בפרשת השבוע1 מתייחס הכתוב אל הכהן: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור". מפרש רש"י: היות והוצאת הדשן עלולה ללכלך את בגדי הכהן, התורה ממליצה שיחליף את בגדיו למטרה זו. כך מלמדת התורה נימוס מצוי: "בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו"2

פעם קרה ש...

רבי שמואל, האדמו"ר הרביעי של חב"ד, היה נוהג לעיתים קרובות לקבל מבקרים בפרטיות. באותו זמן היה מזיע הרבה, ולפעמים אף התנצל בפני מבקריו כאשר הלך להחליף בגדים. כאשר נשאל לסיבת הדבר אמר: " כשאני מקבל אורח אני לובש את בגדיי שלי. אולם כדי להבין את דבריו מנקודת מבטו עלי להסיר את בגדיי וללבוש את שלו. בנקודה זו אני חייב לשקול את הבעיה מנקודת מבטי ולשם כך עלי ללבוש שוב את בגדיי שלי. לאחר שפיתחתי תגובה מתאימה, אני חייב לנסח את עצתי במילים המתאימות לאוזניו של מבקרי, ולשם כך עלי ללבוש שוב את בגדיו. עכשיו, כשאתה יודע זאת, האם אתה מופתע שאני מזיע? זוהי אמנות ההקשבה.

כל יועץ יודע שיש להקשיב לאדם המבקש ייעוץ ללא שיפוט. כלומר, להיכנס למוחו של המטופל ולשמוע את בעיותיו מנקודת מבטו. אצל מטופלים רבים פשוט נדרשת אמפטיה, הבנה ואוזן קשבת.

שתיקה שווה זהב

בפעם הבאה שמישהו שופך ליבו לפניך, הבט בעיניו והקשב בשקט. יתכן שתמצא שפתרונותיך המבריקים אינם מתקבלים בברכה ואפילו לא נחוצים. ההבנה שלך יכולה לפתור בעיות, האמפטיה שלך יכולה להרגיע פחדים, השתיקה שלך יכולה להרגיע נפש כועסת. במילים של רבי שמעון בן גמליאל: "כל ימי גדלתי בן החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה".