יום הילולא של צדיק הינו זמן מתאים להתבונן וללמוד מאישיותו והנהגתו.
אם נביט על ההתרחשויות שקרו במאה שנים האחרונות, נשים לב שבתקופה זו התרחשו בעולם דברים מדהימים באמת. כל כך הרבה מאורעות ששינו את פני העולם קרו בשנים אלו, שבמהלכם השתנה העולם יותר מאשר הוא השתנה באלף (ואולי אפילו באלפיים) השנים שקדמו להן. התמורות היו כבירות.
בתחום הגיאו-פוליטי ידעה תקופה זו כמה וכמה מהפכות חובקות עולם. הדיקטטורות הטוטליטריות של רוסיה, גרמניה, איטליה וספרד קמו, התפתחו, הגיעו להגמוניה – וכולן עד אחת קרסו. מפת העולם השתנתה אף היא בצורה מפליגה במאה הזו: אירופה, אפריקה ואסיה שינו כולן את פניהן. כמעט בכל פינה בעולם קרו דברים רבים, ובכלל זה שתי מלחמות עולם אשר ערערו את התבל.
שינויים התחוללו גם בתחום המחשבה והידע. שתי דיסציפלינות חדשות, הפסיכולוגיה בכלל ובתוכה הפסיכואנליזה, טבעו חותם מעמיק על התרבות הכללית. האמנות המופשטת, הספרות החדשה והמחשבים הביאו לתוך עולם החוויות האנושיות צורות חדשות לחלוטין. התפיסות החדשות בתחום הביולוגיה שינו מן היסוד את הדרך שבה אנו מבינים את ההשתנוּת שלנו ואת השינויים שבכוחנו לחולל. תיאורית היחסות אף היא תובנה חשובה ביותר, אשר שינתה את האופן שבו העולם תופס ומבין את עצמו, והביאה אותו לנקודה שאין ממנה דרך חזרה. היא גם הולידה את פצצת האטום; ובמקביל לכך, הביולוגיה החדשה הולידה את ההנדסה הגנטית. הישגים אלה, ועוד רבים אחרים, מרחפים מעל לראשינו, כאיום וכהבטחה גם יחד.
גם בחיים היהודיים נוכל לראות תמורות גדולות מאוד. החיים היהודיים בתקופה זו שינו את צורתם בשלושה תחומים עיקריים. השינוי הראשון התחולל במשך תקופה ארוכה, ולא מייד הצליחו לעמוד על מלוא משמעותו, ובכל זאת הוא דרמטי ביותר: אחרי זמן ממושך מאוד שבו העם היהודי היה יותר או פחות דתי ומסורתי, נוצרה מגמה של התרחקות מהמסורת, עד שבשלהי מלחמת העולם הראשונה רוב העם היהודי כבר לא שמר מצוות. זהו שינוי עצום.
את השינוי השני גרמה השואה. השואה, בה ניספו שישה מיליוני יהודים ויותר – אנשים, נשים וטף, שמה קץ ללב החיים היהודיים.
לכל אלה נוספה הקמתה של מדינת ישראל, שהיא עוד מאורע חסר תקדים ושינוי עצום. כל הדברים הללו הם תמורות מרכזיות בתולדותיו ובחייו של העם היהודי; ושום דבר בדומה להם לא התרחש באלף השנים שקדמו למאה הזו.
העולם הפוליטי, העולם האינטלקטואלי והעולם היהודי – כולם אפוא השתנו.
הרבי לא רק חי בתקופה שבה כל הדברים הללו התרחשו: הוא גם השתתף, ברמות שונות ובאופנים שונים, בהרבה מן השינויים הללו. כילד, הוא ניצל מן הפוגרומים ברוסיה; בזמן המהפכה הקומוניסטית היה הרבי איש צעיר; והוא נמלט מאירופה בזמן השלטון הנאצי. הידע וההבנה שלו במתרחש בעולם היו ייחודיים. לרבי הייתה יכולת לשאוב ממאגרים רחבים של חכמה רוחנית ומדעית גם יחד: היה לו ידע בפיזיקה, בביולוגיה, בספרות ובטבע האדם. הרבי, שחי בזמנים המרתקים, המפחידים ורבי התמורות ביותר, היה חלק מכל אותם שינויים, וגם יצר ופעל בתוכם. הוא לא רק היה מודע לרבים מן השינויים הללו, אלא אף חזה כמה מהם, היו כאלה שתמך בהם והיו אחרים שהתריע נגדם. ועל אף שחי בזמנים הקשים ביותר, הרבי היה מסוגל לעצב דברים מתוך הסתכלות קדימה.
