רבים הם אלה שחושבים כי חיים בדרך התורה והמצוות הם מאד מצומצמים ומגבילים את האדם בהתפתחותו האישית, במיוחד בתחום החשיבה והבחירה החופשית. האם כדי להיות יהודי טוב, או אדם טוב, עלי לקבל עול תורה ומצוות? הרי ישנם אלפי יהודים שהם טובים, מוסריים וישרים ועם זאת אינם שומרים תורה ומצוות. אנשים אלה אף מתעסקים בענייני חסד, בתוך היהדות ומחוצה לה, מנהלים חיים פעילים ולא מעט אף הגיעו להישגים בתחום המדע, אומנות או מסחר, מבלי לשמור שבת או להניח תפילין. מה בעצם רע בכך?

החיים הטובים

כולנו רוצים לחיות חיים טובים. רובנו מתכוונים לנצל כל מה שהחיים יכולים להציע לנו: משפחות טובות ותומכות, הורים טובים, בן זוג טוב, ילדים ונכדים טובים. הכנסה טובה ובית טוב, סביבה וקהילה טובה, חברים טובים ומעל הכל לבלות טוב. מי שנמצא בראשית דרכו בחיים, מתקשה להחליט במה להתחיל.

התבוננות קצרה סביבנו מעמידה אותנו מהר מאד על האמת: החיים מלאים מכשולים והדרך לאושר כלל אינה נראית באופק. בעולם המודרני רב השינויים, יותר ויותר ילדים נולדים לבתים הרוסים, יותר זוגות נפרדים ורבים הם אלה שסובלים מדיכאון וחוסר הערכה עצמית. עוד ועוד אנשים מגלים שעושר אינו ערובה לאושר. רבים משתמשים בגלולות, סמים ותרופות הרגעה. בר מזל הוא זה שזכה שכל הגורמים לאושר יפלו בחלקו. בדרך כלל, מתוך ראיה מעשית של המציאות, רובנו מסתפקים בפחות, בהכרה שאי אפשר להשיג הכל בחיים. מהו, אם הכן, הסוד לחיים טובים?

ה' הוא טוב

הקב"ה שברא את האדם ואת כל העולם, לבטח יכול לדעת יותר מכולם מה טוב בשבילם. את הידיעה שאם אדם מנהל את חייו לפי רצון ה', אזי סופו לזכות בנפש בריאה בתוך גוף בריא, ה' בחסדו הגדול העביר גם לנו, שכן ה' הוא טוב וטבע הטוב להיטיב. אדם זה יזכה לחיים מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא גם יחד. כל בר דעת מבין שכדי לזכות בחיים טובים, עליו להישמע להוראות שנמסרו לו מאת מי שנתן לו את חייו, גם אם חלקם נראים לו על פני השטח מאד מגבילים.

לצורך המחשת הנושא, נשתמש במשל המכונית. כדי להשיג את מלוא התפוקה מהרכב, מן הראוי שתקרא תחילה את חוברת ההדרכה שמסבירה את כל תפקודיו, עוד לפני הכניסה אליו. מי שבוחר לפסוח על צעד חשוב זה, מסכן לא רק את רכבו אלא אף את עצמו במידה רבה.

למען האמת, ישנם תחומים רבים בחיי היום יום שאנו מקבלים כמובנים מאליהם, גם אם אחדים מאתנו ניחנו בשכל מפותח שנוטה לחקור כל דבר. למשל, אדם יעלה מן הסתם על מטוס, בלי לחקור קודם לכן את תורת האוירודינמיקה, שתאשר עבורו את נושא הבטיחות ומשך זמן הטיסה.

דוגמה נוספת משטח בריאות הגוף: בידוע שישנן תרופות מועילות לאדם וכאלה שמזיקות. אם הרופא הורה ליטול מרשם כזה או אחר, אף אחד לא יעלה על דעתו לבדוק את טיב התרופה והשפעתה על עצמו. גם אם יש מי שחובב מחקר וניסויים, ללא ספק הוא יחפש באותם מקומות שלא נחקרו עד כה.

גישה זו היא מקובלת ומובנת, שהרי אם תחום מסוים נחקר בהרחבה ע"י מומחים שהגיעו למסקנה מה מועיל ומה מזיק לבריאות הגוף או הצליח לפתח שיטות טכנולוגיות מתפתחות יותר, יהיה זה בזבוז זמן לחזור על אותם ניסויים מראשיתם.

נוסף לכך, אין כל ערובה שבמהלך אותם ניסויים חוזרים, לא תימצא טעות שתוביל למסקנות לא נכונות שתוצאותיהן עלולות להיות גורליות.

