וכפי שניתן לראות בתמונה המצורפת, לאחרונה זכיתי לקבל תואר אבירות על ידי המלך צ'ארלס. מה אומר לכם? זו הייתה חוויה יוצאת דופן לייצג את חב"ד הַקֶנְסַק (קהילת בית חב"ד שלנו בניו ג'רזי). אני רוצה גם לשלוח את ברכותיי לחבריי האבירים, שזכו אף הם להוקרה על תרומתם יוצאת הדופן.

אוקיי, אוקיי. אני מודה: זה מזויף. בכלל לא חציתי את האוקיינוס לאחרונה (נכון, אני גם לא מקצץ את הזקן שלי. יצרתי את התמונה הסופר-ריאליסטית הזו באמצעות מחולל התמונות החדש של ChatGPT).

אני מניח שגם אתם נתקלתם בתקופה האחרונה בתמונות שונות שנוצרו על ידי ChatGPT. מחולל התמונות החדש שלהם כל כך עוצמתי שמיליוני אנשים בעולם מיהרו ליצור תמונות מזויפות של כל מה שניתן להעלות על הדעת (וגם כל מה שלא ניתן להעלות על הדעת...).

העידן המזויף

ובכן, אם לא הבנתם את זה עד עכשיו, הרשו לי לבשר לכם שלאחרונה נכנסו בשעה טובה לעידן חדש: העידן המזויף.

החיים שלנו כיום כל כך מלאים בתוכן מזויף, ומיום ליום המצב מידרדר עד שכבר אין לנו יכולת להבחין מה אמיתי ומה לא. הרשתות החברתיות שלי מלאות בסיפורים פנטסטיים ותמונות מדהימות של מקומות תת-קרקעיים או תת-ימיים. אחרי שאני קורא את התיאורים המרתקים אני ניגש לגוגל רק כדי לגלות שהמקומות האלה פשוט לא קיימים.

כל כך קל לזייף הכול: לזייף קולות של אנשים, לזייף תמונות או סרטונים וסיפורים שלהם. אם כן, לדעתי לפחות, תקופתנו לגמרי ראויה להיקרא "עידן הפֵייק".

אני מקווה שברור לכם שChatGPT הוא לא האשם היחיד. כבר שנים כולם משקרים לנו. התמונות האנשים בשלטי החוצות מרוטשות ומעובדות כדי שייראו יפים; מכוניות עוצבו בקפידה כדי לגרום לנו לחפוץ בהן; ומי מדבר על סרטים שיותר ויותר מצולמים על רקע מסך-ירוק בשביל לייצר מראות מדהימים באמצעות תוכנות עיבוד ואפקטים מיוחדים.

בלוֹף וזיופים, הכֹל בלוֹף!

תחושת הזיוף והפייק מזכירה לי את ההכרזה המפורסמת של שלמה המלך בספר קהלת: "הֲבֵל הֲבָלִים, אָמַר קֹהֶלֶת, הֲבֵל הֲבָלִים, הַכֹּל הָבֶל!". עכשיו, אני מניח שיש כאלו שהמחשבה על העידן המזויף שאנו מתחילים לחיות בו גורמת להם דיכאון. אבל הרשו לי לספר לכם על שיר חסידי ישן המבוסס על הפסוק הכל-כך-בלתי-מחמיא הזה.

חסידים נוהגים לשיר ביידיש "ס'אִיז דָאך אַלְץ הֶבֶל הֲבָלִים" ("הכל, הלא, הבל הבלים"), אבל לא במנגינה נוגה ומלאת הרהורים אלא דווקא עליזה ותוססת, מלאת אנרגיה ושמחה.

על מה ולמה? איך מילים כל כך נוקבות, שבמבט שטחי נשמעות ממש מייאשות, הפכו לשיר שמח ומלא תקווה? התשובה היא שהשיר לא נגמר כאן. הוא ממשיך בהכרזה מפסוק אחר, בספר דברים: "אֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ!"

אתם מבינים? החסיד שר ורוקד כשהוא מבין שלמרות שהעולם שהוא חי בתוכו מזויף, הוא איננו חלק מהעולם המזויף הזה! הוא קשור לקדוש-ברוך-הוא, לאמת המוחלטת והנצחית!

ואולי, החסיד שמח ומאושר כי דווקא ההבנה שהכול הוא "הבל" ולא-כלום, גורמת לו לגלות את הדבר היחיד האמיתי.

הבל, אבל בשביל מטרה אמיתית

ואז, כשאנו מפנימים עד כמה הכול הוא "כלום" ואין באמת שום דבר מלבד ה' האלוקים, אז קורה משהו מדהים: ההסתכלות שלנו על העולם משתנה. במקום לראות בחומריות גורם מפריע לרוחניות, נצליח לראות דרכה את המטרה האמיתית והקדושה של הכול.

לכן אני חושב שלחיים בעידן המזויף יש דווקא יתרונות אדירים. שטפון הזיופים שסבבנו יכול להזכיר לנו להתחבר שוב ושוב למציאות האמיתית באמת. ללמוד יותר תורה, לעשות יותר מצוות, ואז להבין שבעצם הכול – כל העולם הגדול והמזויף הזה – הוא באמת כן משהו. הכול נברא כדי לשרת את המטרה הקדושה שלשמה נבראנו גם אנחנו.