האם היהדות מזלזלת באלו שעברו גיור? האם מסתכלים בעין לא יפה על הגיור? אין ספק כי במהלך השנים שמעתי הערות מזלזלות רבות על גרים – באופן אירוני, תכופות נשמעו הערות אלה דווקא מפיהם של אנשים שבעצמם היו רחוקים מלהיות דתיים ושומרי מצוות. "כושי לא יכול להפוך את עורו" היא אחת העדינות שבהן. אך מה זה משנה מה אומרים יהודים בודדים. מה אומרת על כך היהדות עצמה?

התשובה הפשוטה היא שההגדרה הקלאסית והעתיקה ליהודי הייתה תמיד "אדם שנולד לאם יהודייה או שהתגייר כהלכה". לפיכך, גר הינו יהודי בדיוק כמו אדם שנולד יהודי, וזאת בתנאי שהתגייר כהלכה, בתהליך שהתבצע ופוקח על ידי גוף רבני תקף ואותנטי. מי שמזלזל בגיורים צריך לזכור שכמה מחכמי התורה הדגולים ביותר שלנו היו צאצאים לגרים, כולל רבי עקיבא האגדי.

יתר על כן, המדרש גורס כי גר אמיתי יקר יותר בעיני ה' מאדם שנולד יהודי. מדוע? כיוון שאדם שנולד לאם יהודייה לא בחר בכך מרצונו החופשי. אם אמך יהודייה, אתה יהודי. נקודה. אינך יכול לוותר על זכותך מלידה. בין שהדבר מוצא חן בעיניך ובין אם לאי, זו עובדה ביולוגית ורוחנית של חייך. אתה יכול לנסות להמיר דתך , אך היהדות לא מכירה בשינויים מלאכותיים שכאלה. יהודי הוא יהודי. אם נולדת יהודי, תמות יהודי.

אך גר לא היה חייב להפוך ליהודי. איש לא הכריח אותו או אותה להתגייר. אם בכלל, הרי מי שבוחר להצטרף לדת היהודית מודע לקיומה של האנטישמיות. האם הם צריכים את זה בחיים? האם הם מעין מתאבדים, או שהם סתם טפשים? בשביל מה צריך אדם שפוי ללכת לחפש לעצמו צרות?! טוען המדרש, אדם שעושה החלטה מודעת ומכוונת שכזו, לאמץ את אלוקי אברהם למרות חוסר הפופולריות הבולט של בני אברהם, הוא אדם הראוי לאהבה מיוחדת מצדו של אלוקים. יהודי מבחירה הוא אכן יהודי של ממש.

נותר משפט קשה בתלמוד (יבמות מז, ב) המבקש הבהרה. "קשים גרים לישראל כספחת!"

אין זה תיאור מחמיא במיוחד. הסבר פשטני למשפט זה עשוי להיות כי גרים אינם כנים ואינם מסורים באמת לחיים יהודיים מלאים – אולי הם התגיירו ממניעים לא טהורים, כמו להינשא ליהודי – ואז, כישלונם לקיים את המצוות מוציא שם רע ליהדות ועשויה להיות לו השפעה שלילית על יהודים אחרים.

אך קיים גם פירוש אחר למשפט זה. יש המבינים את האמירה כי גרים קשים לישראל כספחת במשמעות שהם עושים ליהודים מלידה שם רע. מדוע? כי לעתים תכופות, גרים הם דבקים ומסורים יותר מכל יהודי אחר במחויבותם לדת ולאמונה היהודית. האם לא פגשנו בגרים המקיימים מצוות ביתר הקפדה ומגלים יתר התלהבות מן היהדות מרוב מי שנולדו יהודים? לפיכך, משמעות המשפט "קשים לישראל כספחת" היא שמחויבותם העמוקה ומסירותם העמוקה לבורא העולם מביישים אותנו.

בפרשת השבוע אנו קוראים את "התוכחה". סדרת אזהרות חריפות לעם היהודי שלא לסטות מדרכי אלוקים ועל הקללות שיפלו על ראשינו אם נעז לסטות – התוכחה נקראת תמיד זמן קצר לפני שבועות, עונת מתן התורה. באותו רגע לרגלי ההר, שבו עמדנו בסיני וחווינו את ההתגלות הגדולה וקיבלנו את עשרת הדיברות, היה הרגע שבו קיבלנו את המינוי החוקי כעם. שבועות מסמל את היום שבו הפכנו ממשפחה – בני אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה – לעם. זהו היום בו כולנו התגיירנו. בסיני הפכנו כולנו ליהודים.

לכן, בכל שנה, בזמן הזה, אנו קוראים את התוכחה הקשה, כדי להתכונן לחיות מחדש את האירוע ההיסטורי שבו גם אנחנו הפכנו ל"גרים", כדי שנכל להיכנס לבריתנו עם אלוקים בכנות וביושר ובאמת ובתמים, מתוך יראת כבוד ויראת שמים.

מי ייתן כי רבים מאיתנו, שנולדו או שהפכו ליהודים, יהיו יהודים אמיתיים ונאמנים לדתנו, לתורתנו ולמסורתנו. הלוואי ונקבל את התורה מחדש מתוך ההתלהבות והעוצמה שחווה מי שעשה את הבחירה הכבירה הזו, את הבחירה להיעשות ליהודי.