פרשת ויקהל-פקודי

פרשת ויקהל פקודי מהווה השלב האחרון בתכנון ובביצוע של המשכן המפואר, בו שוכן האלוקים

האם על האדם לחפש את התפתחותו האישית, או שעליו להתמסר למען טובת הציבור? לתורה יש גישה מאוד מיוחדת לנושא: היא מלמדת אותנו שהקהילה יכולה להיות מושלמת כשהיא מורכבת מהרבה אנשים לא מושלמים

החיבור בין ההיבט הקהילתי וההיבט היחידני, מעניק לנו זוית ראיה מחודשת על תפקידו של הרבי מליובאוויטש בעיצוב היהדות בעידן המודרני

הם הכירו בכך שמשה עסק לא רק בבניית המשכן עלי אדמות, אלא גם במשכן של מעלה. הם ביצעו בנאמנות כל הוראה שלו, ביודעם שהם למעשה בונים יותר ממה שנראה לעין במבט ראשון

נראה שמשה רבינו היה הראשון שניהל מגבית לצרכי צדקה, והוא גם לימד אותנו כיצד צריך להתנהל ארגון צדקה

בארבע מילים בפרשת השבוע נרמז מה הורים צריכים לעשות כדי לחנך את ילדיהם...

נוכל לדמיין לעצמנו בקלות את בני העם היהודי נאספים למרגלות הר סיני באותו יום כיפור ראשון עצמו, בעוד משה יורד מן ההר כשהוא נושא את זוג הלוחות החדש, הסמל לסליחתו של אלוקים ולאהבתו

לא מדובר בכריזמה, בכושר שכנוע או בניסיון [אף כי הדברים הללו הם בלי ספק מועילים וחשובים], אלא מדובר בעיקר בבטחון עצמי, בהתמדה ובעשייה

בית הוא מקום בו אתה מרגיש חפשי. אתה יכול להיות עצמך. בלי מעצורים. גם ה' מחפש בית כזה - והוא מצא אותו בעולם גשמי ושפל

אני שמרתי את אוסף הקבלות שלי במגירתי העליונה וזכור לי בבירור כיצד נהגתי להשוות בין הסגנונות השונים של הקבלות שבהן ציידו מוסדות שונים את שליחיהם