"טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל מִלֶּכֶת אֶל בֵּית מִשְׁתֶּה, בַּאֲשֶׁר הוּא סוֹף כָּל הָאָדָם וְהַחַי – יִתֵּן אֶל לִבּוֹ" (קהלת, פרק ז)

מגפה היא דבר קשה. בשנה האחרונה איבדנו הרבה אנשים מיוחדים שבזמנים אחרים היינו שומעים עליהם הרבה יותר. אולי אם היינו מקדישים רק דקה אחת מתשומת הלב שלנו לכל אחד מהם, היינו חוסכים הרבה שעות של ויכוחים ומחלוקות מיותרות...

אספר לכם על אחד מהם שנפטר רק לאחרונה: המרגל ואיש המודיעין יצחק שושן ז"ל, שהיה ממקימי סיירת מטכ"ל ומראשוני הלוחמים המסתערבים וחייו הסוערים ומלאי ההרפתקאות הם מסכת של מסירות נפש למען עם ישראל וארץ ישראל.

בחודש אייר תש"ח (מאי 1948) עשה יצחק את דרכו ללבנון עם זרם הפליטים הערביים מחיפה. הוא הבין כבר אז, כי הצבא שתיכף יקום יצטרך אוזניים וגם ידיים מעבר לגבול. וכך, כפלסטינאי, עזב את הארץ אליה שב רק שנים אחרי.

את הפעילות ארוכת השנים שלו הוא התחיל עם פרוץ מלחמת העצמאות. כשהוא מחופש לנער שבאב בשכונות הערביות של חיפה, התחבר לפורעים ערבים והכניס את עצמו ל"כלא" של ההגנה. גם שם, כמובן, לא פלט אף מילה על זהותו האמתית. אף אחד מהסוהרים שלו לא ידע כי הוא בונה כעת את סיפור הכיסוי של מי שיהיה מראשי המודיעין הישראלי בעתיד.

כמה אנשים מיוחדים כאלה הלכו מאתנו מבלי שנקדיש להם את תשומת הלב הראויה.

בבקשה, ספרו לנו בתגובות על הדמות שאתם הכרתם והייתם רוצים לספר עליה. זה יכול להיות סבא או סבתא, רב, שכנה, ידיד או קרוב משפחה שנפטרו בשנה האחרונה שנוכל ללמוד מהם איך להיות טובים יותר.

מבטיחים שנקדיש להם דקה אחת של תשומת לב. לפחות.

שבת שלום,

הרב שמואל רסקין