בימינו קיימות שתי מצוות המיוחדות לחג הסוכות: ישיבה בסוכה ונטילת הלולב. אך בזמן בו בית המקדש עמד על מכונו בירושלים, בחג הסוכות הייתה מצווה נוספת, ניסוך המים. מצווה זו הייתה נחגגת בשמחה גדולה על-ידי תושבי ירושלים ורבבות העולים לרגל.

מהו ניסוך המים?

בכל יום, כאשר היו מעלים קורבנות על גבי המזבח, היו מנסכים – שופכים – יין בנקבים מיוחדים שהיו במזבח. בחג הסוכות היו מנסכים בנוסף לכך גם מים. את המים היו שואבים בטקס שמח ובבית המקדש הייתה נערכת שמחה ענקית בשם "שמחת בית השואבה" – השמחה לרגל שאיבת המים – בכל לילה מלילות החג. עם תום החגיגה היה הקהל פוסע אל מעיין השילוח שם היו שואבים את המים לקול תרועות השופר ומביאים אותו לבית המקדש.

את המים היו מכניסים לבית המקדש דרך שער מיוחד, שזכה לשם 'שער המים'1.

מדוע היה ניסוך המים מאורע חגיגי כל-כך?

למעשה, הייתה זו חגיגה של מסורת. מצוות ניסוך המים לא מופיעה בתורה במפורש; משה רבינו מסרה בעל-פה, וכך היא הועברה מדור לדור. חגיגת שאיבת המים הייתה הזדמנות להפגין נאמנות למסורת ישראל – במיוחד בשל העובדה שהיו קבוצות שכפרו במסורת זו.

ניסוך המים היה גם סגולה כי בחורף הקרוב הגשם יבוא בעתו. כך היה אומר רבי עקיבא: בחג הפסח היו מביאים קורבן שעורים, כדי שתתברך התבואה; בחג השבועות את הביכורים, כדי שיתברכו הפירות; ובסוכות היו מנסכים את המים, כדי שיתברכו הגשמים.

המשמעות הפנימית

ליין יש טעם; למים אין. חגיגת ניסוך המים ביטאה את הקשר העמוק שבין היהודי לאלוקיו, קשר שנעלה אף יותר מכל הסבר וטעם, ומכך נבעה השמחה הגדולה.