הראיון שלפניכם התפרסם בספר "ברגע האמת - הרבי מלובביץ' והדיאלוג הביטחוני מדיני עם מקבלי ההחלטות בישראל". לרכישת הספר לחצו כאן.

באותו יום שלישי של סוף קיץ תשע"ו, 2016,1 ישב ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בלשכתו והתפנה לזמן מה מאירועי היום-יום. אתמול חזר ממסע של שבוע ימים לארצות הברית. המסע, שגרר תשומת לב עולמית, כלל נאום בעצרת האומות המאוחדות, פגישות עם נשיא ארצות הברית ועם מי שעתיד להחליפו, דונלד טראמפ. עתה ביקש נתניהו קצת שקט. השעה שפינה בסדר יומו העמוס לריאיון של העלאת זיכרונות על פגישותיו עם הרבי מלובביץ' - העניקה לו אתנחתא מסוימת מבעיות השעה הבוערות. תה צונן, בגוון בורדו, סייע לו להוריד הילוך. נתניהו שקע בשיחה שהחזירה אותו לעולמות אחרים ולזמנים אחרים.

בנימין נתניהו הוא מאחרוני המנהיגים במדינת ישראל שניהלו מסכת קשרים קרובה עם הרבי. קדמו לו נשיא המדינה שזר, וראשי הממשלה בגין, שמיר, רבין ופרס. אלה, לצד רבים מראשי זרועות הביטחון, אלופי צה"ל ושרי ממשלות ישראל, קיימו עם הרבי קשרים ברמות שונות: מקצתם פגשו אותו פנים אל פנים, אחרים העבירו אליו וקיבלו ממנו מסרים דרך אנשי קשר, וניהלו תכתובת עם הרבי. בכמה וכמה הזדמנויות ציין נתניהו כי הרבי הוא בעבורו מקור השראה ועוצמה. כשהוא מתאר את פגישותיו עמו הוא חוֹוה אותן מחדש ונהנה להתרפק על הזיכרונות.

הפגישה שלו איתנו עצרה בתחנות בדרכו הציבורית שבהן פגש את הרבי או הושפע ממנו. בשיחות מהסוג הזה נתניהו חושף דמות שונה מאוד מזו המשתקפת לעתים מכלי התקשורת. כאן באים לידי ביטוי התודעה ההיסטורית שלו, הידע האינטלקטואלי הנרחב שהוא מצויד בו והניסיון הדיפלומטי והציבורי העשיר שלו בשירות הדיפלומטיה הישראלית.

ראש הממשלה יושב על כיסא עץ בעל משענת נמוכה, להקלת כאבי הגב שמהם הוא סובל. רצפת הלשכה מצופה אריחי פרקט כהים. השולחן המהגוני שממנו מתנהלת המדינה מסודר בקפידה, נטול מחשב או אבזר אלקטרוני אחר. נתניהו אינו עושה שימוש בטלפון סלולרי. גם כל מי שנכנס ללשכתו - יהיה מעמדו בכיר ככל שיהיה - נדרש להפקיד את הטלפון הנייד בכניסה.

מאחורי מקום מושבו ניצבת ספרייה עמוסה: כרכי האנציקלופדיה העברית, ספרי בן-גוריון, ספר על הכותל המערבי, הספר 'על בלימה' (סיפורה של חטיבה 188 במלחמת יום הכיפורים) והרבה ספרים באנגלית. התמונות שעל הקיר רומזות על מקורות ההשראה של ראש הממשלה. בולטת תמונת אביו, הפרופסור בן-ציון נתניהו, שכמו משקיף על החדר בכל רגע נתון, מוודא שהבן אינו סוטה מהמורשת שהנחיל לו. לצד תמונת האב מתנוססת תמונה משפחתית מוכּרת, שצולמה בראשית כהונתו הראשונה של נתניהו, בקיץ 1996. בתמונה נראים בני הזוג נתניהו - הרבה יותר צעירים, הרבה יותר אופטימיים - לצד הילדים הרכים יאיר ואבנר. בינתיים כולם גדלו, התבגרו והתחספסו עם המאבקים המדיניים והפוליטיים והעימותים הרבים עם כלי התקשורת. [...]

