קוראים וקוראות יקרים,
זהו, נגמלתי מעישון! כבר חודש וחצי שלא נגעתי בסיגריה! כך סיפר לי אתמול ידיד טוב שלי. היו אלו חדשות טובות. במיוחד בגלל שאותו ידיד היה מעשן-כבד, קופסה וחצי ביום.
הוא סיפר לי מתי זה קרה (באיזור חג השבועות); הוא שיתף אותי בסיבה שגרמה לו לקבל את ההחלטה הזו (שמתי לב שאני מבזבז שעה ביום רק על עישון!); אבל אותי בעיקר עניין וסיקרן: איך הוא מצליח להתגבר על עצמו כשמתעורר בו הדחף לעשן?!...
וכך הוא אמר לי: "חבר אחר שנגמל מעישון סיפר לי שמחקרים גילו שהדחף לעשן נמשך רק במשך דקה וחצי. ואז אמרתי לעצמי: דקה וחצי זה באמת לא נורא... כשהגיע הדחף והרגשתי ש'אני חייב לעשן', הסתכלתי על השעון, ספרתי תשעים שניות והוא צדק!... עדיין רציתי לעשן, אבל הלחץ נעלם. עשיתי זאת שוב ושוב ולאט-לאט הרגשתי שהדחפים לעשן הלכו ופחתו".
אם זה נכון, יש כאן אמירה עוצמתית.
הרי בסופו של דבר, כמעט כל חטא ועבירה נעשים מתוך אימפולסיביות. בין אם מדובר במחשבה-לא-טובה, דיבור-לא-יפה או כל מעשה שלילי אחר, זה הכל עניין של דחף רגעי, 'רגע' של השתטות ואיבוד צלילות המחשבה, רק-לרגע.
אם בכל פעם שהדחף הזה יופיע, פשוט נעצור לתשעים שניות... התוצאות יהיו נהדרות.
"מה הוא עשה?!... אני הולך לצעוק עליו". (חכה תשעים שניות...)
"אני רוצה לצפות בסרטון הזה, למרות שאני יודעת שעדיף שלא אעשה זאת" (חכי תשעים שניות).
"אני חייב לאכול את זה. זה נראה ממש טעים, למרות שזה לא כשר/בריא" (חכה תשעים שניות. כן, גם 'לאכול בריא' זו מצווה)
מה דעתכם? לי זה נשמע כמו מתכון מנצח... אשמח אם תחכו תשעים שניות ותכתבו תגובה :)
הרב מנדי קמינקר
כתוב תגובה