Enter your email address to get our weekly email with fresh, exciting and thoughtful content that will enrich your inbox and your life.

רמב"ם: שלושה פרקים

שחיטה - פרק ו, שחיטה - פרק ז, שחיטה - פרק ח

שחיטה - פרק ו

א

נקובה כיצד, אחד עשר איברים הן שאם ניקב אחד מהן לחללו במשהו טרפה ואלו הן: תרבץ הושט, וקרום של מוח הראש, והלב עם הקנה שלו, והמרה, וקנה הכבד, והקיבה, והכרס, והמסס, ובית הכוסות, והדקין, והריאה עם הקנה שלה.

ב

תרבץ הושט כבר ביארנו שיעורו ושהוא המקום מן הושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה מן הושט אם ניקב לחללו במה שהוא טריפה.

ג

שני קרומות יש למוח שבראש, אם ניקב העליון הסמוך לעצם בלבד הרי זו מותרת, ואם ניקב התחתון הסמוך למוח טרפה, ומשיתחיל המוח להמשך לשדרה והוא מחוץ לפולין שהן תחלת העורף יהיה לקרומו דין אחר, ואם ניקב חוץ לפולין מותר.

ד

המוח עצמו שניקב או נתמעך והקרום קיים כשרה, ואם נשפך כמים או נמס כדונג טריפה.

ה

הלב שניקב לבית חללו, בין לחלל גדול שבשמאל בין לחלל קטן שבימין טרפה, אבל אם ניקב בשר הלב ולא הגיע לחללו מותר, וקנה הלב והוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה הרי הוא כלב ואם ניקב לחללו במשהו טריפה.

ו

מרה שניקבה וכבד סותמה מותרת, ואם לא נסתם הנקב אע"פ שהוא סמוך לכבד טרפה.

ז

נזייה שנמצאת במרה אם היתה כמו גרעינה של תמרה שאין ראשה חד מותרת, ואם ראש חד כגרעינת הזית אסורה, שהרי ניקבה אותה כשנכנסה, וזה שלא יראה הנקב מפני שהוגלד פי המכה.

ח

קני הכבד והן המזרקין שבו שבהן הדם מתבשל, אם ניקב אחד מהן במשהו טרפה, לפיכך מחט שנמצאת בחיתוך הכבד אם היתה מחט גדולה והיה הקצה החד שלה לפנים בידוע שניקבה כשנכנסה ואם היה הראש העגול לפנים אומרין דרך סימפונות הלכה ומותרת. 1

ט

היתה מחט קטנה הרי זה טרפה מפני ששני ראשיה חדין ודאי ניקבה, ואם נמצאת בסימפון הגדול שבכבד והוא הקנה הרחב שבאמצע שבו נכנס המאכל לכבד הרי זה מותרת, ובשר כבד שהתליע מותרת.

י

קיבה שניקבה וחלב טהור סותם את הנקב מותרת, וכן כל נקב שהבשר או החלב המותר באכילה סותם אותו הרי זה מותר, חוץ מחלב הלב והקרום שעל הלב כולו, והמחיצה שבאמצע הבטן המבדלת בין איברי המאכל ואיברי הנשימה, והיא שקורעין אותה ואחר כך תראה הריאה, והיא הנקראת טרפש הכבד, והמקום הלבן שבאמצעה, וחלב המעי האחרון שבאיברים אלו, אין מגינין לפי שהן קשין, ונקב שנסתם באחד מהן אינו כסתום, וחלב חיה שכנגדו בבהמה אסור אינו סותם אע"פ שהוא מותר באכילה.

יא

כרס שניקב טריפה, ואין לו דבר שיסתום אותו, שהרי החלב שעליו אסור, וכן המסס ובית הכוסות שניקב אחד מהן לחוץ טרפה, ואם נקב אחד מהן לתוך חלל חבירו מותרת.

