"יש לי הרגשה רעה" לחשה רותי. "שכחתי את הארנק בבית, ודווקא היום עצר אותי שוטר לבקש רישיון נהיגה, עצבים! נראה לי שכל היום הזה הולך להיות רע..."

כולנו מכירים בוודאי את החוויה הזו של הרגשה רעה או טובה (בדרך כלל זה קשור לחוויה פחות טובה…) שיש לנו לפתע כתוצאה ממשהו שקרה. פעמים רבות, הרגשה או תחושה משפיעה לנו על המצב רוח, על התפקוד, החשק ועל הפרשנות שלנו לגבי המציאות כולה.

בערב יום כיפור האחרון התקשרתי לברך חברה, והיא סיפרה שבדיוק הבוקר היא הכינה עוגה מושקעת שנשרפה לה. לאחר מכן היא הוסיפה בצער: "שנים זה לא קרה לי! יש לי הרגשה שזה סימן ל..."

צחקנו שסימנים זה בראש השנה, אבל ההרגשה הרעה שלה עוד הציקה לה.

****

מוזכר בגמרא לגבי פירוש חלומות שהכל הולך לפי פירוש האדם! אם יפרש זאת לרעה, חלילה יכולה להתרחש הרעה. ואם יפרש זאת כסימן לשפע וברכה, אז בעזרת השם הוא אכן יזכה בכך.

נדמה לי כי העניין הזה מתקשר גם לאותה פרשנות של "הרגשה" או "סימנים" שאנו מעניקים לאירועים שונים בחיינו. מדהים לעיתים לראות כמה חשיבות אנו מעניקים לאותה "הרגשה" או לאותו סימן… ואכן, פעמים רבות, זה הופך להיות כנבואה שמגשימה את עצמה.

כיצד?

אדם למשל, הגיע באיחור לעבודה. תוך כדי איחור הוא מרגיש לא נעים ולוחש לעצמו: " יש לי הרגשה שהיום הזה הולך להיות על הפנים…". עצם המחשבה הזו, עלולה להביא לכך שהוא עצמו יתנהג בצורה שתביא ליום גרוע, או גם שהפרשנות שייתן למאורעותיו השונים, תהיה שלילית. הוא עלול להתבונן על כל דבר שיתרחש עמו בעין ביקורתית ושלילית.

מתוך אלו חשוב להבין שני דברים.

א. הכוח העיקרי קיים בפרשנות שלנו. כשאנו מפרשים את המציאות בצורה שלילית, ומנתבים את המחשבות לכיוון של: "יהיה לי יום גרוע!" אנחנו בעצמנו יוצרים ומשפיעים על היום השלילי שיכול להיות. אך אותו הדבר קורה גם להפך. כשאנו אומרים לעצמנו למשל: "מעניין איזה דברים טובים מזמן לי היום החדש…" אנו מרכזים את המודעות שלנו אל הטוב, אנו מושכים אלינו עוד טוב, ויש לנו כוח לפרש את המציאות לכיוון אופטימי וחיובי יותר. מתוך כך, כדאי שנהייה מודעים לבחירה ולמחשבות שלנו, ובעיקר לפרשנות שאנו מעניקים. שינוי המחשבה וההסתכלות יכולה להפוך את ההרגשה הפנימית, ואת היום כולו לטובה.

ב. ההרגשה שלנו איננה נבואה או סימן. אנו לא יכולים לדעת את "הסימנים" או לנבא את היום שלנו לפי מה שקרה עמנו או לפי ההרגשה הפנימית. אין לנו הבנה אמיתית בערך ובמשמעות של כל מעשה, וממילא גם בהשפעה של כל דבר על מציאות חיינו.

ישנו סיפור יפה שממחיש רעיון זה:

לפני מאות שנים, היה איש יהודי יקר שחגג את ליל הסדר. בחו"ל כמקובל, עושים זאת פעמיים. בלילה הראשון אותו האיש ערך את הסדר עם כוונות גדולות וייחודים, והרגיש ממש אור גדול, שמחה רבה ורוממות נפלאה! למחרת, בסעודת הצהרים, האיש שתה קצת יין ונרדם. הוא התעורר עשרים דקות לפני חצות הלילה… בלחץ עצום הוא ערך את הסדר מהר מהר בכדי להספיק לאכול את האפיקומן לפני חצות. הוא חש צער ולאחר מכן, והרגשה רעה מילאה אותו.

כמה ימים לאחר החג, הגיע אל בית האיש הבעל שם טוב בכבודו ובעצמו. הבעש"ט סיפר לאותו האיש כי ליל הסדר שערך, עשה רעש גדול בשמיים. ולאחר מכן ביקש ממנו שיספר מה עשה, בכדי ללמוד מדרכו. האיש התחיל לספר על הלילה הראשון, על כל הכוונות והייחודים שעשה. אך הבעש"ט הפסיק אותו בטענה, שלא מדובר על אותו הלילה. "הלילה השני"? האיש היה המום. "כן, מה עשית אז?" שאל הבעש"ט בסקרנות. האיש המופתע סיפר במבוכה, איך שהתעורר בלחץ ובצער גדול וערך את הסדר במהירות בכדי להספיק לאכול האפיקומן בזמן. "נחת רוח גדולה עשית בשמיים באותו הלילה, דווקא בגלל שוויתרת על כל הכוונות שלך, בכדי לקיים את דברי ה' בזמנם"!

הסיפור המיוחד, מזכיר לנו שאיננו נמדדים לפי התוצאות שנראות לנו, ובטח שלא לפי "ההרגשה" שלנו. יתרה מכך, פעמים רבות, ההרגשה השלילית נובעת דווקא מאותו "יצר הרע" שמנסה להחליש אותנו וללחוש לנו שוב ושוב, "את/ה רואה? שוב לא הצלח/ת, תראה/י תראה/י איזה רע יהיה לך עכשיו".

אין לנו מושג בחשבונות שמיים. אנו לא יודעים איזה מעשה "שווה" יותר או פחות. ובוודאי שההרגשה שלנו אינה יכולה להיות המדד לכך.

התפקיד העיקרי שלנו הוא לתת פרשנות חיובית למאורע! ובכך להזמין אלינו עוד שפע וברכה, וכמובן הרגשה טובה. הפרשנות החיובית וההרגשה הטובה, הן אלו שפותחות את הלב להאמין בטוב, לצפות לטוב, ולהתחבר דווקא את החוויות הטובות והאופטימיות שבחיים.

הרבה טוב, ובהצלחה!