מה שנאמר לעיל לגבי בריאות הגוף, תקף גם לגבי בריאות הנפש ובאמצעים שיכולים לסייע לנשמה להגיע לשלימות ולהגשמת תכליתה, מה עוד שבריאות הנפש כרוכה בבריאות הגוף, במיוחד אצל היהודי.

אין כל ספק שאם מישהו היה זוכה לאריכות ימים וברשותו היו כל הכלים לערוך ניסויים שונים, ללא כל הפרעה, התערבות או טעות, לבטח הוא היה מגיע לאותן מסקנות ממש שנמצאות בתורה, כלומר הצורך לשמור שבת, לאכול אוכל כשר וכו'. הסיבה לכך היא שהתורה היא תורת אמת והיא שלימות הטוב ליהודי.

אולם ה' הרחום, שרצה למנוע מאתנו את כל הטרחה ואת האפשרות להגיע למסקנה לא נכונה, כתב לנו מראש את התוצאות לטובת אלה שמטיבם נוטים לחקור כל דבר ולאלה שאינם. עם זאת, ראוי לציין שהקב"ה במכוון השאיר עבורנו תחומים שאינם מתנגשים עם כללי התורה, אותם אנו רשאים לחקור ולתהות על קנקנם.

בפשטות ניתן לומר כי ציווי התורה לא נועדו כלל ועיקר להגביל את חרות האדם. אדרבה, הם הם הדרך המובילה לחיים טובים.

להלן מספר דוגמאות:

מי שעובד שבעה ימים בשבוע, אינו מותיר לעצמו זמן להטעין את המצברים הרוחניים שברשותו. אפילו הזמן הפנוי על פי רוב מנוצל לשמירה על כושר ע"י התעמלות, מועדוני בריאות או מגרשי טניס בעוד שהנשמה נותרת עזובה ועצובה. רוב האנשים חושבים שאיסורי השבת הם מגבילים עד מאד, ברם דווקא אותם איסורים, יוצרים אווירה שמאפשרת, או אפילו דוחפת את האדם למצב שמחזק צמיחה רוחנית אישית ומשפחתית.

סיפור דמיוני מספר על ציפור שנבראה ללא כנפיים ובראותה את אחיותיה נוסקות אל על, התחננה לבורא שירשה גם לה לעוף. באותו לילה, בעוד הציפור ישנה, ה' חיבר לה כנפיים לגופה. כשהקיצה הציפור וגילתה את שתי התוספות המגושמות שעליה, אמרה, "ה' בקשתי ממך שאוכל לעוף, לא שאהיה כבדה יותר". "ציפור קטנה", ענה לה הבורא, "רק תניעי אותם ותגלי שאת מסוגלת לעוף". אם כי לעיתים נדמים האיסורים למטען חורג, ברגע שאנו משתמשים בהם כראוי, הם מסייעים לנו לנסוק לגבהים רמים.

כבר אמרו חכמינו, ש"אין אדם שהוא בן חורין, אלא מי שעוסק בתלמוד תורה". מכאן שהתורה משחררת את האדם מכבלי עצמו. על פניו, קביעה זו מפתיעה, שהרי התורה אוסרת על האדם דברים רבים. התשובה היא שבכל דור ודור ישנם "מיצרים" (בדוגמת ארץ מצרים): יש אלו שהם משועבדים למקום עבודתם, אחרים נתונים ביד ייצרם ותאוותם. יש כאלה שסוגדים לכסף או לכוח. התורה שהיא תשובת המשקל לכולם, משחררת את האדם מכבליו ומעמידה אותו במצב שמאפשר לו לנצל עד תום את טוב העולם הזה והבא גם יחד.

הבורא אינו שליט רודן שתובע מברואיו לעבור מסלול חיים חסר תוכן. ה' הוא כמו אב רחמן שחפץ עבור ילדיו רק את הטוב ביותר. השפעת הטוב הגדולה מכל מצדו הינה התורה, ספר ההדרכה היחיד שמוביל את היהודי אל הטוב הנעלה שאין למעלה ממנו, לגוף ולנפש כאחד.

