האזעקות מחרידות את הלב. הורים לילדים רואים בבהלה את הילדים 'נשרטים' בחרדות שעוד עלולות ללוות אותם ימים רבים, וסיפוריהם של הפצועים והנופלים כואבים ומרגשים.

ובכל זאת, מבעד לערפל הקרבות והבלבול, אפשר לראות בבירור את הנסים המופלאים שקורים לנו.

זה מתחיל בכיפת ברזל. אותו פלא שהחונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, נטע במוחות של טובי חיילנו ומדעננו, ואת הנס הבלתי נתפס הזה אנחנו חווים כל העת.

וזה ממשיך בכל מה שאנחנו שומעים ולא קולטים, שוב ושוב ושוב. כמות הנפילות "בשטחים פתוחים" שנבראו יש מאין בתוך ערי ישראל הצפופות. כמות הפגיעות הישירות ששוב ושוב לא גרמו לשום נזק. רקטות שנפלו בשלימותם ולא הזיקו. עשרות חיילים ש"בדיוק" עזבו את האוטובוס, מישהו שבדיוק במקרה עבר ליד, ובדיוק סטה ממסלולו, ובדיוק...

אספר לכם מה קרה אצלנו, בחולון. כשהרקטה פגעה ישירות באוטובוס והבעירה אותו, נסע מאחוריו רכב פרטי. נהגת הרכב שמעה את האזעקה אבל לא התייחסה ונשארה ברכב. ואז היא ראתה את אותה ילדה שנפגעה (וכבר יצאה מבית הרפואה בחסדי שמים!) כשהיא מתקשה לצאת מהאוטובוס. בשבילה היא עזבה את רכבה והרחיקה את הילדה. בכך הצילה גם את חייה שלה.

אינספור הסיפורים הללו עוזרים לנו לזכור שיש לנו אבא שאוהב ומרחם בלי סוף. ועם כזאת אהבה, אפשר להיות בטוחים שהוא לא ישאיר אותנו עוד הרבה זמן בגלות.

שבת שלום ובשורות טובות!

הרב שמואל רסקין