שאלה:

אתם הרבנים מדברים כל הזמן על "נשמה יהודית". אני לא מבין את המושג – האם אפשר לקטלג גם נשמות?

לדעתי, בנקודה מסויימת, לכולנו יש נשמה אחת שהיא למעלה מכל שוני. יש רוחניות שכולנו יכולים לחוות – יהודי, נוצרי, מוסלמי, בודהיסט ואפילו אתאיסט. האם אין זה אבסורד לחשוב שגם הנשמות מחולקות לקטגוריות?

בכבוד רב, גרי

תשובה:

שלום לך גרי.

המחשבה שכל הנשמות זהות היא אחת מהשגיאות הגדולות ביותר של הרוחניות המודרנית. התרגלנו לחשוב שמחיצות הם דבר שלילי, ואנו בטוחים שלהיות רוחני פירושו להיות ללא גבולות. אך מנקודת המבט של הקבלה, זה פשוט לא נכון.

לפני שברא האלוקים את העולמו, היתה לו אחדות. לא היה שום דבר אחר חוץ ממנו. לא היו גבולות או הבדלים. אם הוא חיפש אחדות כזו, הוא לא היה צריך לברוא את העולם כדי להשיג אותה.

הבריאה הביאה יצורים שונים והגדרות שונות. העולם הפך רבגוני (ומחולק): גוף ונשמה, זכר ונקבה, צומח וחי, חלוקות בין עמים, משפחות וכו' וכו'.

מדוע הבורא יצר רבגוניות? האם זה מנוגד לאחדותו? לא ולא. מפני שהאחדות העמוקה ביותר היא האחדות המצויה בתוך הגיוון. אם כולנו שווים, אז אחדות היא לא מי יודע מה. לכן נתן הבורא לכל אחד מאיתנו נשמה ייחודית, עם תכונות ייחודיות שאין לאף אחד אחר. וכאשר כולנו, על השוני שבינינו, מגיעים להכרה באלוקים – זוהי אחדות.

אם ננסה לטשטש את הגבולות בין העמים, המינים והאנשים – אנו נפספס את האתגר המונח בלב ליבה של בריאת העולם – למצוא אחדות בשוני בינינו.

לשם אחדות האנושות אנו זקוקים לא-ל אחד; אולם כדי שאחדותו של הא-ל תהיה שלמה, אנו זקוקים לגיוון.

יהודים צריכים להיות יהודים, גוים צריכים להיות גוים, גברים צריכים להיות גברים, ונשים צריכות להיות נשים. וכל אדם צריך להיות עצמו. רק אז נוכל ללמוד זה מזה את החכמה שחסרה לנו.

מלכותו של הבורא מתגלה כאשר כל אדם וקהילה מתקשרים עמו, יתברך, מתוך עמדת היתרון שלו/שלה/שלהם. ישנו חלק שרק אתה יכול להוסיף לעולמו של הבורא. זו הסיבה מדוע אתה נולדת כפי שאתה – יהודי, זכר, ובעל תכונות רוחניות מיוחדות המאפיינות רק אותך, גרי.