חלוקת התורה לחמישה ספרים אינה אקראית ואף לא נועדה כדי להפוך טקסט ארוך לספר ידידותי למשתמש. כל אחד מחמשת חומשי התורה עוסק בנושא ייחודי משלו.

הרמב"ן מסביר שנושא ספר ויקרא, אותו אנו מתחילים לקרוא בשבת הקרובה, הוא המצוות. אמנם גם ארבעת הספרים האחרים עוסקים במספר רב למדי של מצוות, אך הן מוזכרות שם באופן מקרי, תוך כדי תיאור המאורעות האחרים. ספר ויקרא, לעומת זאת, עוסק במישרין במצוות.

בהתחשב בעובדה שזהו "ספר המצוות", היינו מצפים שהוא יפתח בכמה מן המצוות הראשוניות המהוות את הבסיס ליומו של האדם היהודי. תפילה, הנחת תפילין, מזוזה, חוקי הכשרות ושמירת השבת הן כמה מן המצוות שהיינו מצפים שיופיעו כבר בתחילתו.

באופן מפתיע, הפרקים הראשונים של ספר ויקרא דנים באריכות בחוקי הקורבנות השונים המוקרבים בזמני המקדש. השאלה מתבקשת מאליה: מדוע ספר זה שמוקדש למצוות, החל בכאלה שהן: א) אינן מאפיינים קבועים בחיים היהודיים – זה כבר אלפיים שנה שלא ניתן למלא אותן; ו-ב) הן לא היוו חלק מחיי היומיום של היהודי הממוצע (שביקר בבית המקדש רק שלוש פעמים בשנה), גם כאשר הוקרבו קורבנות בבית המקדש בירושלים?

אם נבחן יותר מקרוב את המשמעות העמוקה יותר של המצוות, נגיע למסקנה שהקורבנות מגלמים בתוכם את המשמעות הפנימית של המצוות, וזאת אולי יותר מכל מצווה יחידה אחרת.

בעל-החיים מלא בתשוקות ובדחפים רגעיים, ולא מקדיש כל מחשבה למטרה כלשהי או לשיפור העתיד ולשכלולו. רגשותיו שולטים בשכלו, כשהם משתמשים ביכולותיו הקוגניטיביות המוגבלות כדי לקדם את סדר היום של הלב. האדם, מצד שני, ניחן ביכולת לרסן את רגשותיו, לפעול באופן שמבוסס על צורך, על מטרה ועל אמביציה, במקום על כדאיות וסיפוק מיידי. אולם, ניתנת האמת להיאמר, כל אדם נולד בעל-חיים, וצריך לחנכו מבחוץ ולאלפו מבפנים בטרם יהיה ראוי לתואר אדם.

להפוך לאדם – לאנושי במובן האמיתי ביותר – זה בהחלט יעד נשגב. העולם היה כל כך נעים ומזמין יותר אילו יותר ויותר אנשים היו חותרים למטרה זו בצורה אקטיבית. אולם אף שהמצוות מסייעות מאוד בחיפוש הזה, קשה לומר שזהו יעדן האולטימטיבי. המצוות נועדו לקחת את בעל החיים שהפך לאדם ולחבר אותו עם בוראו, לאפשר לו להתעלות מעל למוגבלויות בן התמותה ולהתקדש – להיות לאדם אנושי שהפך לקדוש. זה משלים את המעגל. יצירה זו, שבתחילה הייתה חייתית, הפכה לקדושה.

פילוסופיית התורה לא מסכימה עם הצמחונות משום שהתורה מכירה בערכו של היסוד החייתי שהפך לאנושי – שכן זהו הדבר שקורה כאשר מישהו שראוי לתואר "אנושי" אוכל את בשרו של בעל-חיים. למעשה, מעבר לתועלת שאכילת בשר מביאה לאדם, הרי האדם מביא תועלת לבעל החיים עצמו, שכן הוא מגיע כעת למצב הוויה גבוה יותר שאליו לא היה מגיע לעולם אילו נשאר לרעות בשדה.

אבל הפיכת היסוד החייתי ליסוד קדוש – מהווה בדיוק את תמציתם של הקורבנות. לוקחים בעל חיים ומקדשים אותו דרך הקרבתו לאלוקים.

המצוות הקשורות בקורבנות הן המצוות הפותחות את ספר ויקרא ומעניקות לספר כולו את צביונו המיוחד, שכן הן מבהירות מהי תכליתה העליונה של המצווה.