*

פרשנים פוליטיים נוטים לייחס את התנהלותם של פוליטיקאים לאינטרסים מפלגתיים, לצרכים קואליציוניים ולשיקולי בחירות. מבחינה זו נתניהו אינו יוצא מן הכלל. ואולם רבים שנפגשו איתו לשיחות עומק, ובכלל זה עיתונאים שאינם חשודים באהדה כלפיו, מציינים כי מצאו אצלו אידאולוגיה מוצקה, המאמינה בזכותו ההיסטורית של העם היהודי על כל ארץ ישראל. האידיאולוגיה הזאת גורסת כי ישראל צריכה להתייצב מול לחצים בין-לאומיים מתוך עמדת כוח ולא להיכנע לתכתיבים הדורשים ממנה ויתורים ונסיגות. את המטען האידאולוגי הזה נתניהו נושא עמו מבית אביו - אך יש בסיס להנחה שהוא שואב השראה רבה לדרכו גם מהרבי מלובביץ'.

בהופעותיו לפני חסידי חב"ד סיפר נתניהו פעמים רבות על פגישותיו עם הרבי וציין את החותם שדמותו הותירה בו. החסידים נהנו לשמוע את הדברים, אך בליבם פקפקו אם אמנם הם משקפים את הכרתו הפנימית, או שמא יש כאן ניסיון להשמיע באוזני החסידים דברים הערֵבים לאוזניהם. ואולם ברבות השנים התברר כי נתניהו אכן נושא עמו את רושם הפגישות עם הרבי כחוויה אישית עמוקה וכמקור השראה לעתיד.

בעצרת הכללית של האו"ם בשנת 2009 נשא נתניהו נאום תקיף נגד נשיא איראן דאז, מחמוד אחמדינג'אד. נתניהו הציג תמונות ממחנות ההשמדה ותקף את ניסיונותיו של הנשיא האיראני להכחיש את השואה. לאחר הנאום, בשיחה עם כתבים, הדבר שהיה חשוב לנתניהו לומר הוא לספר על דברים שהרבי מלובביץ' אמר לו בשנת 1984:

"אתם יודעים מה הוא אמר לי? אתה הולך לאו"ם – יש שם אולם שבו יש שקר נצחי, חושך ואפֵלה. זכור, שכשאתה מדליק נר אחד של אמת באפֵלה הגדולה ביותר - החושך מגורש. הדלֵק נר של אמת!".

שנתיים אחר כך, במוצאי שבת, 24 בספטמבר 2011, עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו מעל בימת האו"ם, והגיב על דרישת יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס להכיר במדינה פלסטינית. ההתרגשות במוסדות האו"ם היתה גדולה. אבו מאזן בא לניו יורק בראש משלחת פלסטינית גדולה, שליוותה את הרגע ההיסטורי שבו הכריז המנהיג הפלסטיני על הקמת המדינה. נתניהו נזקק לכל הכישרון הרטורי שלו כדי להציג את עמדתו המנוגדת. ואולם כהקדמה לדבריו באוזני חברי הוועידה והתקשורת העולמית בחר לספר על פגישתו עם הרבי מלובביץ':

"בשנת 1984, כאשר מוניתי לתפקיד שגריר ישראל באו"ם, ביקרתי את הרבי מלובביץ'. הוא אמר לי – ואני מקווה, גבירותי ורבותי, שאיש מכם לא ייפגע, מכיוון שמניסיוני האישי כאן אני יודע שיש כאן אנשים ונשים מכובדים מאוד, הגונים ובעלי יכולת המשרתים את מדינותיהם – 'אתה תשרת בבית של שקרים רבים'. אבל הוא גם אמר לי, שבמקום החשוך ביותר –אורו של נר בודד יכול להיראות למרחק".

