אתמול בלילה, בין שלישי לרביעי, התאספנו להתוועדות חסידית לכבוד "חג הגאולה" – היום בו מציינים את שחרורו של רבי יוסף יצחק מליובאוויטש מהכלא הסובייטי.
ניסינו יחד להבין מה היה הכוח שהניע את אנשיו לעורר תסיסה יהודית ולקיים פעילות בלתי אפשרית מאחורי מסך הברזל? מה גרם לאנשים ה"רגילים" שחלקם היו להתמרד מרצון נגד המשטר החזק ביותר בעולם באותה תקופה במקום להוריד את הראש ולזרום עם תכתיבי ההיסטוריה?
כשהלילה התקדם הגענו למסקנה שהיהודים האלה הבינו שאם היסוד מספיק חזק הבניין שמעליו ישרוד גם את הטלטלות הקשות ביותר. ולכן, ככל שהרדיפה והדיכוי גברו הם מצאו את עצמם נצמדים יותר ליסודות הנצח של עם ישראל כדי להשיג את החוסן הנפשי מול אימת המשטר.
בשלב מסוים כל אחד מהם בחר להפוך את עצמו מיהודי 'שומר מצוות' ליהדות בצורת בן אדם. הפעילות היהודית המחתרתית הפכה להיות הציר שסביבו התנהלו כל חייהם. החברים, המשפחה, הרגשות, החלומות ולכן גם המעשים הנועזים.
ואז, כשהלילה המשיך להקדם, שי שאל בחכמה האם זה בעצם אומר שהשיטה שלהם להשגת חוסן נפשי יעילה רק במצבי דיכוי ומשטרים אפלים ולא רלוונטית לבעיות השונות של היום? כמה כוסיות 'משקה' וניגון חסידי ישן וטוב עזרו לנו למצוא את התשובה:
יסודות הנצח לא השתנו, השאלה היא רק האם נהייה מספיק חכמים להבין מה כדאי להעמיד במרכז החיים שלנו: אם בוחרים שבכל מצב ומשום סיבה, ולא משנה כמה קשה זה יהיה, לעולם לא יתחיל יום בחיינו בלי אמירת מודה אני, הנחת תפילין, או לימוד יומי בתורה – מיישמים הלכה למעשה את השיטה הטובה ביותר להשגת חוסן נפשי ויציבות בחיים.
שבת שלום
הרב שמואל רסקין
כתוב תגובה