יב

מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות מצד אחד כשירה, ואם נקבה נקב מפולש לתוך חלל בית הכוסות, ונמצאת טיפת דם במקום הנקב טרפה שודאי קודם שחיטה ניקב, אבל אם אין דם במקום הנקב הרי זה מותר שודאי אחר שחיטה דחקה המחט ונקבה. 2

יג

בהמה שהלעיטה דבר שנוקב בני מעיה כגון קורט של חלתית וכיוצא בו טרפה שודאי נוקב, ואם היה ספק נוקב ספק אינו נוקב תבדק, כל אחד מן בני המעים שפסולת המאכל סובבת בהן והן הנקראים דקין שניקב טרפה, ויש מהן מלופפין ומוקפין זו לפנים מזו בעיגול כמו נחש שנכרך ואלו הן הנקראים הדרא דכנתה אם ניקב אחד מהן לחבירו כשירה, שהרי חבירו מגין עליו. 3

יד

ומעים שניקבו וליחה סותמתן טריפה שאין זו סתימה עומדת, בני מעים שבא זאב או כלב וכיוצא בהן ונטלן והרי הן נקובין אחר שהניחן תולין בו ומותרת ואין אומרין שמא במקום נקב ניקב, נמצאו נקובין ולא נודע אם קודם שחיטה ניקבו אם אחר שחיטה נוקבין בהן נקב אחר ומדמין לו, אם היה הנקב הראשון כמותו כשרה, ואם היה ביניהן שינוי קודם שחיטה ניקב וטרפה, ואם משמשו הידים בנקב הספק כך צריך למשמש בנקב שמדמין לו ואחר כך עורכין זה לזה.

טו

בני מעיים שיצאו לחוץ ולא ניקבו מותרת ואם נתהפכו אף על פי שלא ניקבו טרפה, שאי אפשר שיחזרו כמות שהיו אחר שנהפכו ואינה חיה.

טז

המעי האחרון שהוא שוה ואין בו עיקום והוא שהרעי יוצא בו מן הערוה והוא דבוק בין עיקרי היריכים הוא הנקרא חלחולת אם ניקב במשהו טרפה כשאר המעים, במה דברים אמורים שניקב לחלל הבטן אבל אם נקב במקום הדבוק ביריכים מותרת ואפילו נטל ממנו מקום הדבק כולו מותרת והוא שישתייר מארכו בשור כמו ארבע אצבעות.

יז

העוף אין לו כרס ולא המסס ולא בית הכוסות, אבל יש לו כנגדן זפק וקרקבן, וכל הטרפות שוות הן בבהמה חיה ועוף, וזפק שניקב גגו במשהו טרפה ואי זהו גגו של זפק זה שימתח עם הושט כשיאריך העוף צוארו אבל שאר הזפק שניקב מותר.

יח

שני כיסין יש בקרקבן, החיצון אדום כמו בשר, והפנימי לבן כמו עור, ניקב זה בלא זה מותרת עד שינקבו שניהן במשהו, ואם ניקבו שניהן זה שלא כנגד זה מותר.

יט

הטחול אינו מן האיברין שנקיבתן במשהו ולפיכך לא מנו אותו חכמים בכללן אלא יש לנקב שלו שיעור שאינו שוה בכולו, כיצד הטחול ראשו האחד עבה והשני דק כבריית הלשון, אם ניקב בראש העבה נקב מפולש טרפה, ואם ניקב נקב שאינו מפולש אם נשאר תחתיו כעובי דינר של זהב מותר פחות מכאן הרי הוא כמפולש וטרפה, אבל אם ניקב הדק כשרה.

כ

כל אבר שאמרו חכמים בו שאם ניקב במשהו טרפה כך אם ניטל כולו טרפה, בין שניטל בחולי או ביד בין שנברא חסר, וכן אם נברא בשני איברים מאותו אבר טרפה שכל היתר כנטול הוא חשוב, כיצד ניטל אחד מן המעים או המרה וכיוצא בהן בין בעוף בין בבהמה טרפה, וכן אם נמצא בהן שתי מררות או שני מעים טרפה וכן כל כיוצא בהן, אבל אם ניטל הטחול או שנמצאו שנים מותרת שאינו בכלל המנויין.

כא

המעי היתר שתטרף בו הבהמה הוא היתר מתחלתו ועד סופו עד שנמצאו שני מעים זה בצד זה מתחלה ועד סוף כמעי העוף או שהיה המעי יוצא כענף מן הבד והרי הוא מובדל בין בעוף בין בבהמה, אבל אם חזר ונתערב עם המעי ונעשה אחד משני ראשיו והרי שניהם מובדלין באמצע הרי זו מותרת ואין כאן יתר..

הערות שוליים
1.

