קוראים וקוראות יקרים,
שביבי זיכרונות. סיפורי גבורה. רשמים מגיבורים שהיו ואינם עוד.
הזיכרון הוא חלק חשוב מאוד במסורת ישראל. כמעט בכל חג אנו אומרים בבית הכנסת את תפילת "יזכור" שנועדה להעלות את זיכרון יקירנו שנפטרו מן העולם והלכו לעולם שכולו טוב.
איך אמר איש חכם: "עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל".
הזיכרון מכיל גם סיכון מסויים – סיכון שהזיכרונות הפועמים בנו ישאבו אותנו אל תוך העבר ונשכח לחבר אותם לעתיד, ואולי חשוב מכך – להווה.
בפעם הבאה שתשמעו סיפור גבורה, כשהזיכרונות מאדם שנהרג על קידוש-השם ומסר את נפשו למען עם ישראל כולו יציפו אותנו, אסור לנו לשכוח שלצד העצב והזיכרונות אנחנו נדרשים גם להקדיש כמה דקות של מחשבה: "מה אני יכול/ה ללמוד ממנו? איך אני יכול/ה לשנות משהו בחיים שלי כדי להתקרב לאותה רמה של מסירות?"
הבה לא נסתפק רק בזיכרונות, אלא נתרגם אותם גם – ואולי בעיקר – למעשים.
קריאה מהנה,
הרב מנדי קמינקר
הוסיפו תגובה