רמב"ם: פרק אחד

סנהדרין והעונשין המסורין להם - פרק ח

אבֵּית דִּין שֶׁנֶּחְלְקוּ, מִקְצָתָן אוֹמְרִים זַכַּאי וּמִקְצָתָן אוֹמְרִים חַיָּב - הוֹלְכִין אַחַר הָרֹב, וְזוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג, ב).

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת וּבִשְׁאָר דִּינֵי אִסּוּר וְהֶתֵּר וְטָמֵא וְטָהוֹר וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.

אֲבָל בְּדִינֵי נְפָשׁוֹת, אִם נֶחְלְקוּ בְּזֶה הַחוֹטֵא אִם יֵהָרֵג אוֹ לֹא יֵהָרֵג: אִם הָיוּ הָרֹב מְזַכִּים – זַכַּאי, וְאִם הָיוּ הָרֹב מְחַיְּבִין - אֵינוֹ נֶהֱרָג עַד שֶׁיִּהְיוּ הַמְחַיְּבִין יָתֵר עַל הַמְּזַכִּים שְׁנַיִם.

מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ, שֶׁעַל זֶה הִזְהִיר בַּתּוֹרָה וְאָמַר "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת" (שמות כג, ב).

כְּלוֹמַר אִם הָיוּ הָרֹב נוֹטִין לְרָעָה, לַהֲרֹג - לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵיהֶם, עַד שֶׁיַּטּוּ הַטָּיָה גְּדוֹלָה וְיוֹסִיפוּ הַמְחַיְּבִין שְׁנַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר "לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שם) - הַטָּיָתְךָ לְטוֹבָה עַל פִּי אֶחָד, וּלְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים קַבָּלָה הֵם.

בבֵּית דִּין שֶׁל שְׁלוֹשָׁה שֶׁנֶּחְלְקוּ: שְׁנַיִם אוֹמְרִים זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב - הֲרֵי זֶה זַכַּאי; שְׁנַיִם אוֹמְרִים חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי, הֲרֵי זֶה חַיָּב.

אֶחָד אוֹמֵר זַכַּאי וְאֶחָד אוֹמֵר חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, אוֹ שֶׁאָמְרוּ שְׁנַיִם זַכַּאי אוֹ חַיָּב, וְהַשְּׁלִישִׁי אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ - יוֹסִיפוּ שְׁנַיִם. נִמְצְאוּ חֲמִשָּׁה נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין בַּדָּבָר.

אָמְרוּ שְׁלוֹשָׁה מֵהֶם זַכַּאי וּשְׁנַיִם חַיָּב, הֲרֵי זֶה זַכַּאי; אָמְרוּ שְׁלוֹשָׁה חַיָּב וּשְׁנַיִם זַכַּאי, הֲרֵי זֶה חַיָּב.

אָמְרוּ שְׁנַיִם זַכַּאי וּשְׁנַיִם חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ - מוֹסִיפִין שְׁנַיִם.

אֲבָל אִם אָמְרוּ אַרְבָּעָה זַכַּאי אוֹ חַיָּב, וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ, אוֹ שֶׁאָמְרוּ שְׁלוֹשָׁה זַכַּאי וְאֶחָד חַיָּב, וְאָמַר אֶחָד אֵינִי יוֹדֵעַ - בֵּין שֶׁהָיָה זֶה שֶׁאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ הוּא שֶׁאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ בַּתְּחִלָּה, בֵּין שֶׁאָמַר אַחֵר - הוֹלְכִים אַחַר הָרֹב.

הָיוּ מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ - הֲרֵי אֵלּוּ מוֹסִיפִין שְׁנַיִם אֲחֵרִים; וְכֵן אִם נִסְתַּפֵּק הַדָּבָר - מוֹסִיפִין וְהוֹלְכִין עַד שִׁבְעִים וְאֶחָד.

הִגִּיעוּ לְשִׁבְעִים וְאֶחָד, וְאָמְרוּ חֲמִשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים חַיָּב וַחֲמִשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים זַכַּאי, וְאֶחָד אוֹמֵר אֵינִי יוֹדֵעַ - נוֹשְׂאִין וְנוֹתְנִין עִמּוֹ עַד שֶׁיַחֲזֹר לְדִבְרֵי הַצַּד הָאֶחָד, וְנִמְצְאוּ שִׁשָּׁה וּשְׁלוֹשִׁים מְזַכִּין אוֹ מְחַיְּבִין.

וְאִם לֹא חָזַר, לֹא הוּא וְלֹא אֶחָד מֵהֶן - הֲרֵי הַדָּבָר סָפֵק, וּמַעֲמִידִין אֶת הַמָּמוֹן בְּחֶזְקַת בְּעָלָיו.

גכָּל מִי שֶׁאָמַר אֵינִי יוֹדֵעַ - אֵינוֹ צָרִיךְ לִתֵּן טַעַם לִדְבָרָיו וּלְהוֹדִיעַ מֵאֵיזֶה טַעַם בָּא לוֹ הַסָּפֵק, כְּדֶרֶךְ שֶׁמַּרְאֶה הַמְּזַכֶּה מֵאֵיזֶה טַעַם מְזַכֶּה, וְהַמְּחַיֵּב מֵאֵיזֶה טַעַם מְחַיֵּב.