בקצרה, אם אדם רוצה לשמור על יחסים טובים עם הוריו, בין זוגו או ילדיו, עליו להישמע להוראות התורה. אם ברצונו לשמור על בריאות איתנה, הוא צריך להקפיד על הלכות כשרות. שמירה על הלכות טהרת המשפחה היא ערובה לילדים בריאים. הנחת תפילין ולימוד תורה, הם המפתח לצלילות המוח ופתיחת הלב. לימוד תורה ושמירת מצוותיה יוצרים אווירה בריאה בבית. סעודת שבת משותפת בכל ליל שבת, תורמת רבות לתקשורת חיובית במשפחה. התקנת מזוזה על פתח הבית היא שמירה מעולה מאין כמוה ומתן צדקה לעניים, מביא עמו שפע ברכה והצלחה. כל הפעולות הנ"ל פותחות את השער לחיים מלאי תוכן ומשמעות בעולם הזה ולברכה בעולם הבא.

חז"ל, שמלמדים על אופן שמירת המצוות, משתמשים בביטוי "קבלת עול", שיש בו לכאורה משום טעם לפגם. אלא שמטבעו, מאחר שכל יצור אנוש נוטה בקלות להתפתות ליצריו, הדרך היחידה לסייע לו לצעוד בתלם היא לצוות עליו מה לעשות וממה להימנע. הפיתוי, שהוא מתוק בתחילתו אך מר בסופו, עלול להוליך את האדם שולל אחר הסיפוק וההנאה הראשונים, תוך התעלמות מההשלכות הצפויות בהמשך. ילדים, לדוגמה, וכן לעיתים קרובות גם מבוגרים, מוזהרים שלא לצרוך יתר על המידה מאכלים מסוימים שעלולים שהזיק לבריאות, אפילו, חלילה, עד כדי חולי שימנע מהם יכולת לאכול ואעפ"כ הם אינם מסוגלים לרסן את עצמם ומעדיפים ליהנות הנאת שעה. בדומה לכך, הקב"ה קשר אותנו לעול התורה והמצוות והורה לנו חד משמעית לשמור עליהן מתוך הבנה או גם בלעדיה,חרף הפיתויים שניצבים בדרכנו.

גשר לקשר

פרט לטעמים הנ"ל לקבלת עול תורה ומצוות, עיקר הסיבה היא, שלמרות שהן ניתנו לתועלת האדם, מטרתן נעלה אף יותר: המצוה היא הצינור שמחבר בין הבורא לנברא ואשר בלעדיה החיבור בין שני קטבים אלה הוא בלתי אפשרי. דרך שמירת התורה ומצוותיה בחיי היום יום, היהודי יכול להתקשר לקב"ה ולהתעלות מעל מגבלות של זמן ומקום.

התורה והמצוות מגשרות על הפער שמפריד בין הבורא המצווה לנברא עושה המצווה. גשר זה הוא אלוקי, שהרי רק הוא יתברך יכול לגשר בין שמים וארץ. האדם, כיצור מוגבל, אינו יכול לבנות לעצמו גשר לאין סוף. גם גשר רוחני, מוגבל בסופו של דבר לפי אמות המידה האנושיות. מכאן נבין מדוע אדם לא יכול לסלול לבדו דרך לבורא ללא התורה והמצוות: התורה נמסרה לנו במעמד של התגלות אלוקית מלמעלה, "וירד ה' על הר סיני" – הקב"ה הוא זה שירד אלינו והורה לנו דרך להגיע אליו.

לכן כל קשר בין הבורא לנברא, יתכן רק באמצעות התורה ומצוותיה, לא בגלל השכר שבצדן, גשמי או רוחני במידה שווה, אלא כיוון שזהו רצון ה'. זו הסיבה שבברכה הקודמת לעשיית מצוה, לא מוזכר השכר שבצידה, אלא רק העובדה שה' קדשנו במצוותיו וציוונו עליה.

מצוה היא מלשון "ציווי" ומלשון "צוותא" –כל 613 המצוות, הן קשרים דרכם יכול האדם להתחבר עם ה'. המצוות, שמקיפות כל תחום אפשרי בחיי האדם, מאפשרות לו להתמזג עם האלוקי, הן בענייני שמים והן בענייני ארץ.

למעשה, יסוד היהדות הוא האמונה שה' מחיה את הבריאה מיש לאין בכל רגע ורגע ותכלית כוונתו לבנות עולם גשמי שיהפוך ע"י מעשי האדם דירה לו יתברך.

האדם צריך להתקשר לבורא אפילו במעשי היום יום: לפני האכילה, עליו לומר ברכה שמזכירה לו את מקור המאכל שלפניו. כשהוא מכבד את הוריו, הוא צריך לדעת שזו המצוה החמישית בעשרת הדברות וכמוה ככיבוד ה'.

על מאמר חז"ל, "שכר מצוה, מצוה", כמה פירושים: לפי הפשט, שכר המצוה הוא האפשרות לקיים עוד מצוה, אך לאור המוסבר לעיל, יובן כי שכרה הוא עצם הקשר עם ה' בשעת עשיית המצוה.

