טאוב בירושלים; התקיים שם שיעור סמוך לחצות הלילה, בשעה ‎00:23 השתתפתי בהרבה שיעורים. רציתי לחדור, להבין. זו תופעה מופלאה בחיי העם היהודי.

לפני כחודשיים, כאשר הייתי במשלחת פרלמנטרית, מטעם הכנסת, בארצות-הברית, בניו-יורק, הלכנו שלושה חברים - חבר הכנסת ונונו, שנמצא כאן, חבר הכנסת גולדפרב ואני - לבית-החולים וביקשנו להיות בקרבתו, והיינו. אבל בקרבתי הוא יהיה עוד הרבה שנים.

ח"כ חנן פורת (מפד"ל):

מה ניתן בדקות ספורות לומר על אדם שהקיף עולם ומלואו? אפשר שיש סיפור חב"די, מהמסורת, מהמורשת החב"דית, שיכול בתמציתיות לשקף משהו מהנקודה המיוחדת שבדמותו של הרבי.

מסופר על הרבי הזקן, רב שניאור זלמן מלאדי, שהגיע פעם לבית בנו. ישב הוא בחדר הפנימי ועסק בתורה בהתלהבות, בחדר האמצעי ישב בנו, ובחדר החיצון ישן הנכד, בעל ה"צמח צדק", ישן בעריסה. לפתע התעורר הנכד ופרץ בבכי קורע לב. הרבי האמצעי, שישב בחדר האמצעי, היה כל כך שקוע בתורה שלא שמע את בכיו, אבל הרבי הזקן, שישב בחדר הפנימי, שמע את קול הבכי, עבר על פני החדר האמצעי, הרגיע את התינוק המוטל בעריסה, בעל ה"צמח צדק", וכשחזר שב ועבר על פני בנו ואמר: מי שעוסק בתורה ואיננו שומע קול בכיו של תינוק, יש לחשוש לפגם בתורתו.

הרבי מחב"ד, שכל כולו עסק בתורה, ידע לשמוע קול בכיו של תינוק, ידע לשמוע קול בכיים של ישראל באשר הם שם, מאלה שבסיביר וברוסיה תחת המגף הסובייטי ועד האחרונים באוסטרליה, באירופה, בארצות המזרח, בעדות המזרח וכאן בארץ הקודש, בכל אתר. ועל כן גם הושבה אליו אהבה כה רבה. ועל כן גם נאמר בו מה שנאמר באהרן, שזה עתה קראנו בפרשת השבוע על הסתלקותו "ויראו כל העדה כי גוע אהרן ויבכו את אהרן כל בית ישראל", כי הוא, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, זכה גם לאהבה גדולה מצד הבריות.

אילו שאלו את הרבי, מה האהבה הגדולה בעיניך, אהבת התורה, אהבת ישראל, או אהבת ארץ-ישראל, היה בוודאי מחייך ומשיב: הלוא חד הם, וכי יש אהבה לשיעורין? הלוא עם ישראל בתורתו על אדמתו, זוהי ציפייתי, זהו המפתח, זהו המסלול לגאולתם של ישראל.

אני רוצה לומר: לא זכיתי להיות אצל הרבי. כמובן, בית-מדרש שבו עסקתי אני בתורה, היו בו היבטים אחרים. ובכל זאת, באותה שעה, כשנסעתי במכוניתי ופתחתי את הרדיו ושמעתי על הסתלקותו של הרבי מחב"ד, לרגע החסיר לבי פעימה. עצרתי את הרכב בצד, עמדתי בעיניים חשוכות ופסוק הלם בי: הצדיק אבד ואין נסתם הלב, אנשי חסד נאספים ואין מבין, כי מפני הרעה נאסף צדיק.

על הרבי הזקן מקוצק אמרו: הצדיק אבד ואין נסתם הלב, הצדיק אבד ועכשיו מי ישים את הדברים על הלב, מי יהיה זה שישים את הדברים על הלב? כי מפני הרעה נאסף צדיק.