קני הכבד והן המזרקין שבו שבהן הדם. א"א כמדומה לי שהוא סובר על הנקבים [ס"א הקנים] דכבדא כריאה שאפילו על מה שיש מהם בתוך הכבד נאמר שאם ניקב במשהו טריפה ואינו כן ואין חכם שיסבור כן אלא מה שנתפשט ממנו לריאה והוא חוץ לכבד ועל כן אינו חשש נקב בכבד בשביל נקב עצמו אלא שמא דרך הושט בא לו לכבד. /השגת הראב"ד/ והיה הקצה החד שלה בפנים בידוע שניקבה. א"א אין בכאן תבלין ולא מלח והמבין יבין ואין כאן ודאי נקובה.

2.

מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות כשרה ואם ניקבה נקב מפולש. א"א אין זה מיושר. /השגת הראב"ד/ ונמצאת טיפת דם במקום הנקב. א"א הטיפה צריכה שתמצא מבחוץ.

3.

ואם היה ספק נוקב ספק לא נוקב. א"א קשה בדיקת הדקין.

שחיטה - פרק ז

א

שני קרומות יש על הריאה אם ניקב זה בלא זה מותרת, ואם ניקבו שניהן טרפה אפילו נגלד הקרום העליון כולו והלך לו מותרת, והקנה שניקב מן החזה ולמטה במשהו טרפה, והוא המקום שאינו ראוי לשחיטה בקנה למטה.

ב

התחיל בשחיטה ושחט כל הקנה ואחר כך ניקבה הריאה ואחר כך גמר השחיטה הרי זו טרפה, הואיל וניקבה קודם גמר שחיטה וכן כל כיוצא בזה.

ג

אחד מסמפוני ריאה שניקב אפילו ניקב לחבירו טרפה, וריאה שניקבה ועלה קרום במכה ונסתם הנקב אינו כלום, ניקבה האום של ריאה אע"פ שדופן סותמתה טרפה, ואם ניקבה במקום חתוך האונות שלה והוא המקום שרובצת עליו כשרה.

ד

במה דברים אמורים כשסתם מקום הנקב שבאונות בשר, אבל אם נסמך הנקב לעצם אינו מגין, ואם היה נקב האונות דבוק בעצם ובבשר מותרת. 1

ה

האום של ריאה שנמצאת סמוכה לדופן, בין שהעלת צמחים בין שלא העלת חוששין לה שמא ניקבה, וכיצד עושין בה מפרקין אותה מן הדופן ונזהרין בה שלא תנקב, אם נמצאת נקובה ונמצא בדופן מכה במקום הנקב תולין במכה ואומרים אחר שחיטה ניקבה כשנפרק מן המכה, ואם אין מכה בדופן בידוע שנקב זה בריאה היה קודם השחיטה וטרפה. 2

ו

הריאה שנמצא בה מקום אטום כל שהוא שאין הרוח נכנסת בו ואינו נתפח הרי זו כנקובה וטרפה, וכיצד בודקין אותו, קורעין המקום שלא נתפח בשעת נפיחה אם נמצאת בו לחה מותרת שמחמת הלחה לא נכנסה שם הרוח, ואם לא נמצאת בו לחה נותנין עליו מעט רוק או תבן או כנף וכיוצא בהן ונופחין אותה אם נתנדנד כשרה ואם לאו טרפה שאין הרוח נכנסת לשם.

ז

ריאה שתשמע בה הברה כשנופחין אותה אם ניכר המקום שממנו תשמע ההברה מושיבין עליו רוק או תבן וכיוצא בו, אם נתנדנד בידוע שהיא נקובה וטרפה, ואם לא ניכר המקום מושיבין אותה במים פושרין ונופחין אותה, אם בקבק המים טרפה, ואם לאו בידוע שקרום התחתון בלבד ניקב והרוח תנהג בין שני הקרומות ומפני זה ישמע בה קול דממה בשעת נפיחה.

ח

זה עיקר גדול יהיה בידך שכל ריאה שנופחין אותה בפושרין ולא יבקבק המים הרי היא שלימה מכל נקב. 3

ט

ריאה שנשפכה כקיתון וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב, אם הסמפונות עומדים במקומם ולא נמוחו כשרה, ואם נמוח אפילו סמפון אחד טרפה, כיצד עושין נוקבין אותה ושופכין אותה בכלי שהוא שוע באבר וכיוצא בו, אם נראה בה חוטין לבנין בידוע שנימוקו הסמפונות וטרפה, ואם לאו בשר הריאה בלבד הוא שנמוק וכשרה.

