על פניו נראה כי אלו התומכים בהפיכת התרבות הקפיטליסטית למדינת רווחה צריכים לקבל צל"ש על נדיבותם ועל דאגתם לאחיהם האזרחים חסרי המזל. אחרי הכל, מה יכול להיות אצילי יותר מאשר לדרוש כי משאביה של החברה יחולקו באופן הוגן ובכך להבטיח שוויון הזדמנויות לכולם ולמנוע מאנשים לסבול חרפת רעב?

אלא שבפועל, מתן כסף ושירותי רווחה לאנשים ולקהילות בלי לדרוש ממקבלי הסיוע מחויבות אישית מצדם – זוהי שיטה שהוכיחה עצמה כמתכון לאסון וליצירת תלות מתמשכת. בתלמוד, מקבלי הצדקה מתוארים כ"אוכלי לחם בושה", וזוהי הסיבה שבגללה הרמב"ם ממליץ שלא להעניק לעני אספקה של מזון ושירותים ללא כל תנאים, אלא לתת לו עבודה או דרך אחרת לפרנס את עצמו.

העובדה שקהילות שלימות ברחבי העולם, משבטי האבוריג'ינים באוסטרליה ועד לאוכלוסיית המהגרים באירופה וכן אלו המכנים עצמם פליטים פלסטיניים בחבל עזה, הגיעו למצב של פשיטת יד, יכולה "להיזקף" לזכות הקהילה בכללותה וארגוני הסיוע השונים. הם אלו שהפכו אנשים שהיו אזרחים גאים והתפרנסו מיגיע כפיהם לאנשים תלותיים.

אפילו אנשים שבמשך עשורים שלמים פרנסו את עצמם בהצלחה עשויים לחוות ירידה משמעותית במורל לאחר היציאה לגמלאות. ה"חופש שלהם מן העבודה" הופך תכופות להוויית קיום חיוורת ובודדה. אם תקחו מאזרחים מבוגרים שהם בריאים מבחינות אחרות את הסיבה האמיתית שהייתה להם לקום ולהתלבש בבוקר, אזי אלה שלא ימצאו לעצמם מוצא יצירתי חלופי יקמלו מהר מאוד עקב תחושת חוסר רלוונטיות וריק קיומי.

אילו היה אלוקים רוצה בכך, הוא היה יכול לברוא יקום שבו כל צרכיו של האדם – רוחניים ופיזיים גם יחד, מתמלאים כולם בלי הנד עפעף. אולם לשם כך היה עליו לברוא גזע של אנשים מנוונים מבחינה מוסרית וחסרי כל תכלית חוץ מאשר לפנק את עצמם. אם אין לנו מטרה שעלינו להתאמץ כדי להגיע אליה, נתבוסס בשלוליות הפרטיות של השחיתות העצלה שלנו.

יתכן ועובדה זו תסייע לנו להבין את איסור התורה להלוות כסף בריבית. בניגוד להשקפה האנטישמית שלפיה היהודים הם גזע של נושכי נשך ומלווים בריבית, הרי למעשה אלוקים אסר עלינו לעשות זאת. שיילוק של שייקספיר דובר אמת כשהוא מצהיר שהיו אלה הגויים באותם זמנים שדחפו אותנו נגד רצוננו לפתח את הלוואת הכסף כמקצוע, שכן הם הוציאו את היהודים מן הגילדות ואסרו עלינו להיות בעלי קרקעות.

הלוואת כספים לאנשים הנמצאים במצוקה זוהי נדיבות ממעלה ראשונה, ובחברות היהודיות ברחבי העולם שגשגו מאז ומתמיד קרנות להלוואות ללא החזר, הידועות כגמ"חים. בירושלים לבדה הוקמו עשרות מוסדות כאלה במטרה לספק לנזקקים הלוואות קצרות טווח של מזומנים או מוצרים אחרים.

אולם הלוואת כסף בריבית ליהודי אחר זהו מנהג שעל פי התורה הוא אסור בתכלית האיסור. מלבד המציאות שבה לווים נדחפים לעתים קרובות לחובות הולכים וגדלים ועבור רבים מהם כמעט בלתי אפשרי להימלט ממלכודת הריבית, הרי לנשך יש השפעה איומה גם על המלווה עצמו. אם אדם מרוויח כסף מכישוריו, ממיומנויות שרכש או ממאמץ – אזי זהו דבר בריא. אולם לקבל כספים על כלום זהו דבר הרסני במהותו.

הכסף שאדם מרוויח מריבית הוא כמעט בבחינת כסף שנלקח במרמה והוא שווה ערך לאכילת לחם הבושה. אדם כזה לא עובד עבור צרכיו ואף לא מייצר משהו או תורם דבר מה להתפתחות העולמית. האחרים עושים את כל העבודה ואדם כזה חי כטפיל מתוצאות מאמציהם.

אלוקים ברא אותנו עם צורך מובנה להצליח, לכבוש את השדים האישיים שלנו ולכתוב את סיפורי ההצלחה שלנו. להרשות לעצמנו לנמנם בתוך עטיפה של תלות ועצלות, כשאנו סומכים על אחרים שיספקו את צרכינו בלי תחושת מחויבות אישית, פירושו להפנות את גבינו למציאות, וזה מעיד על היעדר מוחלט של אמונה ושל אחריות.