איך נקדם את פני הרעה ואיך ננחמכם אתם ואיך נתנחם אנחנו? איך ננחמכם, אנשי חב"ד, שלרבים רבים מכם חשך עולם עם הסתלקותו של הרבי? להמשיך בדרכו, באהבת ישראל גדולה, באהבת תורה גדולה ובאהבת הארץ הזאת.

ח"כ יעקב שפי (העבודה):

לא זכיתי לבקר את הרבי מלובביץ', אך שמעתי רשמים מפי חברים שביקרוהו הן כאשר תפקד בבריאות טובה והן כאשר נפל למשכב. מאות אלפים של יהודים בעולם ובישראל נשאו עיניהם לעבר הרבי והתפללו לשלומו. עם פטירתו הוא הותיר חלל ריק והשאיר את אלפי חסידיו ללא מנהיג ובאבל כבד.

בעת המשבר הגדול בתעשייה האווירית, שפרץ לפני כשנתיים, פנו אלי כמה מעובדי התעשייה האווירית, שנמנו עם חסידיו של הרבי. החברים הנאמנים ביקשו ממני לפנות אל כבוד הרב ולבקש את עזרתו למען הבראתה של התעשייה האווירית ויציאתה מהמשבר.

אינני אדם דתי, אך לאור בקשתם של חברי החלטתי לפנות לרב. זמן קצר לפני פנייתי נפל הרב למשכב. פנייתי נתקבלה אצל מזכירו הנאמן, והוא הבטיח לי שיעביר לרב את בקשתי בשם ‎17000 עובדי התעשייה האווירית.

ימים מספר לאחר פנייתי קיבלתי מכתב תשובה ממזכירו של הרב. במכתבו הסביר המזכיר שהרבי מלובביץ' קיבל את פנייתי ויעשה ככל שיוכל למען עובדי התעשייה האווירית. קיבלתי את תשובתו והעברתי אותה לחסידיו הרבים, שהתעניינו בדברי התשובה ובמצב בריאותו.

למרות מצבו הרפואי, שלא היה טוב באותם ימים, ידע הרב להתעלות ולהקדיש זמן לטיפול בבקשתנו.

ח"כ יוסף ונונו (העבודה):

עם הסתלקותו של הרבי, זכר צדיק לברכה, הסתלק מהעם היהודי מנהיג גדול ודגול, איש התורה, החוכמה, השליחות והמעשה, משרת ואוהב את עם ישראל, והמוני העם אהבו והעריצו אותו.

זכיתי, וחודש וחצי לפני הסתלקותו של הרבי ביקרתי בבית-החולים בניו-יורק יחד עם חברי הכנסת אריאל ויינשטיין ואלכס גולדפרב, התפללנו מנחה, אמרנו פרקי תהילים, וישבנו עם המזכיר הרב גרונר.

זכיתי ובקריית-מלאכי, שעמדתי בראשה ‎13 שנים, התיישבו חסידי חב"ד במצוות הרבי, ובנו שכונה גדולה, מוסדות ובתי-ספר. השכונה התאפיינה בסובלנות וביחסים הטובים עם יתר השכונות ועם כלל ציבור התושבים. תושביה התנדבו ופעלו לשם שמים, סייעו ועזרו לנזקקים, ליולדות, ולסתם עמך. את פעילותם הם ריכזו בקליטת העלייה, קלטו עולים חדשים וסייעו להם בכל תהליכי הקליטה. מלאכת הקליטה אף החלה עוד בארץ המוצא, לשם יצאו השליחים. הם הקימו מפעלים ויצרו מקומות עבודה רבים. וכל זה במצוות הרבי ובשליחותו. נאמנים לצו של הרבי הם קיימו את המצווה והשליחות בשמחה ובהתלהבות. היתה לי הזכות להיות מעורב ומשולב בכל המפעל הזה.

