מר בנציון ברנשטיין הוא עורך דין שגר בלונדון.
נולדתי וגדלתי באנגליה, שם גם סיימתי לימודי תואר במשפטים באוניברסיטת לונדון. אולם, בשלב מוקדם מאוד, נרתעתי מהעיסוק בערכית דין, ובשנת תשי"ט (1959), החלטתי במקום זאת לעשות הסבה מקצועית ולפתח קריירה בתחום החינוך היהודי.
בערך באותה תקופה, נחשפתי לתנועת חב"ד-ליובאוויטש, כאשר הוזמנתי להשתתף בארגון תהלוכת ל"ג בעומר הראשונה שעמדה להיערך בלונדון. תהלוכה מעין זו – שבה צועדים ילדים יהודיים בחוצות העיר ומפגינים בגאון את יהדותם – נערכה כבר כמה פעמים על ידי חב"ד בניו יורק בהצלחה רבה, אולם היהודים בלונדון, שבאופן כללי נהגו לשמור על פרופיל נמוך ולא להתבלט, לא חשבו שזה משהו שעשוי להצליח כאן.
למרות הספקנות הזו, המשיכו בחב"ד לקדם את התכניות לקראת התהלוכה, ונודע לי שהם מחפשים מדריכים שישגיחו על הילדים שצפויים להשתתף בתהלוכה. קיצורו של דבר, אני נרשמתי והתקבלתי כמדריך, והייתה זו עבורי חוויה מעוררת השראה. כמעט אלף ילדים צעדו בסך, כשהם מצהירים בגלוי על הקשר שלהם ליהדות – זה היה מחזה מיוחד במינו.
לקראת השנה הבאה, בעידודם של חבריי החדשים החב"דניקים, הגעתי לניו יורק במטרה לבדוק את האפשרות של לימוד בישיבת חב"ד המרכזית בשכונת קראון הייטס. באותה הזדמנות גם פגשתי לראשונה את הרבי. קשה לי למצוא את המילים שיוכלו לתאר את החוויה. די אם אומר שהיה זה עבורי משהו מאוד, מאוד מיוחד.
לא ידעתי מה לומר לרבי, או מה לבקש ממנו, ולכן פניתי להיוועץ ב'משפיע' – המדריך הרוחני בישיבה – והוא אמר לי, "שאל את הרבי כיצד תוכל להיות בשמחה תמיד, כפי שצריך חסיד להיות". אותו משפיע קלט אותי היטב; אכן, לא הייתי טיפוס עליז, והייתי זקוק להדרכה ולהכוונה בנושא זה.
כאשר שאלתי את הרבי את השאלה הזו, הוא ענה במילים הבאות: "אם תזכור תמיד שנשמתו של יהודי היא 'חלק אלו-ה ממעל', איך תוכל שלא להיות בשמחה תמידית?" אחר כך הוסיף הרבי, "אני רואה שבטבעך אתה בעל 'מרה שחורה', אולם אם תזכור את העובדה הזו בכל עת, תצליח להיות בשמחה".
מאז אותה יחידות, הרבי תמיד 'פקח עלי עין'. בכל פעם שהייתה התוועדות שבסופה חילק הרבי יין מהגביע שלו, והייתי עובר על פניו לקבל מידו 'כוס של ברכה', היה הרבי שואל אותי, "ואיפה השמחה?!"
ואז, הגיעה ה"יחידות" – הפגישה השניה שלי עם הרבי – ששינתה את מהלך חיי, כאשר הרבי אמר לי שבמקום לפתח קריירה בחינוך יהודי, עלי לעשות את הדרוש כדי לקבל הסמכה ורישוי לעבוד כעורך דין. הרבי ידע שסיימתי כבר לימודים לתואר במשפטים, והוא רצה שאצטרף ל"כוח משימה", כלשונו, של יהודים שומרי תורה ומצוות שיעסקו במדעים ובמקצועות החופשיים. הוא הסביר, "אני מעוניין שתהיה קבוצה של יהודים שומרי מצוות שיוכלו להשפיע 'מבפנים' על אנשים בתחומי המדעים והמקצועות החופשיים, ולהוות עבורם מודל לחיקוי. אני רוצה שאותם שומרי מצוות ישמשו כדוגמה חיה לכך שאפשר להיות בעל מקצוע מוסמך, ובה בעת, גם להקפיד על שמירת תורה ומצוות".
