הנה כמה עובדות מעניינות על ימי הולדת בהיסטוריה היהודית:

יום ההולדת הראשון

הראשון שיכל לציין את יום הולדתו היה, כמובן, אדם הראשון. הוא נברא ביום השישי לבריאת העולם, לאחר שהסתיימה בריאת העולם כולו: השמים והארץ, הצמחים והאילנות, החיות העופות והדגים, השמש והירח. זמן קצר לאחר שבא האדם לעולם נבראה האישה הראשונה שהיתה גם אשתו: חוה.

עוגת יום הולדת אמנם לא היתה להם, אבל הם 'חגגו' בדרך אחרת: הם אכלו מפירות עץ הדעת... על כך הם נענשו, וגורשו מגן-עדן.

האם ידעתם כי אנו חוגגים בכל שנה את יום הולדתו של אדם הראשון? בניגוד להנחה המקובלת כי ראש השנה הוא יום בריאת העולם, העולם נברא למעשה שישה ימים קודם לכן – בכ"ה באלול. ולמרות זאת אנו אומרים בתפילת יום ראש השנה "זה היום תחילת מעשיך", שכן עם בריאת האדם נמלאה כוונת הבורא: לעשות לו בית ומשכן בעולמנו זה.

אורח מאיים

"ויעש אברהם משתה גדול ביום היגמל את יצחק" מספרת לנו התורה, ולפי שתי דיעות היה זה יום ההולדת של יצחק: לדיעה הראשונה מלאו לו אז שנתיים, לפי הדיעה שניה הוא חגג את בר המצווה שלו.

מה הגישו במשתה? מכיוון שיצחק נולד בפסח, סביר להניח שהכיבוד היה מורכב ממצות ומזון כשר לפסח. אחד המוזמנים היה ענק בשם עוג מלך הבשן, שלא חיבב במיוחד את אברהם ואת בנו. הוא זילזל ביצחק והתבטא "באצבע קטנה אוכל להרוג אותו". על דברי ההתרברבות שלו השיב לו האלוקים: "חייך שאתה רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו... בסופו של דבר, תיפול בידיהם".

מסיבת יום הולדת מקורית

את האיזכור הרשמי הקדום ביותר למסיבת יום הולדת אנו מוצאים בפרשת מקץ בחומש בראשית. פרעה שליט מצרים ערך מסיבת יום הולדת חגיגית לכל שריו ועבדיו. במהלך החגיגה הוא נזכר בשני שרים – שר האופים ושר המשקים – שישבו בבית-הסוהר בשל התרשלות בתפקידם. בדיוק כפי שניבא נער עברי צעיר (יוסף) שלושה ימים קודם לכן, פרעה העניק חנינה לשר המשקים ואף השיב אותו לתפקידו. את שר האופים, לעומת זאת, הוא ציווה לתלות.

עד מאה ועשרים... ברצינות!

אנו מאחלים לבעלי יום הולדת "עד מאה ועשרים", ובתנ"ך אנו מוצאים עדות על אישיות שחייתה מאה ועשרים שנה – בדיוק.

היה זה משה רבינו, גדול הנביאים בכל הדורות, שנולד ונפטר באותו יום: ז' באדר.

מאות שנים לאחר-מכן, כאשר המן הרשע ביקש להשמיד את היהודים, הוא ערך הגרלה כדי לקבוע את החודש הטוב ביותר לביצוע הגזירה האכזרית. כשחודש אדר עלה בגורל, הוא שמח מכיוון שזהו החודש בו נפטר משה רבינו. בטיפשותו הוא לא הבין כי "כדאי יום ההולדת שיכפר על יום המיתה" וכי בשל יום ההולדת של משה, מזלו של עם ישראל כולו גובר. את הסוף כולנו יודעים.

יום הולדת עצוב – ושמח

היום העצוב ביותר בתולדות העם היהודי הוא היום בו נחרב בית המקדש ועם ישראל גלה מארצו. אך חכמינו זכרונם לברכה מספרים כי למרות העצב והכאב, באותו יום נולד המשיח – מי שעתיד לגאול את ישראל.

"מעשה ביהודי אחד שהיה חורש, ולפתע געתה פרתו. עבר שם ערבי אחד ואמר לו: יהודי יהודי, התר פרתך והתר מחרשתך, נחרב בית המקדש! כששוב געתה הפרה, נענה הערבי ואמר: יהודי, יהודי, קשור פרתך וקשור מחרשתך שכן נולד המלך המשיח" (תלמוד ירושלמי). יהי רצון שיבוא במהרה בימינו, אמן.