*

שורשיו של הקשר בין הרבי ונתניהו הולכים לאחור, אל חג שמחת תורה תשמ"ה, 1984. בית הכנסת ב-770 איסטרן פארקווי שבברוקלין, ניו יורק, היה גדוש בהמוני חסידים שבאו מרחבי העולם לעשות את החג במחיצת הרבי מלובביץ'. השהייה במחיצתו בשמחת תורה היתה חוויה עילאית, ורבים עשו את המאמץ ועזבו את ביתם ומשפחתם כדי לחוות את השמחה הגדולה בניצוחו של הרבי. שאלו כל חב"דניק מבוגר שתפגשו ברחוב מהו המועד במחיצת הרבי שאליו הוא מתגעגע יותר מכול. נחסוך לכם: התשובה תהיה תמיד - חג שמחת תורה.

בחוץ-לארץ, שמחת תורה נחגג יומיים: היום הראשון הוא 'שמיני עצרת', ואילו היום השני הוא 'שמחת תורה'. הישראלים השוהים בחו"ל אינם חייבים לשמור את החג השני, מכיוון שהם נחשבים בני ארץ ישראל. כך התפתח נוהג שאנשי השגרירות הישראלית באים בליל החג השני להקפות בבית מדרשו של הרבי, הנערכות בחצות הלילה. קודם לכן יוצאים החסידים, על פי הוראת הרבי, לצעדה רגלית ארוכה אל האזורים המרוחקים של ניו יורק, כדי לשמח את המתפללים בבתי הכנסת הקטנים ולהביא את שמחת החג לכל יהודי העיר. בינתיים הרבי מקיים "התוועדות", שבה הוא נושא דברים על משמעותו של החג, החותם את סדרת חגי תשרי. כאשר כל הצועדים חוזרים ממשימתם נערכים ההקפות והריקודים עם ספרי התורה, שנמשכים עד אור הבוקר.

בשמחת תורה תשמ"ה, 1984, בין אלפי המצטופפים באולם בית מדרשו של הרבי מלובביץ', נבלע דיפלומט ישראלי צעיר שענה לשם בנימין נתניהו. מעטים מקרב באי בית הכנסת הכירו אותו וידעו כי זה השגריר הטרי של מדינת ישראל בארגון האומות המאוחדות.

"זה היה זמן קצר לאחר בואי לאו"ם", מספר נתניהו. "יומיים לפני כן התייצב אחד מפקודיי בסיירת מטכ"ל בפתח משרדי באו"ם. הוא אמר לי: 'עומד להיות אירוע גדול אצל הרבי, אתה מוכרח לבוא. הרבי ישמח לראות אותך'. שאלתי: 'הרבי באמת מעוניין לראות אותי? אם כן, בוא נלך לראותו'.

"האיש הסביר שזה לא כל כך פשוט. הוא אמר לי: 'נצטרך ללכת בליל שמחת תורה'. הסכמתי מיד, ואז הוא אמר שצריך ללכת באמצע הלילה. אמרתי שאני מוכן. ואכן, בחצות הלילה הגענו לאותה כתובת מפורסמת. זו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את הרבי. בהמשך היו עוד פגישות.

"השעה הייתה מאוחרת מאוד, אבל בפנים, בתוך האולם – האווירה הייתה של אמצע היום. למעלה מחמשת אלפים חסידים הצטופפו באולם לא גדול במיוחד. זה היה מדהים. לא האמנתי כמה אנשים יכולים להיכנס לאולם כזה. אבל חסידי חב"ד, כמו שכולם יודעים, רגילים לנסים. איך התקיים הנס הזה? על ידי 'פירמידות' – החסידים עמדו זה מעל זה, על גבי פירמידות בנות כמה קומות, שנבנו במיוחד כדי להכיל את אלפי המשתתפים".

נתניהו מוסיף ומתאר את האירוע:

"הוכנסתי פנימה, לעבר בימה קטנה בקצה הדרומי-מזרחי של האולם. אמרו לי להמתין. לפתע נפתחה הדלת בקצה האולם, וראיתי מעין שחזור של מעמד קריעת ים סוף: בתוך הדוחק העצום נוצר שביל אנושי. הרבי צעד באמצע השביל שנפער, ותפס את מקומו על הבימה. האנשים שעמדו לצִדי אמרו לי: 'גש אל הרבי'. היססתי מעט; חששתי להפריע לו. אבל דחקו בי שאגש. התקרבתי לרבי וניסיתי לגרום לו לשים לב אליי. הרבי הסתובב. אמרתי: 'רבי, באתי לראות אותך'. הרבי נתן בי מבט מיוחד, חייך, ואמר לי: 'רק לראות? לא לשוחח?'...