זאת ועוד: הרבי היה, כמובן, מודע עד מאוד לעבר – לעברו-שלו, לעבר של עמו, לעברה של האנושות כולה; אך עם זאת הוא מעולם לא חי בעבר. הרבי תמיד היה איש העתיד. מי שקורא בכתביו הרבים יוכל למצוא פה ושם רמזים לעבר, אך עיקר ההתמקדות וההתכוונות שלו היו אל העתיד. לפעמים דיבר על דברים שקרו, אך הרבה יותר מזה דיבר על מה שצריךלקרות, על מה שעוד יקרה. יש אנשים הרואים בו סמל ודמות לתפארתו של העבר היהודי; זו טעות. מהרבה מאוד בחינות היה הרבי דווקא אדם השייך לעתיד הרבה יותר משהוא שייך לעבר.
***
עובדה זו מסבירה גם את מה שהיה כה חשוב לרבי בשנותיו האחרונות.
הרבי התבונן בעולם והרגיש איך כל-כך הרבה דברים מתרחשים, הרגיש את העולם כולו רועד ומתנודד; ואולם הוא לא ראה זאת כמצב סופי, אלא כזעזועים המבשרים מהפך גדול. כל השינויים והמצוקות של תקופה זו נתפסו אצלו כצירי לידה, המבשרים על לידה קרובה. על זה חשב כאשר דיבר על המשיח.
הרבי דיבר על המשיח מכיוון שהוא ראה את כל העבר, כאותו רעם עמום המבשר רעידת אדמה. את זה הוא ניסה להגיד לבני האדם; זה המסר שאותו הוא ניסה להעביר. ככל שחלפו השנים הוא נעשה יותר ויותר נמרץ, יותר ויותר לוהט, בכל מה שקשור לביאתו הקרובה של המשיח. הוא ראה זאת לא רק בהתגלות שמיימית, אלא גם דרך ההתבוננות בתנועותיו ובתנודותיו של העולם, בשינויים שהתרחשו לנגד עיניו. הוא ראה את התמורה, את הסבל, את הכאב, כמבשרים מאורע גדול, שינוי כביר; והשינוי הזה הוא ביאת המשיח.
ברור שביאת המשיח איננה עוד מאורע אחד המתרחש בעולם; ביאת המשיח היא דבר הרבה יותר מרחיק לכת, הרבה יותר מעמיק. בלשונם של הנביאים ביאת המשיח משמעותה קץ הימים, סיומה של ההיסטוריה. זהו סופם של הימים הרגילים, וראשיתו של עידן שונה לחלוטין. המשיח ישנה את ההיסטוריה באופן בלתי הפיך; הוא יחולל תמורות תמידיות בחיי האדם, ויבשר עתיד שיהיה שונה לחלוטין מן העבר.
כאשר הרבי שוחח על המשיח לא היתה זו שיחת חולין; גם לא נבואה כלשהי שאותה ביקש להנציח; הרבי דיבר על המשיח משום שהבין כי ביאת המשיח היא תהליך שאנו חייבים לקחת בו חלק פעיל, ולא רק ליהנות ממנו בצורה סבילה.
זוהי הסינתזה שאליה התכוון הרבי כאשר דיבר על המשיח. משום ש'משיח' לא היה בשביל הרבי רק מעין מנטרה, שיש לחזור עליה שש או עשר פעמים ביום כדי להתגבר על קשיים. בשביל הרבי 'משיח' היה משהו שיש לעבוד עבורו, שיש לעסוק בו, שצריך להילחם בשבילו. זאת משום שאנו, כמו גם ההיסטוריה שלנו, בנויים מלכתחילה להיות הקדמה לאחרית הימים. אין אנו צועדים לקראת קץ חיי האנושות או סוף הקיום עלי אדמות, אלא לקראת שינוי כביר בכל הדברים הללו. משום כך המשיח אינו רק משהו שדי להסתפק בדיבורים עליו, אלא דבר שלקראתו אנחנו חייבים להתכונן.
וככל שחלף הזמן, נעשה המסר שלו ברור יותר ויותר: היכונו, עיבדו, כי המשיח בא.
***
רבים דיברו על הרבי כעל איש קדוש. קדושתו הייתה ניכרת לא רק מפעם לפעם, היא הייתה עצם מהותו. לרוב בני האדם – החשובים והמפוארים שבהם ואפילו הקדושים שבהם – יש רגעים שבהם הם נחים, והופכים להיות אנשים מן השורה. אבל על הרבי צפו עשרים וארבע שעות ביממה, ומעולם לא היה רגע שאישיותו לא זרחה. הוא היה איש קדוש בעצם. אנשים גם דיברו, ועוד ידברו, על הרבי כעל אחד מגדולי תלמידי החכמים בכל הדורות.
