פעם, כשאדם היה נפטר לבית עולמו, היית צריך לקרוא עיתון או חוברת זיכרון כדי לדעת מי היה האיש ומה היו מעשיו. כיום הכול השתנה דרמטית, בזכות הפייסבוק.

לא חולף זמן קצר לאחר פטירה – טראגית או טבעית – של אדם, וכבר אנשים ממהרים לחפש את הפרופיל שלו בפייסבוק. מה היה עדכון הסטטוס האחרון של המנוח? אלו להקות חיבב? את מי העריץ? ומה הייתה דעתו הפוליטית? הכול גלוי וידוע. תמונות בפוזות מחמיאות ומביכות; דברי חכמה ודברים שנכתבו ברגע של שטות. כל אלו הופכים להיות נחלת הכלל.

אלפרד נובל, המדען המפורסם שמכספו נוסד פרס נובל, החליט להקדיש 94% מרכושו למען האנושות. הוא עשה זאת בעקבות כותרת ענק בעיתון צרפתי, שחשב בטעות שאלפרד מת, שהודיעה: "סוחר המוות מת." התואר המפוקפק נבע מכך שהדינמיט, חומר הנפץ שהמציא אלפרד, זרע הרס ומוות בעולם. מר נובל הזדעזע לראות כיצד תיראה מורשתו לאחר שימות והחליט להשאיר מורשת אחרת לגמרי.

ומה איתנו?

גם לנו יש כמה כלים עוצמתיים שיכולים לגרום לנו לשנות כיוון. עלעול בדפי הפייסבוק ובהיסטוריית הדפדפן יכולים להיות התחלה טובה... לא רק כדי לחשוב מה יאמרו עלינו אחרי מאה ועשרים וכיצד תיראה דמותנו, אלא בעיקר במה אנו משקיעים היום את המאמצים ואת אחת המתנות הגדולות ביותר שאלוקים העניק לנו: הזמן.

"כל יום שחולף הוא לא רק יום – הוא פרק מהחיים" (רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר השישי מליובאוויטש).