"ואז התחלנו לדבר. אני זוכר שהרבי דיבר עברית מעולה, בעלת מבטא אשכנזי. דיברנו חמש דקות, ואז עשר דקות, ועשרים דקות. כך נמשכה השיחה, לפי הערכתי, ארבעים, ארבעים וחמש דקות. מסביב הייתה המולה גדולה - אלפי אנשים מצטופפים, ממתינים לרגע השיא שבו הרבי יתחיל בהקפות. ודאי אמרו לעצמם: 'מי זה האיש שהרבי משוחח איתו כל כך הרבה זמן'. אבל לרבי היה כל הזמן שבעולם. הוא עמד ושוחח איתי על תפקידי באו"ם, על הדרך שבה יש להציג את האמת שלנו, של העם היהודי, מול העולם. כשהרבי סיים לומר את מה שהיה לו לומר לי - הסתובב אל הקהל, והניף את ידו כאות לחסידים להגביר את השיחה והשמחה".

בשיחה ההיא, מול אלפי חסידים משתאים, אמר הרבי את המשפט שנתניהו עתיד לצטט באין-ספור הזדמנויות: "הרבי אמר לי: 'אתה הולך לבית החושך והשקר. זכור, שגם באפֵלה הגדולה ביותר, כשאתה מדליק נר אחד של אמת - הוא מפיץ אור יקרות שנראה למרחקים'. אין דרך טובה יותר, מדויקת יותר, לתאר את הדרך שבה ראיתי את תפקידי כשגריר באו"ם - וגם לאחר כהונתי באו"ם. בשנת 2011, על בימת האומות המאוחדות, תיארתי את השיחה הזאת שהייתה לי עם הרבי מלובביץ'. תיארתי זאת משום שזו הייתה שיחה בהחלט מכוננת, מאוד חשובה", הוא אומר.

נתניהו מסכם את פגישתו הראשונה עם הרבי, באותו ליל שמחת תורה: "זו הייתה פגישה מרגשת, יוצאת מן הכלל. הרבי לא ניסה לעגל פינות או ליפות את הדברים. הוא אמר את מה שהוא חשב, והדברים חדרו לנשמתי. בשיחה, שהייתה כאמור ארוכה בהרבה מכפי שציפיתי מראש, אמר לי הרבי לזכור תמיד את מי ואת מה אני מייצג – את ישראל, את העם היהודי. 'עליך לעמוד בתוקף ובגאווה', אמר, והוסיף שתפקידי להדליק את האור במקומות החשוכים. זו משימתי, ואותה עלי לעשות למען העם היהודי.

"הרבי אמר לי עוד דברים רבים, אבל המשפט הזה – שנֵר אחד קטן של אמת יכול להדוף חושך עצום של שקרים וכזבים – נכנס בעצמותי. אני חושב שהמשפט הזה הוא נר לרגלי. דומני שאכן הלכתי ברוח זו, בזמן שליחותי באו"ם וגם כיום.

"כששיחתנו הסתיימה", מספר נתניהו בהתלהבות, "קרה דבר שלא אשכח כל חיי. הרבי לקח את ספר התורה בידו, והתקדם לעבר מרכז בית הכנסת. ראיתי אותו רוקד במעגל עם ספר התורה, ואמרתי: הנה, זה הכוח של העם שלנו. זה כוחה של המסורת שלנו. זוהי האמונה של העם שלנו".

*

נתניהו שוקע במחשבות, ואז הוא אומר: "אני רואה את הרבי כנביא עכשווי. בשיחה איתו עמדתי מול חכמה עצומה, הייתי אומר אין-סופית, לצד אמונה עמוקה ואיתנה. זה מה שהקסים אותי באישיותו. הרבי לא ברח מאתגרים. להפך, הוא נענה לאתגרים, נתן להם תשובה. הוא פתר סוגיות סבוכות מאוד, והתווה דרך ליהודים בכל העולם כיצד להתמודד עם אתגרי העידן המודרני.