למעשה, כל מה שהייתי צריך זה לעמוד במבחני ההסמכה של לשכת עורכי הדין ולהתחיל לעבוד כעורך דין מורשה, ואז אוכל להתחיל גם ולהשפיע על אחרים, כפי שרצה הרבי שאעשה.
בדקתי מה הם התהליכים הכרוכים בקבלת רישיון לעיסוק בעריכת דין בארצות הברית ובקנדה, אך התברר שמבחינת האפשרויות העומדות לרשותי, האפשרות הטובה והקלה ביותר עבורי תהיה לעבור את התהליך באנגליה. כאשר דיווחתי על תוצאות הבדיקה הזו לרבי, הוא הורה לי לשוב הביתה.
כך, בתום שנתיים של לימודים בישיבת חב"ד בניו יורק, חזרתי ללונדון, והתחלתי בתהליך שיכשיר אותי לעסוק כעורך דין מורשה – תהליך שהתברר כאינטנסיבי ומורכב. באותה עת, במקביל להכנות למבחני ההסמכה, גם התחתנתי והתחלתי בהקמת משפחה, אך עדיין לא הרווחתי הכנסה שתספיק לפרנס את כולנו. כתבתי לרבי ושיתפתי אותו בדילמה שלי, והוא ענה שיש ברשותו קרן מלגות שממנה הוא יוכל להעמיד לרשותי מלגת לימודים. כך סייע לי הרבי כספית עד לשלב שבו יכולתי להתחיל לעבוד כעורך דין ולהגיע לעצמאות כלכלית.
היו רגעים לאורך התהליך שבהם חשתי קושי עצום, ורציתי כבר לוותר – בפרט כאשר הוצעו לי הזדמנויות עסקיות מפתות – אך הרבי תמיד אמר, "לא. זה מה שאתה צריך לעשות. זו משימת חייך".
בפעם האחרונה שפגשתי את הרבי, הוא אמר לי, "אתה תהיה עורך דין, ואתה תהיה עורך דין טוב". כך הוא בירך אותי. הוא גם העניק לי בקבוק וודקה לאמירת 'לחיים'. שאלתי את הרבי, "במה זכיתי לקבל בקבוק שלם?", והוא ענה: "אתה תחלק ממנו לכל עורכי הדין, כך שגם הם יוכלו לומר 'לחיים' ".
הייתי רוצה לחלוק עוד סיפור אחד קצר:
אותו ערב בו עמדתי לעזוב את מרכז חב"ד העולמי כדי להצטרף ל"כוח המשימה" שאליו ביקש הרבי שאצטרף, היה ליל קידוש לבנה, כאשר מברכים על הירח החדש בתחילת החודש העברי. במהלך אותה תפילה, נהוג שכל אחד מהמתפללים פונה אל אחד מהמתפללים האחרים, ומברך אותו בברכת "שלום עליכם!", וחברו משיב לו, "עליכם שלום!" – כך שלוש פעמים. כאשר התאספו החסידים לאמירת קידוש הלבנה, שאל הרבי, "איפה ברנשטיין?". מיד חיפשו אותי, וכשאיתרו אותי והתקרבתי אל הרבי, הוא בירך אותי ב"שלום עליכם!". עניתי מיד, "עליכם שלום", ואז הרבי ביקש שאעמוד לצדו עד לסיום אמירת קידוש הלבנה.
נאמר לי אחר כך שזה היה מאורע יוצא מגדר הרגיל, שמישהו יתבקש לעמוד לצד הרבי במהלך קידוש הלבנה – וזהו זיכרון אישי שאותו אני מייקר עד לעצם היום הזה.
מדוע זכיתי דווקא אני ליחס מיוחד שכזה מהרבי? נדמה לי שהוא ביקש להעניק לי מתנת פרידה – מעין 'ברכת הדרך' – שאסע לשלום כדי למלא בשלום את משימת חיי. אני הערכתי זאת מאוד.
הוסיפו תגובה