י

ריאה שנמצאו בה אבעבועות אם היו מלאים רוח או מים זכים או לחה הנמשכת כדבש וכיוצא בו או לחה יבשה וקשה אפילו כאבן הרי זו מותרת, ואם נמצאת בהן לחה סרוחה או מים סרוחין או עכורין הרי זו טרפה, וכשמוציא הלחה ובודק אותה צריך לבדוק הסמפון שתחתיה אם נמצא נקוב טרפה.

יא

ריאה שנמצאו בה שתי אבעבועות סמוכות זו לזו טרפה, שהדבר קרוב הרבה שיש נקב ביניהן ואין להן דרך בדיקה, היתה אחת ונראה כשתים נוקבין האחת אם שפכה לה האחרת אחת היא ומותרת ואם לאו טרפה.

יב

הריאה שנתמסמסה טרפה, כיצד כגון שנמצאת שלימה וכשתולין אותה תחתך ותפול חתיכות חתיכות, ריאה שנמצאת נקובה במקום שיד הטבח ממשמש מותרת ותולין בידו ואומרין מיד הטבח ניקבה אחר השחיטה, נמצא הנקב במקום אחר ואין ידוע אם קודם שחיטה או אחר שחיטה נוקבין בה נקב אחר ומדמין כשם שעושים בבני מעיים.

יג

ואין מדמין מריאה של בהמה דקה לריאה של בהמה גסה אלא מדקה לדקה ומגסה לגסה, נמצא הנקב באחד מן האבעבועות הרי זו טרפה ואין אומרין ניקוב אבעבוע אחר ונערוך שאין הדבר ניכר.

יד

מחט שנמצאת בריאה נופחין אותה אם לא יצא ממנה רוח בידוע שזאת המחט דרך סמפונות נכנסה ולא ניקבה, ואם נתחתכה הריאה קודם נפיחה ונמצאת בה המחט הרי זו אסורה שהדבר קרוב שניקבה כשנכנסה. 4

טו

תולעת שהיתה בריאה וניקבה ויצאה והרי הריאה נקובה בתולעת הרי זו מותרת, חזקתה שאחר שחיטה תיקוב ותצא, יש שם מראות שאם נשתנה מראה האבר לאותו המראה הרע הרי הוא כנקוב שאותו הבשר שנשתנו מראיו למראה זה כמת הוא חשוב וכאילו הוא הבשר שנהפך עינו אינו מצוי, וכן הוא אומר ומחית בשר חי בשאת וביום הראות בו בשר חי מכלל ששאר הבשר שנשתנה אינו חי.

טז

ריאה שנשתנו מראיה, בין מראה כולה בין מראה מקצתה אם נשתנית למראה המותר אפילו נשתנית כולה מותרת, ואם נשתנה למראה האסור אפילו כל שהוא טרפה, שהמראה האסור כנקב הוא חשוב כמו שביארנו. 5

יז

וחמש מראות אסורות יש בריאה ואלו הן: שחורה כדיו, או ירוקה כעין כשות, או כעין חלמון ביצה, או כעין חריע, או כמראה הבשר, וחריע הוא הצבע שצובעים בו הבגדים והוא דומה לשערות אדומות מעט ונוטות לירוקה.

יח

נמצאת כעין חריות של דקל אוסרין אותה מספק שזה קרוב למראה האסור, וכל המראות האלו אין אוסרין בהם עד שנופחים אותה וממרס בה בידו אם נשתנית למראה המותר מותרת, ואם עמדה בעינה אסורה.

יט

ארבע מראות מותרת /מותרות/ יש בה ואלו הן: שחורה ככחול, או ירוקה כחציר, או אדומה, או כמראה הכבד, ואפילו היתה הריאה כולה טלאים טלאים נקודות נקודות מארבע מראות אלו הרי זו מותרת.

כ

עוף שנפל לאור והוריק לבו או כבדו או קרקבנו או שהאדימו המעיים שלו בכל שהוא הרי זו טרפה, שכל הירוקים שהאדימו או האדומים שהוריקו מחמת האור בעוף הרי הן כמי שניטלו וטרפה, והוא שיעמדו במראה זה אחר ששלקו אותן מעט וממרסין בהן.

כא

כל עוף שנמצאת הכבד שלו כמראה בני מעים, או שנשתנו שאר בני מעים ועמדו בשינויין אחר שליקה ומריסה כמו שביארנו בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו וטרפה, ולא עוד אלא בני מעים של עוף שלא נמצא בהם שינוי וכשנשלקו נשתנו והאדימו הירוקים והוריקו האדומים, בידוע שנפל לאור ונחמרו בני מעיו וטרפה, וכן הושט שנמצא העור החיצון שלו לבן והפנימי אדום בין בעוף בין בבהמה הרי הוא כאילו אינו וטרפה. 6.