בנימין נתניהו בפגישה עם הרבי מליובאוויטש
בנימין נתניהו בפגישה עם הרבי מליובאוויטש

"כאשר כמה ממכריי התקרבו אל העולם הדתי, על ידי הרבי ואנשיו - הרבי היה אומר להם: אל תתנתקו, הישארו במקום שבו אתם נמצאים. אל תיטשו את הסביבה שבה חייתם, האירו אותה. בעיניי זו ראייה חיובית, מנצחת, שאינה בונה את עצמה על הסתגרות, אלא שואפת ליצור מבנה של אומה שלובת זרוע, שבה לכל אחד תפקידו ומקומו, אבל כולם מחוברים לשורשים של מסורת ושל אמונה.

"זה דבר מעניין", מוסיף ראש הממשלה. "הרבי היה איש של עולמות רוחניים, אבל רגליו היו נטועות בקרקע. אישיותו הזכירה את הפסוק 'סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה'. ראשו היה נתון לעניינים של רוח, אבל רגליו היו על קרקע המציאות. הוא היה ממוקד במתן פתרונות, בהתמודדות עם אתגרי השעה. הוא ידע כל מה שקורה, הבין, קרא את המפה העולמית וידע להתוות דרך למנהיגים ולאנשים מן השורה. אצל כולם הצליח לעורר השראה ולהציף כוחות חיוביים. אין זו מנהיגות קוסמת בלבד; זו מנהיגות מחייבת. היא מחייבת כל אחד מאיתנו לבחון מה בכוחו ליצור כדי לעשות את הסביבה לטובה יותר".

*

המפגש הבא של נתניהו עם הרבי מלובביץ' התקיים סמוך להחלטת נתניהו לפרוש מהתפקיד באו"ם ולהצטרף למערכת הפוליטית בישראל, על אף הפצרותיו של ראש הממשלה שמיר כי יישאר בתפקידו באו"ם.

הביקור נערך ביום השביעי של חג הסוכות תשמ"ח, 1987, יום "הושענא רבה". על פי המסורת, יום זה הוא השלמתו של יום הכיפורים. בראש השנה נכתב גורלו של כל אדם; ביום הכיפורים גזר הדין נחתם; וב"הושענא רבה" הפתקאות שעליהן נכתב גזר הדין מועברות לביצוע. לכן מקובל שאנשים מאחלים איש לרעהו "פתקא טבא"(כלומר, פתקה טובה).

הרבי מלובביץ' נהג לעמוד ביום "הושענא רבה" שעות רבות בפתח סוכתו ולחלק פרוסת עוגת דבש, "לֶקַח" ביידיש, לסימן ברכה, ולאחל לציבור "שנה טובה ומתוקה". אלפים עברו לפניו בבוקר הזה - נשים, גברים, ילדים וילדות - והחלוקה נמשכה שעות. בין הבאים היה בנימין נתניהו, השגריר באו"ם.

נתניהו ניצל את ההזדמנות כדי לשתף את הרבי בתכניותיו. להפתעתו, הרבי לא הביע שביעות רצון למשמע התכנית. הוא סבר כי נתניהו עושה עבודה חשובה באו"ם ועליו להמשיך בה. כך התנהלה השיחה:

הרבי מלובביץ': "אני קורא רבות על מה שאתה עושה... שנה טובה ומתוקה, הצלחה בכל מעשה ידך, הצלחה מופלגת בכל העניינים".

בנימין נתניהו: "כבוד הרב, אתה עוקב רבות אחרי הנעשה במדינת ישראל".

הרבי: "אני עוקב תמיד, כל הימים, אבל לצערי לא שומעים (לי)".

נתניהו: "שומעים יותר ממה שהרבי חושב".

הרבי: "אולי שומעים, אבל אין בשורות טובות. העיקר הוא המעשה, ואין מעשה. אבל אולי אתה, מכאן, יכול להשפיע על ההנהגה שם".

