רבן של ישראל

המאמר התפרסם ב"קובץ מיוחד לחידושי תורה ועניני הלכה" שיצא לאור לרגל מלאות 75 שנה לרבי.

באורך וברוחב - בשני כיוונים אלה משתרעת פעילותו המסועפת של הרבי מליובאוויטש בכל משך עשרים וחמש שנה של נשיאותו. באורך - באותו ענין, ברוחב - במכלול הענינים.

באורך כיצד? - יש לך אדם שמתחיל באיזה רעיון ואין מספיק להגשימו עד שהוא מתנדף בעודו באיבו, בחינת נפל. ויש לך מי שממשיך ואינו מסיים. פסקא באמצע פסוק. לא כן הרבי. משנזקק לאיזו משימה אינו מניחה מתחת ידו עד שרואה בקיומה. מאריך בטיפול הדבר. אינו נלאה ואינו מתעיף ואינו נכנע לכל מיני אבני נגף וצורי מכשול העומדים על דרכו. בחינת המתחיל במצוה אומרים לו גמור. ואין הבדל בין אם בגמר הבא מיד או לאחר זמן רב. אורך רוח יש לו ונשימה ארוכה. ולאו דוקא בתפקיד חיובי. הוא הדין בדעה שלילית שיש לו על איזה ענין (דוגמת סוגית "מיהו יהודי" ומאבקו הממושך לתיקון חוק השבות). משהחליט עליה והחזיק בה שוב אינו פוסק מלהתריע על כך, ולא יועילו כל הטענות והמענות להניאו מדעתו. תאמרו: "קשיות עורף"? חס ושלום. עקביות יש כאן. עקביות בהירה למי שדרכו סלולה לפניו.

במובן אחר מתבטא מדד האורך של הרבי. אורך בהבעה, אורך בהרצאת דברים. שעות על גבי שעות הוא משוחח ומדבר בהתוועדויות ("פארברענגענישען") שונות. מעין המבע, בלי הרף ובלי הפסק, מלבד איזו הפסקות קצרות וקלות לשם איזה ניגון. וההתועדויות הן תכופות. לאו דוקא בימי חג ומועד, ולאו דוקא בי"ט כסלו, אלא בכל "שבת מברכים" ובכל הזדמנות אחרת שהיא. כשש-שבע שעות רצופות הוא נושא מדברותיו והקהל המגוון, הרב והצפוף הנמצא שם מרותק לשמוע באזנים כרויות.

קטעים מהשיחות מתפרסמים בדפוס בבל שבוע בשם "לקוטי שיחות", ולא הם לקוטים, אלא הם שיחות. מזמן לזמן מתפרסמות אף שיחות ארוכות כמות שהן. כלום יש להוכיח מכאן שאין הרבי יודע סוד הצמצום? יודע ויודע, ואף משתמש בסוד זה. במכתביו הכלליים והפרטיים הוא נוהג תמיד לתת מקורות והערות לכל דיבור, ושם אנו רואים שבמלה אחת או שתים הוא מאיר את העינים. אף הוא נוהג להראות בשיחותיו את סוד הצמצום של רש"י בפירושו על התורה. לא מלה אחת יתרה ולא מלה אחת חסרה. שיטתו היא: רש"י כיוון את פני פירושו אף כלפי ילד שהוא "בן חמש למקרא", אלא שיחד עם זה יש בכל דיבור של רש"י אף "יינה של תורה", והוא מראה תמיד את הרעיון המוסרי שב"יין" זה. ניתן להיאמר שכשם שעת לדבר ועת לחשות, כך עת להאריך ועת לקצר. ואם רבי הוא בבחינת שופר לעם, הרי "שופר מאריך" (משנה, מסכת ראש השנה).

מובן כפול יש אף למימד הרוחב של הרבי - במובן הגיאוגרפי ובמובן האישי. במובן הראשון עינו פקוחה על כל פינה נדחת של העולם, בה יש קיבוץ או אפילו יחידים, בודדים, של יהודים. תשומת לבו חובקת זרועות עולם. בראש ובראשונה, כמובן. ישראל. מדינת ישראל. אין הוא גורס אמנם שמדינת ישראל היא תהליך מתהליכי הגאולה בהא הידיעה, ואף לא אתחלתא דגאולה. יש לו דעה משלו על כך וראיות משלו. אבל אין זה פוגע כלום בחשיבותה של מדינת ישראל כשהיא לעצמה. כי יקרה לו המדינה, והרבה כוחות השקיע בהרחבת הישוב בין בגשם ובין ברוח. די להזכיר הקמת כפר חב"ד ושלוחותיו ויסוד שיכוני חב"ד בערים קרובות ורחוקות בארץ בצירוף מפעלים כלכליים שיצאו להם מוניטין, ויחד עם זה ייסוד רשת רחבה של ישיבות ותלמודי-תורה וחדרים בבתי ספר וגנים ועוד בכל רחבי הארץ. וזכורה עמדתו של הרבי בשעת מלחמת ששת הימים, כשהורי תלמידי הישיבות שמארצות הברית הבריקו לבניהם שיחזרו לבתיהם. והרבי צוה שאף אחד מהם לא יעזוב את הארץ, והם נשארו (תרתי משמע, נשארו בארץ ונשארו בחיים).

