שאלה:

שמעתי פעם מישהו שמדבר על נשים שמכסות את שיערן בפאה. הוא אמר: זה כל-כך אירוני! הסיבה שנשים צריכות לכסות את שיערן היא כדי להיות צנועות ולא להיות אטרקטיביות, אבל לאחרונה נשים לובשות פאות יפות יותר משיערן הטבעי!

רציתי לדעת מה חושב כבוד הרב על ההצהרה הזו.

תשובה:

האדם שאמר זאת, לא רק שלא יודע להבדיל בין פאה ובין שער אמיתי, הוא גם לא יודע להבדיל בין צניעות אמיתית על-פי התורה, לבין מה שהוא קורא צניעות. הוא חושב שצניעות היא מושג נרדף לכיעור, אך זוהי ההגדרה שלו, לא של היהדות. מנקודת מבט יהודית, צניעות אין לה כל קשר לעניין היופי. להיפך, צניעות היא אמצעי כדי ליצור פרטיות, וזו אכן מטרתה של הפאה.

כיסוי הראש מעולם לא התיימר להפוך את האישה הנשואה למכוערת. יופי הוא מתנת אלקים, והמסורת היהודית מעודדת הן גברים והן נשים לדאוג להופעתם החיצונית ותמיד להיראות ייצוגיים. המסורת היהודית גם מעודדת צניעות; לא כדי להפוך אותנו למכוערים, אלא כדי לתעל את יופיינו וכוח המשיכה שלנו למקומו הטבעי, במסגרת הנישואין.

על ידי כיסוי השיער, האישה הנשואה מצהירה: "אינני זמינה. אתה יכול לראות אותי אך אינני פתוחה לציבור. אפילו שיערי, החלק הברור והגלוי ביותר שלי, לא מיועד לעיניך".

כיסוי הראש הוא בעל השפעה על הלובשת עצמה. הוא יוצר מחיצה פסיכולוגית, מרחק קוגניטיבי בין האישה לבין אנשים זרים. יופייה גלוי אך לא בולט; היא נאה אך לא זמינה.

הפאה משיגה בדיוק את ההשפעה הרצויה, משום שהיא מאפשרת לאישה לכסות את כל שיערה ויחד עם זאת לשמור על הופעתה הנאה. היא יכולה להיות גאה על האופן שבו היא נראית מבלי להתפשר על פרטיותה. ואפילו אם הפאה שלה נראית כל כך אמיתית שאפשר להתבלבל בינה לבין שיער אמיתי, היא זו שיודעת, שאף אחד לא מביט בשיערה האמיתי. היא יצרה חלל פרטי, ורק היא מחליטה למי לתת להיכנס לחלל הזה.

אולי בדתות אחרות צניעות ויופי לא הולכים יחד, אך היהדות גורסת אחרת. יופי אמיתי, יופי פנימי, זקוק לצניעות כדי להגן עליו ולאפשר לו לפרוח.