במשך כל תקופת כהונתי וגם לאחר מכן זכיתי לבקר ולהתארח אצל הרבי כמה וכמה פעמים, בל"ג בעומר, בחנוכה, בשבת ובסתם יום של חול. תמיד קיבל אותי הרבי בהתלהבות רבה וגילה התעניינות גדולה במה שמתרחש בקריית-מלאכי. קיבלתי ממנו מכתבים רבים, מכתבי ברכה וחיזוק.

בכל השנים האלה זכיתי לתמיכתו, זכיתי לברכתו. גם אם בפעם האחרונה הם הסירו את תמיכתם, תמיד אזכור את התמיכה ואת הברכה.

הדבר המרשים מכול הם שליחיו לכל קצווי תבל, לדרום-אמריקה, לאוסטרליה, לאפריקה, למרוקו, לכל מקום ולכל אתר. בכל מקום שבו ביקרתי מצאתי את בית-חב"ד.

גם בשבוע האחרון לפני מותו התקשרתי, טלפנתי לבית-החולים.

מעבר למחלוקות, הרבי היה מנהיג דגול, שאהבת ישראל בכל עת, בכל אתר ואתר, היתה הנושא המרכזי שלו. דרשותיו ודבריו, תורתו ודברי השליחות, נסבו והתרכזו סביב אהבת העם, אהבת ישראל. למנהיגותו היתה השפעה גדולה והיא חצתה גבולות, וגם הגויים ידעו לכבד אותו.

דמותו ומנהיגותו ותורתו של הרבי משאירות לעם היהודי ירושה ומורשה עשירה, אשר לאורן ימשיך העם היהודי ויתחזק: חוכמה, בינה ודעת, בסימן של דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

ח"כ יגאל ביבי (מפד"ל):

אני זוכר, כשנבחרתי להיות ראש העיר של טבריה, בא אלי השליח של הרבי, הנציג של הרבי בעיר, ואמר לי שהוא רוצה את המפתח של העיר כדי למסור לרבי. עשיתי זאת בשמחה, בצירוף מכתב ברכות. ואני זוכר שלא עבר זמן רב וקיבלתי תשובה מהרבי, תשובה יפה. הראיתי אותה לחסידי חב"ד. כשהם רואים את התשובה הם יודעים להבין בין המלים.

אבל משפט אחד כבר עשרות שנים נטוע בזיכרוני: והעיקר ההחלטה. להחליט. והרבי ידע להחליט ולבצע ולהפעיל.

הוא החליט על שליחים בכל מקום, על בניין בית-חב"ד בכל מקום, בכל יישוב בעולם. הוא החליט על מבצעי הצדקה הנפלאים שלו, על קופות הצדקה. הוא החליט על הדלקת נרות, להביא אור לכל בית. הוא החליט על לימוד הרמב"ם. ואני זוכר, בטבריה היו מופיעים בסיום אלפים ולומדים את הרמב"ם בהתלהבות. והטקסים באיצטדיון יד-אליהו, שהכניסו בהם את הקדושה, עם טקסי הסיום של לימוד הרמב"ם.

הוא החליט, עוד לפני שכולנו חשבנו שתהיה עלייה, שצריך לבנות בתים. ואני זוכר איך אחותי החב"דניקית בכפר-חב"ד אמרה: הרבי נותן את ‎100 הדולר. לא רק בגלל 100 הדולר, אלא מפני שהרבי אמר לבנות אז צריך לבנות. ובאותה שנה כולם התחילו לבנות. שנתיים לאחר מכן הבעיה הלאומית היתה הבנייה, והבאנו קרוונים ובנינו, ואילו הרבי ראה את זה לפני כן, שצריך לבנות כמה שיותר מהר.

הוא ידע להחליט, להחליט, להחליט ולבצע.

הרבי, זכר צדיק לברכה, שפתותיו דובבות בקבר, התורה שהוא נתן נלמדת 24 שעות ביממה.