הערות שוליים
1.

במה דברים אמורים כשסתם מקום הנקב שבאונות בשר. א"א הנה הוא סובר דוקא סריך אבל לא סריך לאו ודוקא בבשרא אבל בגרמא לחודיה לא ויש מן הגאונים שאמרו בין סריך בין לא סריך בין בבשרא בין בגרמא ואני אומר בשניקבה ודאי בעינן סריך דוקא ובבשרא דוקא שאין סירכא סותמת ואין עצם סותם ועל שמעתיה דרב נחמן הוא דאתמר דקאמר ניקבה אבל כל סירכא מאונא לדופן כשרה מפני דוחק רביצתה עליו נעשו הסרכות ולא משום נקב וכן עיקר, עכ"ל.

2.

אם נמצאת נקובה ונמצאת בדופן מכה במקום הנקב תולין. א"א זה העיקר טעות גדולה שאם נמצאת נקובה אין להכשיר במכת הדופן באומד אלא כך אמרו שאם יש מכה בדופן ונפחו את הריאה ועלתה בנפיחה תולין את הדיבוק במכת הדופן ואם אין שם מכה אע"פ שעלתה בנפיחה לא כלום הוא שאני אומר שהדבוק מחמת נקב היה וקרום עלה עליו.

3.

זה עיקר גדול יהיה בידך וכו'. א"א זה המחבר שונה רב נחמיה דבדיק לה בפושרין לקולא ורוב המפרשים אומרים לחומרא דאע"ג דאיכא מכה בדופן בדיק לה, עכ"ל.

4.

מחט שנמצאת בריאה נופחין אותה. א"א וכיון שנמצא המח הרי נחתכה הריאה ואין נופחין אותה עוד אלא שאם נפחו אותה קודם שנחתכה הריאה ועלתה בנפיחה כשרה.

5.

נשתנה למראה האסור אפילו כל שהוא טרפה. א"א אומר אני כל מקום שהזכירו פסול בריאה ולא הזכירו בה מקצתה עד דהויא בכולה שכיון שהזכירו במקצת דוקא הוא והרי האדימה שהיו מחולקין בה בפירוש ולבסוף הכשירוהו כולה הילכך חזותא שהכשירו אפילו היו בה מראות הרעות כשרה, עכ"ל.

6.

כל עוף שנמצאת הכבד שלו כמראה בני מעים. א"א זה כתב במקום הוריקה כנגד בני מעים וטעה בפירושו אלא כך שאל הוריקו סמוך לבני מעים מהו תלינן ליה דבצד בני מעים אתיא לה ירקות או לא ופשט לה דאפילו לבני מעיים גופייהו איכא למיחש אלא שאינו ניכר בהם, עכ"ל.

שחיטה - פרק ח

א

חסירה כיצד, שני איברים הן שאם חסר ממניינם טרפה, ואלו הן: הריאה והרגלים, וחמש אונות יש לריאה כשיתלה אותה אדם בידו ופני ריאה כנגד פניו, שלש מן הימין, ושתים מן השמאל, ובצד ימין ממנה כמו אזן קטנה ואינה בצד האונות ויש לה כמו כיס בפני עצמה והיא בתוך הכיס, ואוזן זו קטנה היא הנקרא ורדא מפני שהיא דומה לורד ואינה מן המנין, לפיכך אם לא נמצאת הורדא מותרת, שכך היא דרכה יש בהמות תמצא בהם ויש בהמות לא תמצא בהם, ואם נמצאת נקובה אע"פ שהכיס שלה סותם את הנקב הרי זו טרפה.

ב

חסר מנין האונות ונמצאת אחת מן השמאל או שתים מן הימין טרפה, ואם נמצאו שתים בימין וזאת הורדא הרי זו מותרת.

ג

נתחלפו האונות ונמצאו שלש מן שמאל ושתים מן הימין בלא ורד, או שהיה הורד עם השלש בצד שמאל הרי זו טריפה שהיא חסרה מצד הימין.

