טיפול זוגי מתחיל תכופות בהכרזה כמו "בעלי מתעצבן על דברים שטותיים. הוא לא צועק או צורח, אלא מפסיק לגלות חיבה כלפי, לא מדבר אתי במשך ימים על ימים ולא מטפל במה שהוא צריך לטפל. הוא טוען שהוא לא כועס, אלא רק זקוק לפסק זמן מהוויכוחים שלנו. אני פשוט לא יודעת מה לעשות".
ואם ידחקו בבעל להגיב על כך, הוא עשוי לומר "לא משנה כמה אני נותן או כמה אני משתדל זה אף פעם לא מספיק לה. היא תמיד רוצה ממני עוד. היא תמיד מנדנדת. אז נכון, דברים קטנים כן מכעיסים אותי כי הכול מצטבר. זה אף פעם לא מספיק. אני נסגר כדי שזה לא יתנפח ויהפוך למריבה מכוערת ממש."
לכאורה, בני הזוג ניצבים בפני קונפליקט בין שתי נקודות מבט שונות שלא ניתן לפתרון. כל ניסיון להצדיק רגשות ולעודד קבלת נקודת מבטו של האחר מוביל – באופן אופייני – לשום מקום, כיוון שכל אחד מהם משוכנע שהוא או היא צודקים – ומנקודת מבטם, הם אכן צודקים.
לפי ההגדרה, מיזוג שני אנשים בעלי אישיות שונה וייחודית לכדי יחידה תפקודית אחת ייצור מאבק. אבל מבנה הנישואין הוא באמת מרכז הבריאה, והוא זקוק למימוש בריא כדי להגשים את המטרה לשמה נברא העולם. זוהי מערכת היחסים המרכזית במשפחה, ולכן היא מרכזית לחיים בכללותם. בכל פעם בה איש ואישה מתאחדים, הם יוצרים מחדש את האיחוד הראשוני של אדם וחווה בכך שהם מאחדים מחדש שני חצאי נשמה שהופרדו זה מזה בזמן הלידה. אמנם אנו נמשכים חזק זה לזה כדי להגשים תכלית קוסמית, יצר אלוקים בכוונה את שני החלקים כך שלא יסתדרו זה עם זה. נראה כי משהו בתהליך פתרון הקונפליקט הזה דוחף את הבריאה יותר ויותר לקראת הגשמתה המושלמת.
ניסיוני – הן כבעל והן כמטפל – הראה לי עד כה, שהדרך הטובה ביותר לפתרון קונפליקטים היא בעזרת העברת המוקד מבעיות הנוצרות כתוצאה מהבדלים באישיות ובנקודת המבט, למה שעובד במערכת היחסים. המטרה היא לבנות על יתרונות קיימים. אפילו מערכת היחסים הרעה ביותר מצטיינת ברגעים טובים בהם בני הזוג רגועים ומסתדרים ביניהם. אבל כל אחד מן השותפים יכול להתנהג רע מאוד כשהוא או היא מתחילים לחוש שלוחצים להם על היבלות. אם ברצונם להגיע למקום כלשהו, עליהם קודם כל למצוא דרך להפחית את מינון הרגשות הפגועים.
הריפוי מתחיל כאשר בעל ואישה מכירים כל אחד ואחת בנקודות התורפה של האחר ולוקח עליהן אחריות. הם זקוקים למצוא נקודת התחלה – לפחות פעילות פשוטה אחת שלא תגרום לתגובה גרועה מאף אחד מהם – אולי אפילו משהו שאיש מהם לא חווה מעולם. אינטראקציה זו, המהווה מקור להנאה הדדית, יוצרת מרחב בטוח בו הם יוכלו ליצור קשר מחודש ומשחררת אנרגיה לפתרון בעיות ולפשרות בריאות. כיוון שזוגות המצויים בקונפליקט נוטים להתמקד בהבדלים שביניהם ובמה שמפריד ביניהם, יש חשיבות ראשונית ועליונה לגלות מחדש מה משותף ביניהם. הם יכולים ללמוד להיות נאמנים ולעמוד זה לצד זה בהזדמנויות שיצוצו, ושכל אחד יראה לשני שהוא או היא מיוחד/ת לו בדרך כלשהי. לבסוף, ביכולתם להתחיל לגלות אהבה בכך שיניחו בצד את רצונותיהם האישיים בדרך המפגינה את ההיכרות האינטימית שלהם עם בן/בת זוגם. כאשר הם יתחילו להתייחס זה אל זו בדרכים המפחיתות מתח, יש תקווה לשיפור במערכת היחסים.
ראיתי את הגישה הזאת עובדת פעמים רבות, שכן היא מכירה בצורה מציאותית בכך שיש שני צדדים לכל סיפור, ושלשני בני הזוג יש צרכים לגיטימיים המבקשים התייחסות. תכופות זהו תהליך קשה (ואפילו רצוף ייסורים), אך אלוקים מעודד אותנו ומקווה שנצליח להעמיק את יחסינו ולהיות לשותפיו האמיתיים בבריאה.
כתוב תגובה