לפניכם רמזים וגימטריאות לפרשת צו.

7 בגדי כהונה, כנגד 7 רקיעים

בפרשת השבוע מתארת התורה כיצד משה חונך את אהרן ואת בניו ככהנים. משה הוא זה שמלביש את אהרן בשמונת בגדי הכהן הגדול (בפסוקים הבאים מפורטים רק שבעה בגדים, אבל ידוע לנו1 כי היה גם בגד שמיני – מכנסיים הצמודות לגוף – שלא הוזכר כאן כנראה בגלל אופיו2 ):

"ויתן עליו את הכתנת, ויחגור אותו באבנט, וילבש אותו את המעיל, ויתן עליו את האפוד, ויחגור אותו בחשב האפוד ויאפוד לו בו. וישם עליו את החושן, ויתן אל החושן את האורים ואת התומים. וישם את המצנפת על ראשו, וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקודש כאשר צוה ה' את משה"3 .

את סוד הבגדים וסדר הלבישה – מגלה לנו רבינו בחיי בפירושו:

"סדר לבישתן (של הבגדים) – כסדר שבעה רקיעים. מכנסיים שהיו לכסות בשר ערוה – כנגד הרקיע הראשון שבו 'לבנה', שהוא מכסה לעולם השפל; כתונת – כנגד הרקיע שבו 'כוכב'; אבנט – כנגד הרקיע שבו 'נוגה'; מעיל – כנגד הרקיע שבו 'חמה'; אפוד – כנגד אפודת הרקיע שבו 'מאדים'; חושן – כנגד הרקיע שבו 'צדק'; מצנפת – שהיה עליון בראש, כנגד הרקיע שבו 'שבתאי', שהוא עליון על כל השבעה, ראש הכוכבים"4 .

הבגד השמיני והאחרון בסדר הלבישה הוא הציץ, שהוא המקודש מכולם – עליו כתוב: "קדש לה'"; אומר רבינו בחיי, שהציץ מקביל ל'כסא הכבוד', הנמצא מעל כל שבעת הרקיעים.

בענין הציץ נביא את דברי בעלי התוספות5 , שהמלה "ציץ" שווה 190, שזו גם הגימטריא של המלה "המקום" – מלה שמשתמשים בה פעמים רבות ביחס לקב"ה (למשל בהגדה של פסח: "ברוך המקום, ברוך הוא"). ועוד מבית מדרשם: קיים קשר בין הציץ עם הגאולה העתידה, אז יופיע הקב"ה בהדרו וינקום באויביו – כמו שאומר הנביא ישעיהו6 : "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה". ואכן, גם המלה "נקם" היא בגימטריא 190 (כמו "ציץ"), וגם המלה "קץ". כשיבוא קץ הגאולה, אז יקויים היעוד7 : "אויביו אלביש בושת, ועליו יציץ נזרו".

אפוד בגימטריא מלאך

כמובן שגם שאר בגדי הכהונה יש בהם קדושה וניתנו רמזים שונים על מעלתם. נביא כאן שנים מהם:

1) לגבי האפוד אומר 'בעל הטורים'8 , שהוא שווה בערכו למלה 'מלאך' (שניהם בגימטריא 91), ללמדך כי אהרן לבש את האפוד ונעשה דומה למלאכי השרת.

2) לגבי החושן אומרת התורה: "וישם עליו את החושן, ויתן אל החושן את האורים ואת התומים". למה בדיוק הכוונה ב'אורים ותומים'? זו סוגיה מעניינת ומורכבת, שלא ניכנס כאן לפרטיה הרבים. נצטט רק את הרמז שכותב 'בעל הטורים'9 : 'את האורים ואת התומים' בגימטריא 'שם בן שבעים ושתים' (למען הדיוק יש הפרש של 1: זה שווה 1571 וזה 1570, אך כרגיל לא מתחשבים בהפרש קל זה). הכוונה היא לשם קדוש בן 72 אותיות שהכניס משה בין קפלי החושן10 .