חזר ונשנה הדבר כך גם במלחמת יום הכיפורים. ובמובן המדיני הוא קיצוני. דעתו שלא להחזיר כלום מיהודה ושומרון, ולא עוד אלא שבמלחמת יום הכיפורים פרסם בכתב ובדיבור דעתו שצה"ל צריך להגיע עד דמשק.

ומכאן אף חיבתו העזה לצה"ל. כמה פעמים בשנה נוסעים על פי פקודתו צוותים של צעירי חב"ד לעמדות הקדמיות של צה"ל ומביאים עמהם אורה (זו תורה) ושמחה, לשביעת רצונם של המפקדים והחיילים גם יחד. וטכסים מיוחדים הם עורכים בכפר חב"ד ליתומי חללי צה"ל: בר-מצוה קיבוציים וסדרים לפסח ליתומים ולמשפחותיהם, בשיתוף פעולה עם המפקדים הבכירים.

*

וכאמור, עינו צופיה אף על כל ארצות תבל. יהדות רוסיה, למשל. הרבה טורח וכוחות וממון השקיע הרבי למען הצלת הניצוץ היהודי וגחלת הקודש שבמחתרת ושבגלוי, והכל מודים שאם נשארו שם עדיין יראים ושלמים, בכולם או בחלקם, הרי אלו מכחו וכוח כוחו של הרבי. וכמה מחבב ומקרב אותם שהצליחו לעלות משם, ולא כאן המקום להאריך בדברים על כך. אציין בכל זאת עובדה קטנה: שח לי מר ש. ז. שרגאי: לפני כעשר שנים נשלחתי מטעם הסוכנות היהודית לווינה, לסדר ענין עליה של יהודי רוסיה, עליה שזה עכשיו התחילה לבצבץ. הוצרכתי לשם כך לעשרת אלפים דולר. חמשת אלפים נתנו לי במזומן, וחמשת אלפים הבטיחו להמציא לי בעוד ב' או ג' שבועות. בבואי לוינה נוכחתי כי לשם סידור הענין נחוץ מיד כל הכסף. התחלתי להרהר מאין יבוא עזרי, ועלתה בדעתי מחשבה לנסות להבריק לרבי מליובאוויטש אולי יוכל לעשות משהו בזה. הברקתי לו על הענין, ושאלתי אם ומה יוכל לעשות בזה. למחרתו, בבקר השכם, אני מקבל מברק מהרבי שאגש לבנק פלוני בווינה ואקבל חמשת אלפים דולר. הלכתי וקבלתי, וכעבור איזו שבועות החזרתי לו את הכסף.

ושלוחים מיוחדים יוצאים מטעם הרבי ליסד ישיבות גדולות וקטנות ובתי ספר דתיים באוסטרליה ובארגנטינה ובקנדה ובמרוקו ובטוניסיה ובאיטליה ובבריטניה ובצרפת ובהולנד ועוד. ויש והוא שולח, במקומות הדרושים, מוהלים מיוחדים וכל היוצא בזה.

*

ואם באים לרוחב במובן השני, האישי. הוא מתענין ומקדיש מחשבה ומעשה לא בלבד לאישי אנ"ש, אלא לקרוב ולרחוק, ולכל אשר בשם ישראל יכונה. פעם אמר הרבי: למה הכניסו בהגדה של פסח מיד אחרי "ארבעה הבנים" הפיסקה של "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו"? אלא שהדברים אמורים כלפי ה"בן החמישי", זה שלא בא כלל אל הסדר. אינו שואל ואינו מקשה אין עם מי לדבר כלל ואין למי להשיב כלום. זה גרוע יותר מהרשע, שהוא בא ושואל מה ששואל. שמא תאמר אבד סברו ובטל סיכויו של זה? לא כי אסור להתיאש אף פעם. כי לא ידח ממנו נדח. וראיה לדבר: "מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו". ולפיכך שולח הרבי משלחות מיוחדות של צעירי חב"ד אף אל הקיבוצים השמאליים ביותר. משוחחים אתם ברעיונות של תורה וחסידות ומשתפים אותם לנגוני חב"ד ויש אשר אף לריקודים. המעניין שבדבר: הם מתקבלים בכל מקום בסבר פנים יפות ומתבקשים להופיע שוב ושוב.

*

גדולה היא השפעתו על רבים מהאנשים המכונים חילוניים. ביקרו אצלו אף כמה מה"מי ומי" של ישראל, והתרשמו מאד מאישיותו. משה שרת ז"ל, ראש הממשלה יצחק רבין, בעודו בתפקיד של שגריר ישראל בארצות הברית, שמעון פרס, מנחם בגין, אריק שרון, אהרן יריב, ועוד ועוד. ו"כמים הפנים", כשם שהרבי רוחש אהבה ושופע ידידות וחמימות לכל, כך מוקירים ומעריצים אותו אישים רבים מאד שלא מאנ"ש כלל. דוגמאות אחדות: ידועה הערצתו של הנשיא שזר, זכרונו לברכה, את הרבי, ולא על כך אדבר. הוא הרי היה חסיד נלהב של הרבי, ומקושר לתנועת חב"ד בעבותות אהבה. אבל אספר משהו על רעיתו, רחל שזר. וכך היה מעשה: פעם קבלתי מכתב דחוף מהרבי, בו הוא מבקשני להיפגש מיד עם שזר ולהעירו על כך, אשר היות והוא עומד לבקר בארצות אפריקה, לכן ידע שהוא, הרבי, מתנגד לכך, ושלא יעשה כן בשום פנים ואופן, ואותי בקש שאשתדל מצדי להשפיע עליו לבטל תכנית הנסיעה. התקשרתי מיד עם הנשיא ואמרתי לו שענין דחוף לי אליו, ומיד הזמינני לבוא. באתי ושחתי לו כל המאורע. הוא נדהם: הרי הדבר הוא עדיין סוד כמוס ולבא לפומא לא גליא. ומיד נודע לו הדבר? אבל במגע לעצם הענין אמר, שלצערו לא יוכל הפעם לשמוע לעצת הרבי. אם הממשלה, אמר, מצאה שזוהי טובת המדינה, אסור לי להתחשב בחישובים אישיים. ראיתי שלא אוכל להשפיע עליו כלום בזה, הלכתי והודעתי מיד במכתב דחוף להרבי שאני קצרה ידי מלעשות בזה מאומה, ואם יש לו דרכי השפעה אחרות מבלעדי שיעשה כן. לא עברו שעות אחדות משלוח מכתבי, והנה קבלתי מכתב דחוף מהגב' רחל שזר, בו היא כותבת שנודע לה מכתבו של הרבי ושהיא בהכרתה את הנסיבות והמצב היא מוצאת שהוא צודק מאד וכו', ומסיימת: על כן מכתבו של הרבי מחייב אותנו. הבנתי, שהנסיעה כבר לא תתקיים, וכתבתי על כך מיד אל הרבי.

כעבור זמן מה קבלתי מכתב מהרבי שהוא שמח מאד לקבלת מכתבי השני (בהדגשת המלה "השני").

והרי עובדה מרב מובהק, שאינו לא חב"די ולא בן חב"די. סח לי באחד מביקוריו בארץ הרב רבי יחיאל מיכל חרלפ ז"ל (בנו של הגרי"מ חרלפ ז"ל מירושלים). שהיה רב בקהלה חשובה בניו יורק: אני איני חסיד של הרבי, אבל אנחנו ידידים, ואני יוצא ונכנס אצלו לפרקים קרובים. והנה פעם חלתה אשתי במחלה כבדה והכנסתיה לבית חולים ידוע. אחרי כמה ימים הודיעו לי הרופאים שיש צורך בניתוח. אמרתי בלבי: כן רבי, לא רבי, אבל הרי הוא ידיד נאמן, אלך ואתייעץ עמו. באתי וספרתי לו המעשה. השיב לי הרבי: אני יודע את מהות המחלה וטבעה, ודעתי היא שלא לעשות ניתוח. כשהודעתי על סירובי להרופאים צחקו ואמרו: הנה בחדר הסמוך שוכב איש במחלה זו עצמה, ועשינו לו הניתוח, ובעוד בשבוע ילך הביתה בריא ושלם. ושמא תאמר איזה איש פשוט הוא, תדע שהנשיא איזנהאואר שואל בכל יום בטלפון לשלומו, עניתי להם שלא אוכל להסביר להם הטעם, אבל איזה כח עליון אומר לי שלא לנתח, לא עבר שבוע ימים, ואותו האיש שאיזנהאואר שאל בכל יום לשלומו הלך לעולמו, ואשתי ב"ה חיה וקימת. כלום נתכוונתי לספר בזה "מופת" מהרבי? אין דרכי בכך. אין דרכם של זקני חב"ד בכלל לשוחח במופתים (זה חלקם של חסידים חדשים מקרוב באו). ויתכן שאין כאן בכלל מופת. הרבי ידע טיב המחלה ואמר מה שאמר על פי הנסיון. לא נתכוונתי אלא לציין עובדה אחת מני אלף בה אנו רואים הערצתו את הרבי של מי שאינו מאנ"ש עד כדי ציות בקולו בדבר של פקוח נפש.

קצרה היריעה מהכיל את מקצת מן המקצת של עבודתו במסירות נפש של הרבי בכל עניני הכלל והפרט, הציבור והיחיד. לא לחנם חוגגים אנשי חב"ד בכל אתר ואתר את יום בו מלאו כ"ה שנה לנשיאותו.

ואיחולינו: יאריך ימים על ממלכתו עד כי יבא שילה.