יחד עם זאת, הרבי הכיר את העולם. בשנים האחרונות הוא היה מקבל כאלף מכתבים והודעות ביום. ברובם היו סיפורי מכאובים: מחלות, בדידות, עוני, ועוד ועוד. הרבי גם הכיר את המדע והיה מעודכן בכל ההיבטים של החיים בעולם, מהספרות הרוסית ועד לחידושים האחרונים של כל המדעים השונים. זאת ועוד: היה לו שכל בל-יאומן. והיה לו זיכרון, ודרך של שימוש בו, שלא היו דומים לשום דבר שמחשב יכול לעשות. והוא גם היה איש חכם.
אם כן, בהכירו את העולם ואת צרותיו, כיצד ראה הרבי את ביאת המשיח כדבר השייך לתקופתנו?
ספר דניאל מדבר גם בעידן האחרון בתולדות האנושות: עידן אליל הברזל, אליל שהוא חזק וקר. ואולם לאליל הזה יש רגלי חרס. הוא איננו באמת כפי שהוא נראה. אנו רואים את הכוח, וזה משתק אותנו. אבל מהו האליל הזה באמת? הוא דבר הניצב על רגלי חרס, והדחיפה הקטנה ביותר תמוטט אותו. הרבי הביט אל תוך ערפילי העתיד וראה. הוא היה בין הראשונים שניבאו כי אותו ענק של כוח ברוטאלי, ברית המועצות, יתמוטט. ואכן, ברית המועצות התמוטטה לא בגלל פצצה אטומית, אלא משום שהיו לה רגלי חרס.
אבל לרבי היה מסר גדול עוד יותר. באומרו לנו לפקוח את עינינו ולראות את העולם כפי שהוא באמת הוא דיבר לא רק על מבנה הכוח, אלא על המבנה של החיים עצמם. הוא אמר: האם אתם סבורים כי עולמנו הוא עולם, שבו בני האדם מעוניינים רק בהנאות? אתם טועים; מה שהם באמת רוצים הוא קצת אהבה, קצת תלות – ומבט אל השמים. הם רק לא יודעים כיצד לבטא זאת. ואותם אנשים, הנראים כמי שיש להם בחיים רק רדיפה אחר הכוח והרכוש לשמם, באמת אינם שואפים אלא למעט ניחומים, לאיזו מילה טובה; הם רק אינם יודעים כיצד להשיג זאת.
כאשר אנו פוקחים עיניים ורואים אל מעבר לערפל, אל מה שמאחורי החזות החיצונית הגסה, הבוטה והצורמת, אנו יכולים להבין שבני האדם אינם באמת כפי שהם נראים: הם שונים. והשאיפה לאהבה, לניחומים ולמילה טובה נעשית יותר ויותר קרובה.
זו היא 'מורשתו' של הרבי. בעצם, אסור להשתמש במלה הזו בהקשר של הרבי. הרבי לא השאיר אחריו ירושה או מורשה; אבל הרבי השאיר משימה. הרבי לא השאיר רק מכלול של ספרים, סרטי וידיאו ונאומים: הוא השאיר לנו משימה שעלינו להשלים, והספרים וכל שאר המשאבים מעניקים לבני האדם את ההבנה שתאפשר להם לבצע משימה זו.
מה שמוטל עלינו לעשות הוא לעזור לאותם דברים נסתרים להתגלות, לצאת אל האור. מה שנראה בעינינו כעולם של כפירה אינו אלא עולם של אנשים הבוכים ומבקשים אמונה, מתחננים לאמונה. אך מאחר שהם מתביישים לקרוא לאמונה בשמה, הם מכנים אותה באלף שמות אחרים. הם אומרים זאת בדרכם שלהם, כילדים שאינם מסוגלים לבטא את המלים כראוי. עלינו לתמוך בהם, לעזור להם לבטא את המלים טוב יותר, ברור יותר. לומר להם, שמה שהם באמת רוצים לומר הוא – "אני מאמין", "אני רוצה להיות טוב יותר".
***
כאשר צדיק נפטר, נוכחותו מורגשת יותר מאשר בעודו בחיים בעולם הזה, "צדיקייא דאתפטר אשתכח בכולהו עלמין יתיר מבחיוהי", (זהר חלק ג' עא, ב. מתבאר באריכות בתניא, אגרת-הקודש סימן כ"ז).
מה שעלינו לעשות כעת הוא, לראות את כל הדברים האלה ולהאמין בהם; לדעת, שאנחנו יכולים לעשות זאת, וצריכים לעשות זאת, ונעשה זאת.
באדיבות ארגון תורת חב"ד לבני הישיבות.
כתוב תגובה