מצנפת, מגבעת וכובע

בהמשך11 מסופר על כך שמשה הלביש גם את בני אהרן: "ויקרב משה את בני אהרן, וילבישם כותנות, ויחגור אותם אבנט, ויחבוש להם מגבעות כאשר צוה ה' את משה". בני אהרן היו להם רק ארבעה בגדים – כתונת, אבנט ומגבעת המפורשים כאן, וכמובן גם מכנסיים כלבוש בסיסי.

עכשיו שימו לב להבדל שבין אהרן ובניו. מלבד ההבדל הכמותי הבולט – לאהרן יש שמונה בגדים, ואילו לבניו ארבעה בלבד – קיים הבדל איכותי: לאהרן שם משה מצנפת על הראש, ואילו לבניו חבש מגבעות. ולמעשה, קיים בענין זה גם 'כובע': המדרש12 מקביל את הבגד שהיה על ראש הכהנים עם מה שכתוב על הקב"ה13 - "וכובע ישועה בראשו".

אז כמה מלים, מתורתו של האדמו"ר ה'צמח צדק', על שלושת השמות הללו - מצנפת, מגבעת וכובע14 :

כמובן שהקב"ה אינו מציאות גשמית ואין לו 'כובע' במובן הפיזי. כשאומרים עליו "כובע ישועה בראשו" מתכוונים לכך שהקב"ה מגלה את חסדו הגדול בדרגה גבוהה, בדומה לכובע שנמצא גבוה.

ואכן, המלה "כובע" היא בגימטריא 98, כמו המלים "חסד י-ה-ו-ה" (האותיות בע שבמלה 'כובע' שווים 'חסד'=72, והאותיות כו שווים לשמו של הקב"ה=26). ועוד: המספר 98 הוא גם הערך של המלה "חִנָם"– כי החסד הנמשך ממדרגה גבוהה זאת ניתן 'חנם', כלומר: ללא התאמה וללא תלות במדת הזכאות של מקבלי החסד.

ובכן, ה"מצנפת" שעל ראשו של אהרן קשורה עם "כובע הישועה" של הקב"ה: עיקרה של המלה הן האותיות "צנפת" (האות מ' שבתחילת המלה יכולה להתפרש כאות קישור בלבד – כמו "באתי מירושלים"), המזכירות לנו את הפסוק בתהלים15 : "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" – אותיות המלה 'צפנת' הן הן מרכז השם 'מצנפת'. אותיות אלו גם שוות בערכן למלה "כתר" (=620), מושג ידוע בספרי הקבלה המתייחס לאותה מדרגה גבוהה של חסד רב (כשם שכתר כפשוטו נמצא גבוה, מעל הראש).

גם ה"מגבעות" של בני אהרן משתייכים לאותו ענין, אך ברמה נמוכה יותר. האותיות המרכזיות במלה זו הן האותיות "גבעות" (גם כאן האות מ' שבתחילת המלה פחות עקרונית), ושוב יש לנו ביטוי למציאות גבוהה, בולטת מעל הקרקע; מצד שני, ידוע כי קיים הבדל בין 'הרים' ל'גבעות', שה'גבעות' אינם כה גבוהים כמו ה'הרים' – ולכן בני אהרן חובשים 'מגבעות', המסמלות את העובדה שהם לא הגיעו למעלת ה'הרים' אלא כ'גבעות' בלבד.

אהרן דומה להר, בניו - לגבעות

נוכל איפוא לסכם שההבדל הרוחני בין אהרן לבניו דומה להבדל שבין 'הר' ל'גבעות': בני אהרן מקבילים ל'גבעות' הנמוכות יותר, ואילו אהרן אביהם דומה ל'הר' רם ונישא. ואכן, לא במקרה חלק בולט בשם 'אהרן' היא המלה 'הר', ומקום קבורתו הוא במקום שנקרא 'הֹר ההר'16 .