נתניהו רומז על תכניותיו הפוליטיות: "אני מתכונן בזמן הקרוב לחזור לארץ, להיאבק על העניינים שם ולנסות להשפיע".

הרבי: "אבל יש עוד הרבה מה להשפיע מכאן" (מהאו"ם).

נתניהו: "אפשר להיאבק גם מארץ ישראל. חשוב לדאוג שאכן יהיו מחליפים טובים" (לתפקיד באו"ם).

הרבי: "אין על מי לסמוך".

נתניהו: "יש כמה מועמדים טובים".

הרבי: "זה ספק, ואין ספק מוציא מידי ודאי. אתה יודע שיש באו"ם את העניין של 'שבע מצוות בני נח'".

נתניהו: "כן, כן".

הרבי: "זו מצוותו של היהודי - להשפיע על הגויים, וזה תפקיד שאותו צריך לעשות".

נתניהו: "לא שכחתי את פגישתנו הראשונה. פעלתי לפי מה שכבוד הרב אמר לי - לעמוד גאה וחזק. זה נחרת אצלי ופעלתי לפי זה".

הרבי הוסיף ללחוץ על נתניהו להישאר באו"ם: "אתה יודע בוודאי שבנימין היה הבן היחיד מקרב שנים-עשר השבטים שנולד בארץ ישראל. הוא השפיע אחר כך על הגויים, בתוקף ובגאון".

נתניהו רמז כי חש מיצוי בתפקידו בארה"ב: "אני משרת כאן כבר חמש שנים"...

הרבי התעקש: "אתה יכול להמשיך לשרת מכאן עד משיח צדקנו".

חמישה חודשים לאחר אותה פגישה שוב התייצב נתניהו לפני הרבי, הפעם בביתו הפרטי. זה היה בכ"ד בשבט תשמ"ח, 12 בפברואר 1988. יומיים קודם לכן, בכ"ב בשבט, הלכה לעולמה בגיל 87 הרבנית חיה-מושקה שניאורסון, רעייתו של הרבי מלובביץ'. בין הרבי לרבנית היו יחסים קרובים ועמוקים מאוד. פטירתה הסבה לרבי כאב רב, ובימים הראשונים ל"שבעה" היתה שרויה על פניו קדרות כבדה. לפי עדויות הנוכחים, כאשר נתניהו הופיע עלה על פני הרבי חיוך של קורת רוח, בפעם הראשונה מאז ההלוויה.

השיחה בין הרבי לנתניהו נפתחה באיחול של הרבי בנוסח: "תאריך ימים על ממלכתך". בשל ההמולה ששררה בבית, שבו הצטופפו מאות מנחמים, התקשה נתניהו לשמוע את הדברים, והרבי חזר עליהם שוב. הרבי הוסיף כי הברכה הזאת היא המשך לדברים שעליהם שוחחו בפגישתם הקודמת. לאיזו "ממלכה" הרבי התכוון כשאיחל לנתניהו שיאריך בה ימים? האם לממלכה הפוליטית, שנתניהו כבר היה בדרכו אליה, או שהרבי ניסה שוב לרמוז כי עדיף שנתניהו יישאר באו"ם. זאת אין לדעת. כך התנהלה השיחה בהמשך:

נתניהו לרבי: "אין מה לדבר. רק להתנחם".

הרבי: "אמן".

נתניהו: "כל עם ישראל איתך, כבוד הרב".

הרבי: "יהי רצון שלא נזדקק לזה. שיתגשמו דברי הנביא 'וּמָחָה ה' אֱ-לֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים', בקרוב ממש.

נתניהו: "עם ישראל שואב ממך כוח בימים שאינם ימי אבל ומשתתף איתך, להוסיף לך כוח בענין הזה".

הרבי: "צריך לנתב את זה לדברים טובים".

נתניהו לרבי: "כאשר הוא הצד השני של השמחה; אין שמחה בלי כאב".