ד

נתוספו האונות במניינם אם היתה האוזן היתירה בצד האונות או מלפני הריאה שהוא עומת /לעומת/ הלב מותרת, ואם היתה על גבה שהוא לעומת הצלעות הרי זו טרפה שהיתר כחסר, והוא שתהיה כמו עלה של הדס, אבל פחות מזה אינה אוזן ומותרת.

ה

אוזן שנמצאת דבוקה בחברתה הסמוכה לה מותרת, ואם נסמכו שלא על הסדר כגון שנסמכה ראשונה לשלישית טריפה.

ו

נמצאו שתי האונות כאונה אחת ואינן נראות כשתים דבוקות אם היה ביניהן כמו עלה ההדס בין בעיקרן בין באמצען בין בסופן כדי שיוכר שהן שתים דבוקות מותרת ואם לאו הרי זו חסירה וטריפה.

ז

נמצאת כולה שתי ערוגות ואין לה חתוך אזנים טריפה, וכן אם חסר גוף הריאה אע"פ שלא נקבה הרי זו כמי שחסר מנין האונות וטריפה, לפיכך אם נמצא ממנה מקום יבש עד שיפרך בצפורן הרי זו כחסר וטריפה ואפילו היה כל שהוא.

ח

ריאה שנמצאת נפוחה כמו עיקר חריות של דקל אוסרין אותה מספק, שזו תוספת משונה בגופה ושמא התוספת בגוף כחסרון כמו שאמר במנין.

ט

הבהמה שפחדה ויראה עד שצמקה הריאה שלה וקרבה להיות יבשה, אם פחדה בידי שמים כגון ששמעה קול רעם או ראתה זיקים וכיוצא בזה מותרת, ואם פחדה בידי אדם כגון ששחטו לפניה בהמה אחרת וכיוצא בזה הרי זו כחסרה וטרפה.

י

כיצד בודקין אותה, מושיבין את הריאה במים מעת לעת, ואם היה זמן הקור מושיבין אותה במים פושרין ובכלי שאין המים מתמצין מגבו ונוזלים כדי שלא יצונו במהרה, ואם היה זמן החום מושיבין אותה במים צונן בכלי שהמים מתמצין מגבו כדי שישארו קרים, אם חזרה לברייתה הרי זו בידי שמים ומותרת ואם לא חזרה בידי אדם היא וטרפה.

יא

בהמה שהיתה חסרה רגל בתחלת ברייתה טרפה, וכן אם היתה יתירה רגל שכל היתר כחסר הוא, אבל אם היו לה שלש ידים או יד אחת מותרת, לפיכך אם נחתך היד שלה מותרת, נחתך הרגל מן הארכובה ולמעלה טרפה, מן הארכובה ולמטה מותרת, באי זו ארכובה אמרו בארכובה שהוא סוף הירך הסמוך לגוף.

יב

נשבר העצם למעלה מן הארכובה אם יצא כולו או רובו לחוץ הרי זה כמה שנחתך ונפל וטריפה, ואם היה הבשר או העור חופה רוב עביו ורוב היקפו של עצם שנשבר הרי זו מותרת ואפילו נפל מקצת העצם שנשבר והלך לו, וגידים הרכים אינן חשובין כבשר.

יג

צומת הגידין הן בבהמה ובחיה למעלה מן העקב במקום שתולין בו הטבחים הבהמה והן שלשה גידין לבנים, אחד עבה ושנים דקים, וממקום שיתחיל והן קשים ולבנים עד שיסור הלובן מהן ויתחילו להתאדם ולהתרכך הוא צומת הגידים והוא כאורך שש עשרה אצבעות בשור.

יד

ומנין גידים אלו בעוף ששה עשר גידין, תחלתן מן העצם של מטה מאצבע יתירה עד סוף הרגל שהוא עשוי קשקשים קשקשים. 1

טו

בהמה שנחתכו רגליה במקום צומת הגידין טריפה, ואל תתמה ותאמר כיצד תחתך למעלה מצומת הגידים והיא מותרת עד שתחתך למעלה מן האכובה העליונה כמו שביארנו ואם נחתך למטה מצומת הגידים אסורה, שבטריפות תחתך מכאן ותחיה ומיכן ותמות, ולא נאסרה בהמה זו מפני שהיא חתוכת רגל ממקום זה אלא מפני שנחתכו הגידין שחתיכתן מכלל הטרפות כמו שיתבאר.

טז

נטולה כיצד, שלשה איברים הן שאם ניטלו טריפה ואע"פ שאין בהן דין נקב ולא דין חסרון, ואלו הן: צומת הגידים, והכבד, ולחי העליון.