נוסיף עוד שבענין זה דומה אהרן לאברהם אבינו, שגם בשמו בולט הגובה והגדולה – אב רם (כך היה השם המקורי, והאות ה' נוספה מאוחר יותר). ואכן, בתורת החסידות מרבים לדבר על הדמיון שבין אהרן ואברהם, ששניהם הצטיינו במיוחד בענין של חסד רב ואהבה בלתי גבולית17 .

בענין זה מוסיף הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון18 :

כיון שאהרן דומה לאברהם, הרי שבניו מקבילים לבנו של אברהם - יצחק. זאת כיצד? לאהרן היו ארבעה בנים, וכשנעשה חשבון של המלה "בן" (=52) כפול 4 – נקבל את הגימטריא של "יצחק" (=208).

[ואם כבר הזכרנו את הגימטריא של 'יצחק', נזכיר רמז פשוט ויפה על פסוק בספר יהושע19 שאומרים אותו ב'הגדה של פסח': "וארבה את זרעו ואתן לו את יצחק". פסוק זה מעורר קושי, כי הוא מתחיל ב"וארבה את זרעו", ומסיים בבן אחד בלבד!... בדרך הרמז הדברים מסתדרים20 , כי המלה 'ארבה' שווה בדיוק כמו המלה 'יצחק' (=208). וכמובן שיש בגימטריא זו עומק רב, ולא כאן המקום].

שמונת הבגדים והקשר לחג החנוכה

נחזור לשמונת הבגדים של אהרן הכהן הגדול. הזכרנו את דברי רבינו בחיי על כך שהיו שמונה בגדים דוקא, ובענין זה מציין הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסון דבר נפלא21 – החג היחיד שבו יש שמונה ימים הוא חג החנוכה, שכל כולו טבוע בחותמם של הכהנים שמזרע אהרן, ואף פך השמן שנמצא היה "חתום בחותמו של כהן גדול".

ואכן, גם תוארם של אותם כהנים קדושים מתהדר במספר שמונה. כפי שאומרים ב'ועל הנסים', הרי הנס נעשה "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו" – ובכן המלה 'חשמונאי' יש בה פעמיים את המספר שמונה: קודם כל, האות הראשונה היא האות ח', שערכה 8; ושנית, האותיות הבאות יש בהן צליל ברור של 'שמונה' – מתאים לשמונת בגדי הכהן הגדול.

נוסיף עוד, שלפי הקבלה22 הרי שמונת הבגדים מתאימים לשמונת האותיות שבשני השמות המקודשים – 'י-ה-ו-ה' ו'אדנ-י'. ומעניין, שבניגוד לרושם הראשוני הרי דוקא הבגדים הפחות נוצצים הם אלו שמקבילים לאותיות שם הקדוש ביותר, שם 'י-ה-ו-ה': מכנסיים, כתונת, מצנפת ואבנט, ואילו הבגדים המפוארים – ציץ, מעיל, אפוד וחושן – מקבילים לאותיות 'אדנ-י' (ואכן, בעבודת הקודש של יום הכפורים היה הכהן הגדול לובש רק את ארבעת הבגדים ה'פשוטים').

בענין זה מביאים בשם המקובל הקדוש רבי שמשון מאוסטרופולי, שהשפעתה השלילית של הגלות מתמצה בעיקר בענין ארבעת הבגדים הללו: מכנסיים, כתונת, מצנפת ואבנט, והרמז לדבר הוא בדברי הנביא המדבר אל בני ציון וירושלים ואומר להם – "הן בעוונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם"23 ; הכוונה במלה 'אמכם' היא כמובן ל'כנסת ישראל', וקיים בה גם רמז לנוטריקון של הבגדים א'בנט מ'כנסיים כ'תונת מ'צנפת. יתן ה' שנזכה במהרה לגאולה שלימה ונראה את הכהנים בעבודתם לבושים בבגדי הכהונה ואת הלוויים בשירם ובזמרם.