הרבי לנתניהו: "בעתיד, אחד החידושים של ימות המשיח יהיה שהשמחה תהיה שלמה, בלי עצב בצדה השני. הנביא ישעיהו אומר: 'בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה ה' אֱ-לֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים'. פירוש הדבר, שלא יישאר אפילו רושם של עצב, ולמרות זאת השמחה תהיה אז שלמה לחלוטין, שמחת עולם".

חלפו עוד שלושה חודשים. באפריל 1988 שוב הופיע נתניהו ליד פתח חדרו של הרבי. נתניהו התכונן לנסוע לארץ, כדי להשתתף בוועידת הליכוד, לקראת הבחירות הפנימיות. בפגישה הזאת נתניהו הודה לרבי על "ההזדמנות שנתת לי לבוא ולהיעזר בך, ולזכות לקבל את הסיוע הנפשי שאתה מעניק, לא רק לי אלא לכל עם ישראל".

הרבי: "אני עדיין בתחילת המעשה שלי. וגם אתה נמצא בתחילת התפקיד האחרון שלך".

נתניהו: "אני בא בתחילת מעשה לאדם בתחילת מעשה. ואני מתכוון לחזור אליך, כבוד הרבי".

הרבי: "אתה תצטרך להיאבק עם מאה ותשעה-עשר אנשים. בוודאי לא תתרשם מזה, כיוון שהקדוש ברוך הוא בצד הזה (של השמירה על ארץ ישראל)".

"בזמנו", סיפר לנו נתניהו, "התחזית הזאת שהרבי השמיע באוזני - ולפיה אצטרך להיאבק עם מאה ותשעה עשר אנשים - נשמעה לי כגוזמה, אולי כבדיחה טובה. בהמשך למדתי שזו הגדרה מדויקת מאוד של תפקיד ראש הממשלה".

מדוע הסתייג הרבי מלובביץ' מהמעבר שלך אל העולם הפוליטי?

נתניהו: "הוא חשב שצריך להמשיך את המאמץ ולהציג את דברה של ישראל בין האומות, אבל אני אמרתי לו שאמשיך לעשות את זה גם מהארץ. אמרתי לו שבכל מקרה כבר קיבלתי את ההחלטה לשוב - ואז הוא אמר לי שאצטרך להיאבק עם 119 אנשים... זה היה אישור בדיעבד להחלטה שלי".

כמה זמן נמשך הקשר ביניכם?

"הקשר בינינו נמשך כל השנים. כשהייתי בניו יורק הייתי נוסע לבקר אותו. אבל גם לאחר מכן הקשר לא פסק. כשנולד בני יאיר קיבלתי מהרבי ברכה נהדרת: הוא כתב ש'יאיר' הוא מלשון אור, ונתן את ברכתו שהוא יאיר את חיי". [...]

*

נחזור, ברשותך, לעמדותיו של הרבי מלובביץ'. עד כמה אתה מתחבר לעמדות המדיניות והביטחוניות שלו?

נתניהו: "העמדות הביטחוניות שלו היו כידוע תקיפות. אני חושב שכיום כבר ברור לרוב הציבור בישראל על מה נעוץ הסכסוך בינינו לבין שכנינו. אבל לאורך כל השנים היה תמיד רק קול אחד ברור: קולו של הרבי. הרבי הדגיש את חשיבות חבלי הארץ, גם בגלל המסורת וההיסטוריה שלה, וגם בשל ערכם הביטחוני של השטחים".

השאלה היא מה קורה כשהעמדות האלה פוגשות את המציאות ואת הלחצים הבין לאומיים.

"הדברים שהרבי אמר לי, על הצורך לעמוד בגאון על האמת ולומר אותה בלשון ברורה - הם נר לרגליי, תמיד ובכל מקום. זה ברור כשמש. זה לא רק לשמור על הארץ; זה גם לומר את האמת, בלי להיבהל. אם אדרש לתמצת את הקו שעליו הוא דיבר איתי - מדובר בשני עקרונות: האחד, לשמור על ארץ ישראל; השני, לומר את האמת לפני הגויים, בעוצמה, בגאווה, למען עם ישראל. אני משתדל לקיים את שתי האמירות האלה שלו כמיטב יכולתי".