יז

וכבר ביארנו שהבהמה שנחתך רגלה וכן העוף במקום צומת הגידים לא נעשו טרפה אלא מפני שנחתכו הגידין, לפיכך אם נחתכו הגידים לבדם והרגל קיימת טריפה שהרי ניטלה צומת הגידים. 2

יח

נחתך בבהמה האחד העבה לבדו מותרת, שהרי נשארו שנים, נחתכו השנים הדקין מותרת שהרי האחד העבה גדול שניהן והרי לא ניטל כל הצומת אלא מיעוטה, נחתך רובו של כל אחד מהן טרפה ואין צריך לומר שנחתכו כולן או ניטלו כולן.

יט

ובעוף אפילו נחתך רובו של (כל) אחד מן הששה עשר טרפה.

כ

ועוף שנשתברו אגפיו מותר, כבהמה שנחתכו ידיה.

כא

כבד שניטלה כולה טרפה, ואם נשתייר ממנה כזית במקום שהיא תלויה בו וכזית במקום מרה הרי זו מותרת, נידלדלה הכבד והרי היא מעורה בטרפש שלה מותרת, ניטל ממנה מקום שהיא תלויה בו ומקום המרה ואע"פ שהשאר קיים כמו שהוא טרפה.

כב

נשאר בה כזית במקום מרה וכזית במקום שהיא תלויה בו כשרה, אבל היה מפוזר מעט בכאן ומעט בכאן או שהיה מרודד או שהיה ארוך כרצועה הרי זו ספק ויראה לי שהיא אסורה.

כג

לחי העליון שניטל טרפה, אבל אם ניטל התחתון כגון שנגמם עד מקום הסימנין ולא נעקרו הרי זו מותרת.

כד

כל אבר שנאמר בו שאם היה חסר טרפה כך אם ניטל טריפה, אבל אבר שנאמר בו אם ניטל טרפה אינה נאסרת אלא אם נחתך אותו אבר, אבל אם נבראת חסירה אותו אבר הרי זו מותרת, שאם לא תאמר כן נמצאת החסירה והנטולה אחת, וכל אבר שנאמר בו שאם ניטל מותרת קל וחומר אם חסר מתחלת ברייתה ולא נברא שהיא מותרת.

כה

בהמה שניטלה האם שלה והוא בית הרחם, או שניטלו הכליות הרי זו מותרת, לפיכך אם נבראת בכוליא אחת או בשלש כליות מותרת, וכן אם ניקבה הכוליא מותרת.

כו

אע"פ שהכוליא שניטלה או חסרה מותרת אם נמצאת קטנה ביותר, והקטנה בדקה עד כפול ובגסה עד כעינב, טרפה, וכן אם לקתה הכוליא והוא שיעשה בשרה כבשר המת שהבאיש אחר ימים שאם תאחוז במקצתו יתמסמס ויפול והגיע חלי זה עד הלבן שבתוך הכוליא הרי זו טרפה, וכן אם נמצאת בכוליא ליחה אע"פ שאינה סרוחה או שנמצא בה מים עכורין או סרוחים הרי זו טרפה אבל אם נמצאו בה מים זכים הרי זו מותרת..

הערות שוליים
1.

ומנין גידים אלו בעוף ששה עשר גידין תחלתן מן העצם של מטה. א"א זה חדוש גדול שלא שמעתי כמותו ומעולם לא בדקתי צומת הגידים אלא מן הארכובה ולמעלה כנגד צומות הגידין של בהמה ואמת הוא שהם יורדים עד למטה עד שהם מתקשרים ומתחזקים בארכובה משם הם חיים ומפרנסים את הגוף.

2.

וכבר ביארנו שהבהמה וכו'. א"א זאת האומנות לא עלתה לו כהוגן בכאן שיחשב חתוכת הגידים כנטולה ומה בין חתוכה לפסוקה והוא סבור שניטל צומת הגידין הוא שנחתכו ולפיכך מנה אותן בנטולה ולא דקדק יפה אלא אם רצה למנותה בנטולין יאמר שאם לא נחתכו אלא שנעקרו מן הארכובה ונקפלו מעל העצם עד למעלה טריפה ולפיכך אמר וכן שניטל צומת הגידין ולא אמר שנחתך, שמעה עמי בינה זאת, עכ"ל.

The text on this page contains sacred literature. Please do not deface or discard.