אותו חיבור הוא זה שיוצר את החיים עצמם. לפי היהדות, החיים הם נצחיים והמות מפסיק את רצף התנהלותם. חכמים דורשים כי צדיקים גם במותם קרויים חיים. הנאות העולם הזה הן עראיות וטעמן נמשך לרגע אחד, לשעה, לשבוע או יותר, אך לבסוף הן חולפות. חיים של אמת הם חיים נצחיים. בשעת מצוה, יהודי מתחבר לבורא ודרכו לאין סופי ואז הוא מובטח שחייו הם אמת. קשר זה הוא על זמני ובלתי נפסק. הצדיקים חיים גם אחרי מותם, כיוון כל משאת לבם בחייהם היה הקשר שלהם עם ה', קשר שנמשך אף לאחר מותם.

מכאן אנו מגיעים להגדרה האמיתית של המושג "שמחה". שמחה לאמיתה אינה ביטוי לסיפוק עצמי, אפילו לא לסיפוק ממקור רוחני, אלא עצם הידיעה על מילוי רצון ה' בכל עת ובכל שעה ורק זו הערובה לשמחה תמידית ומתמשכת. יהודי צריך לעבוד את ה' בשמחה גם בעיתות מצוקה ושמחה זו היא תכלית הטוב שהרי ככלות הכל היא ממנו יתברך.

ליתר הרחבה, נוסיף לבאר כי העולם שנברא ע"י הבורא, הוא לכאורה מציאות נפרדת ממנו. עולמנו הרב גוני מתחלק לארבע "ממלכות": ממלכת הדומם, הצומח, החי והמדבר (האנושות כולה). גם האדם המשכיל ביותר, שהוא נעלה משאר בני מינו ומשאר הדרגות שמתחתיו, לא יכול לכאורה להתחבר לבורא, שהוא אין סופי ונצחי, בהיותו יצור נברא המוגבל מעצם טבעו.

אעפ"כ ה' בחסדו לימדנו איך להתקרב ולהתחבר אליו, אם אך נשכיל להתעלות מעל מגבלותינו האנושיות, אף כי רק הוא יודע את הנתיב המוביל אליו ואת יכולת האדם לצעוד באותה דרך. הכרה זו בחשיבות התורה והמצוות, היא הבסיס ליהדות בכלל. אמנם להרבה מאתנו, התורה נתפשת כאמצעי לקבל שכר ולהימנע מעונש או כסתם חוברת הדרכה יעילה. ברם מאחר שהיא ניתנה מלמעלה, ממקור האין סוף, מכאן שבכוחה לרומם אותנו מדרגה אחת מעל מגבלותינו האנושיות. מדרגה זו היא שיא השלימות אליה כל נברא יכול לחתור במסגרת יכולותיו כיצור בשר ודם.

מנקודת מבט זו, העובדה שהתורה מתבטאת גם בתחומים מאד ארציים, כמו למשל הלכות כשרות, כלל לא מפליאה. עלינו לזכור שהשכל האנושי, גם הוא נברא ע"י ה' ולכן הוא מוגבל לחלוטין בתוך גדרי הבריאה, שלכן הוא אינו יכול לדעת מהן הדרכים שיעזרו לו להתרומם מעליהם. מאידך גיסא, התורה היא המקשרת בין הבורא לנברא, כפי שכתוב, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום". לגבי הקב"ה, כל הישויות הנבראות, מהנחותות ביותר ועד הנעלות ביותר, רחוקות ממנו באותה מידה. השאלה, "כיצד נברא גשמי יכול להתקשר לבורא", אינה תקפה יותר מהשאלה איך דבר רוחני יוכל להתחבר אליו.

היופי שבתורה ובמצוות מתבטא בכך שע"י פעולות יום יומיות שהן שוות לכל נפש, כל אחד יכול לגעת בקודש ולהפוך את העולם משכן לאלוקות. התורה, לא בשמים היא, כמו שכתוב, "כי קרוב אליך הדבר מאד, בפיך ובלבבך לעשותו".

אולי כדאי להתפשר?

לפנינו מענה גם לאלה שמחפשים יהדות מתפשרת שתאפשר להם לבחור איזה מצוות לשמור ועל אלה לוותר. גישה בררנית זו מנוגדת לעצם התורה, מאחר שאם הוא זה שמחליט מה עליו לשמור, אזי בכך הוא מוציא את הקב"ה מהתמונה. לעומתו, זה שדוגל ביושר ובמוסר, ודאי ימצא לנכון להכיר בדרישות התורה ולהשתדל ככל שביכולתו למלא אחריהן ולא לנסות להתאימן לנוחיותו האישית.