מנהיגי ישראל בעבר נמנעו מלומר את האמת הפשוטה הזאת לאומות העולם. הם נמנעו מלהזכיר את התנ"ך.

"אני לא רוצה לדבר על מנהיגים לפניי או ראשי ממשלה לפניי, אבל אני חדור באהבת הארץ ובמורשת ישראל. אלה אינם דברים שמן השפה ולחוץ. הדברים מתקיימים בתוכי. ואני חושב שהרבי ראה את זה היטב. אין פירוש הדבר שאני לא חי בעולם המעשי של הובלת מדינה וניווט בין האומות, אבל השאלה הבסיסית היא אם יש לך הקשר העמוק הזה או שאין לך אותו. אני חושב שהרבי הבחין שלא רק שיש לי אותו, אלא שהוא מניע אותי בהרבה דברים". [...]

*

כשנתניהו מתבקש להניח האצבע על הנקודה הממצה את מנהיגותו של הרבי מלובביץ', אפשר לזהות כמו ניצוץ שנדלק בעיניו. "מה שתפס את לבי בדמותו של הרבי", הוא אומר, "זו היכולת שהייתה לו להכיל כל יהודי. הוא לא הביט על הדרך שבה הוא מתלבש, על השפה שהוא מדבר או על העולם התרבותי שממנו בא. כך נראה מנהיג אמיתי ואוהב ישראל אמיתי". [...]

"כשביקרתי אצלו", נזכר נתניהו, "הדהימה אותי הפשטות שלו. לא היו שם שיירות שרד. לא ראית שם גינונים. המנהיגות שלו התנהלה מתוך אולם בקומת מרתף של בית רגיל בברוקלין. הגישה שלו הייתה תמיד עניינית, והוא מעולם לא הסתנוור. הוא אמר לי: דבר אל העולם מתוך האמת הפנימית שלך. אל תיבהל אם יתקפו אותך. מי שמאמין בנצח ישראל - איש לא יוכל לו, לא יריבים מבית ולא יריבים מבחוץ".

נתניהו מוסיף: "הרבה אנשים נדהמו מהעובדה שהרבי היה מעודכן און ליין במה שקורה במדינת ישראל. הוא ידע להפריד בין עיקר לטפל ולהניח את האצבע על הנקודה המדויקת. זה כמעט בלתי נתפס שאדם יֵשב בברוקלין ויקרא את המפות של מדינת ישראל במדויק. אבל מעבר לזה, מה שריגש אותי מאוד זה עומק האהבה של הרבי לכל רגב אדמה בארץ, לכל פרט בעם היהודי. זה היה רגש עז, הייתי אומר - כמו רגש של אֵם לבנה היחיד. זה כמעט לא אנושי לייצר אנרגיות של אהבה ויחס לכל כך הרבה אנשים בעוצמות שכאלה.

"ביקרתי בעולם", אומר נתניהו. "ראיתי איך אלפי מרכזים יהודיים נבנו על ידי חסידיו של הרבי - לעתים מדובר בחסידים צעירים, חסרי ניסיון והכשרה, והם הקימו אימפריות. איך הם עשו זאת? אני חושב שעשו את זה מכוח האמביציה של הרבי. הרבי היה איש שלא ויתר. השגרירים הללו הם חלוצים במאבק על עתיד הדורות היהודי, נגד בעיית ההתבוללות בעולם.

" כשאני מסתכל בפרספקטיבה של שנים אני מגלה שמורשתו של הרבי חיה וקיימת. העקרונות שאותם ייצג - אהבת ישראל, אהבת תורת ישראל ואהבת ארץ ישראל - הוכיחו את עצמם כנחוצים הרבה מעבר למה שהעריכו בתחילה. אנו חיים בתקופה מאוד צינית, תקופה שבה אנשים חושבים שהכול סובב סביב החומריות. לעיתים שוכחים שמה שמאחד אותנו הם הערכים היהודיים הנצחיים: הקשר שלנו לארץ הזאת, אמונתנו בא-לוהים, המסורת המיוחדת שלנו – אלה הערכים שאִפשרו את חזרתנו לארץ, והם שידריכו את עתידנו. ברוח זו הרבי פעל".