אני רוצה לסיים ולומר, שבשנת ‎1777 עלה רבי מנחם מנדל מוויטבסק לארץ-ישראל וייסד את היישוב החסידי, את היישוב האשכנזי בארץ-ישראל. הוא עלה לטבריה. בדרך הוא הלך עם רבי שניאור זלמן מלאדי, הם היו חברים, והוא קבע חלוקת עבודה: רבי שניאור זלמן מלאדי יישאר בתפוצה, ימשיך להיות הרועה של התפוצה; וכאן יקדש את ארץ-ישראל, יקים את היישוב, יבנה אותו, רבי מנחם מנדל מוויטבסק.

הרבי, זכר צדיק לברכה, אני חושב שהוא נקרא על שם מנחם מנדל מוויטבסק - כך אני מבין - ותראו איך מייסד היישוב היהודי בארץ-ישראל, רבי מנחם מנדל מוויטבסק, הניח כאן את היסודות, והרבי, שנקרא על שמו, הביא לכאן את צאן מרעיתו, החדיר את היהדות, החדיר את התורה, הביא כאן לקיבוץ גלויות. תראו איך ההיסטוריה של עם ישראל מפוארת כשיש לה אישים כאלה, בעלי שיעור קומה.

ח"כ דוד מנע (הליכוד):

פגשתי עם האדמו"ר מלובביץ' פעמיים, והפגישות הללו, כמו גם הברכות החשובות שלו, מלוות אותי עד היום וילוו אותי בעתיד.

אנשי חב"ד פרוסים בכל העולם. ברוסיה הקומוניסטית מצאנו את אנשי חב"ד.

בקהילות נידחות - בארצות ערב, בצפון-אפריקה, במזרח-אירופה, בימים האפלים שלה, במערב-אירופה, בדרום-אמריקה - בכל המקומות הללו נפגשנו עם חסידי חב"ד. אנשים, סטודנטים, במקומות מצוקה, במקומות לימוד, היו הולכים לאכול בשר כשר, איפה?

בבית-חב"ד, כי הרב המקומי נשלח על-ידי האדמו"ר, זיכרונו לברכה, להגיע לאותם מקומות, לתת תורה, לתת חיים יהודיים לאותם יהודים, לאותם ישראלים בכל מקום ומקום, במערב-אירופה, בצפון-אפריקה, במזרח-אירופה.

היום המורשת הגדולה של האדמו"ר מלובביץ' היא להמשיך בשליחות הקדושה שלו בכפר-חב"ד ובקריית-מלאכי, בצפת ובנצרת-עילית, בטנקי המצוות, בצמתים החשובים, בשדה התעופה בן-גוריון ובכל מקום ומקום ברחבי הארץ וברחבי העולם - להמשיך ולהעביר את התורה, את המורשת, את אהבת האדם, את אהבת האחים, את היהדות בפעולה. בסופו של דבר, המורשת שהנחיל האדמו"ר מלובביץ' היא מורשת משותפת לכל עם ישראל, וגדולתו של האדמו"ר היא שגם חילונים יכלו לקבל אותו, את סמכותו הרוחנית, והחילונים קיבלו את אנשי חב"ד כאנשים אוהבים, כאנשים שיכולים להשפיע. זה ההבדל החשוב בין אנשי חב"ד לבין אנשי היהדות החרדית האחרת. הקרבה, האהבה, הנתינה. להיות חב"דניק זה להיות שייך, זה להיות אוהב אדם.

אני מקווה שבית חב"ד על כל שלוחותיו יישא את הדגל הזה, ימשיך הלאה, יפתח את המורשת של האדמו"ר, יפתח את תורת חב"ד, כי היא תורה נערצת וחשובה לכולנו. יהיה האדמו"ר היקר לכולנו, דתיים וחילונים, בני כל המפלגות, מליץ יושר לעם ישראל על כל מפלגותיו ושלוחותיו בארץ ובתפוצות.