אם מישהו ירצה לשכנע אותנו שהתורה מיושנת ולא מתאימה למודרניזציה של ימינו, פרשת השבוע הזה תהיה עבורו הוכחה טובה ביותר. פרק י"ח בפרשה מכיל את מערכת חוקי המוסר של התנ"ך. הקוד המוסרי שלנו, יחסים אסורים, מי יכול להינשא למי ולמי אסור – הכל נמצא בפרשת השבוע (אחרי-קדושים).

אנחנו קוראים פרק זה בכל שנה ביום הכיפורים אחרי הצהריים. וכל שנה, בכל בית כנסת בעולם, מישהו תמיד שואל את אותה שאלה: "כבוד הרב, מדוע דווקא ביום כיפור? האם אין פרשה אחרת בתורה שניתן לבחור בה ליום זה חוץ מפרשה זו העוסקת ביחסי מין אסורים? האם זו בחירה נכונה לקרוא אותה בבית הכנסת ביום הקדוש ביותר בשנה?"

שאלה במקומה. הרבנים מסבירים, שזהו למעשה המבחן האולטמטיבי למידת הקדושה שלנו. הזירה המאתגרת ביותר של ההתנהגות האנושית, זו אשר באמת בוחנת את אופי המוסריות שלנו, היא לא איך אנחנו מתנהגים בבית הכנסת אלא איך אנחנו מתנהגים בחדר השינה שלנו. הרבה יותר קל להתנהג בצורה נאותה בציבור מאשר להיות עקבי מבחינה מוסרית בחיים האינטימיים שלנו.

נשמע שמרני? כמובן. בעולם של מוסריות יחסית המשתנה חדשות לבקרים, שלפיה נישואים הומוסקסואליים והרעבת אנשים למוות נעשים עניין מקובל, התורה באמת נראית קצת מיושנת.

חוקים שנעשו על ידי בני אדם כל הזמן עוברים שינויים ותיקונים כדי להתאים אותם לנסיבות המשתנות. לדוגמה, כאשר נבנה כביש מהיר חדש, פקידי משרד התחבורה עשויים להחליט שזה בטיחותי להעלות את גבול המהירות המותרת. אם לאחר תקופה יהיה פתאום מחסור בדלק, אותם פקידים יכולים להחליט להנמיך את גבול המהירות המותרת בכביש זה כדי לחסוך באנרגיה. חקיקה של בני אדם תמיד משנה את עצמה בהתאם למציאות המשתנה. אולם החוקים האלוקיים הם קבועים, עקביים ונצחיים. חקיקה אלוקית מפקחת על כל סוגיות המוסר. ערכים, אתיקה, ראוי ולא ראוי – אלה נצחיים ולא משתנים לעולם. המין האנושי עמד בפני הבעיות האלה עוד בזמן הקדום. מתקופת אנשי המערות, דרך אטילה ההוני (בן שבט טטרי) ועד למעצמות העל הגרעיניות, הסוגיות הבסיסיות כמעט ולא השתנו. שאלות של עקרונות מוסריים, טוב ורע, היו שם כבר מההתחלה. שאלות אלה הן נצחיות.

אנחנו קוראים שניאוף היה אסור בימיו של משה ואסור גם בימינו. כך גם גילוי עריות. אבל לא הייתי מתפלא, אם התנועות הקוראות ל"חופש מיני", היו יוצאים למבצע למען הפיכת יחסי גילוי עריות לחוקיים. ולמה לא? אם מדובר באנשים מבוגרים שמסכימים לכך, אז למה למנוע זאת מאח ואחות? אם נרד במדרון החלקלק של המוסר שלנו, הכל יכול להתקבל על הדעת.

המסקנה מכך היא, שמוסריות אינה יכולה להיקבע במשאל עם. אנו זקוקים נואשות לסמכות גבוהה מאיתנו כדי להדריך אותנו בדילמות של החיים, שלעיתים קרובות מבלבלות אותנו. במצרים ובכנען היו מקובלות ואפילו פופולריות הרבה מאד התנהגויות פרימטיביות. בפרשת השבוע, השם אומר לעם ישראל שהוא מצפה מאיתנו לצעוד לפי קצב אחר. אנו נקראים להיות אומה קדושה ושונה מן האומות האחרות במבחן המאתגר ביותר של המוסריות שלנו. אין זה חשוב מה חוקי או מקובל במצרים, כנען, אמריקה או סקנדינביה. יש לנו מדריך מוסרי משלנו, ספר הספרים שלנו, שאין צורך לערוך אותו או להוציא ממנו מהדורות חדשות לזמן המודרני. משום שנכון זה נכון, ולא נכון זה לא נכון, וכך זה יהיה תמיד.

רב חכם אחד כתב פעם, שאסור לנו לבלבל בין "נורמלי" לבין "ממוצע". היות וישנם אנשים שבנסיבות טרגיות איבדו רגל, הרי אם נדבר על ממוצע כל האנשים, נאמר שהאדם ה"ממוצע" יש לו 1.97 רגליים. אך זה כמובן לא "נורמלי". לאדם נורמלי יש שתי רגליים. כשהתורה מלמדת אותנו להיות קדושים ומיוחדים, זה נותן לנו תזכורת להיות נורמלים ולא ממוצעים. ממוצע יכול להיות די פחות-ערך. פשוט היֶה נורמלי ושמור על ייחודיותך היהודית. יתכן שזה לא יהיה קל או נכון פוליטית. סביר להניח שלא תזכה בתחרויות על מידת פופולריות, אך תהיה נאמן לאמיתות הנצחיות של החיים. ובטווח הארוך תהיה גם צודק.