הבה נחזור לשאלה המקורית – האם אפשר להיות יהודי טוב מבלי לשמור מצוות? התשובה היא שגם מי שחי לפי הגדרתו חיים טובים של צדק ושל יושר ומרבה חסד, אף כי מבחינה מסוימת הוא מגשים את תכליתו (שהרי בזה הוא עושה את רצון ה'), מכל מקום הוא מחמיץ הזדמנות פז ליהנות מהטוב בשלימותו.

מהו הטוב האמיתי?

לבסוף נוסיף שלאמיתו של דבר, ללא התורה שמאירה ומורה את דרכנו הנפתלת בחיים, המושג "טוב" עלול להתפרש בצורה לא נכונה.

לו היינו מקיימים את המצוות המובנות בשכלנו מתוך שיקול דעתנו, ללא כל מחויבות לכוח עליון, אזי מתוך אהבה עצמית היינו עלולים להפוך כל חיסרון ליתרון. כפי שאכן קורה במדינות רבות ואצל אנשים רבים, מצוות כמו "לא תרצח... לא תגנב", מקבלות תוקף חוקי שנותן יד למעשי פשע נתעבים ומקדש את כל האמצעים.

אם בדור הקודם, היו אלה שסברו שדי בשכל האנושי לשמירה על מוסריות וערכים ואין צורך בסמכות אלוקית, דורנו הוכיח בצורה מזעזעת ואיומה ביותר כי סברה זו, טעות ביסודה. דווקא אותה אומה שהצטיינה בתחום ההומני, במדע ואפילו בפילוסופיה ואתיקה, היא שהתגלתה בכל שפלותה ואכזריותה, בניסיונה להפוך מעשים כמו רצח עם והתעללות פראית, לערכים עליונים. מי שיודע עד כמה מזערי היה מספר המתנגדים לשלטון הנאצים, מבין שלא הייתה זו תופעה שולית בלבד, אלא היקפה כלל את רוב העם הגרמני, שהחשיב את עצמו ל"גזע עליון".

דוגמה מחפירה זו מלמדת באופן חד משמעי כי בני אדם בלבד אינם יכולים לקבוע ערכי מוסר, מאחר שמטבעם הם נוגעים בדבר ועלולים ליפות את התמונה כפי רצונם. רק כוח עליון הוא שיכול להכתיב ערכים מוחלטים ובלתי משתנים של יושר וטוב, ערכים אותם נמצא בתורה.

אחד המסרים היסודיים בעשרת הדברות, מופיע במילים הפותחות, "אנכי ה' אלוקיך" – עיקרון האמונה באחדות ה', שהיה בבחינת מהפכה של ממש על רקע האלילות באותם ימים, שבראשה המעצמה המצרית שהתאפיינה בריבוי העבודות הזרות בתוכה. איסור עבודה זרה בכל צורותיה, מופיע בדברה השנייה. עם זאת, עשרת הדברות מסתיימות בציוויים פשוטים לכאורה ומתקבלים על השכל, כמו, "לא תגנב".

עומק מצוות האמנה באחדות ה' מחד ופשטות המצוות המוסריות מאידך, מצביע על שני לקחים חשובים:

1. המאמין בה' באמת ובתמים, אמונתו אינה נותרת מופשטת, כי אם מדריכה אותו לפי התורה, איך לנהוג ביום יום בכל תחום שהוא ואפילו עם שכניו ועם הרכוש שברשותם.

2. גם המצוות שבין אדם לחברו, כמו "לא תרצח", אלה שמושתתות על ערכי המוסר, הן בעלות תוקף מעשי רק אם הן נשענות על שתי הדברות הראשונות, האמונה בה' אחד ושאין שני לו.

עשרת הדברות מדגישות, כפי שהמציאות הוכיחה פעמים אין ספור, שאפילו המצוות הפשוטות של מוסר המובנות בשכל הישר, צריכות להישען על יסוד "אנכי ה' " ו"לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני". רק התורה ומצוותיה, הן שיוצקות את התוכן האמיתי לחיים והן מקור המים היחידי ממנו שואב כל יהודי באשר הוא.

לסיכום

1. חיים של תורה ומצוות הם הדרך הבטוחה מכל לחיים טובים, חיים של הגשמת תכלית העולם הזה בשלימותה.

2. הטוב הגדול ביותר שאותו יכול האדם לחוות הוא הבורא עצמו, אליו נוכל להתקשר דרך התורה ומצוותיה.