חכמת חיים - תשפ"ד

בזמנים קשים נוצרת תחושת אי וודאות שהיא פתח לפחדים. הכלל הגדול הוא שלא האירועים הם אלו ששוברים אותנו, אלא רמת החוסן והיציבות הפנימית שלנו שאינה מספיק חזקה וכדי לבנות יציבות אנחנו חייבים לדעת מי אנחנו באמת. מדריך למתודד

כשנדע להתייחס נכון לכשלונות שלנו ולאכזבות מהעולם שבו אנו חיים...

אז איך מונעים מהפחד לשבש את השגרה ואת עולמנו הפנימי? בשיעור נפיק מהתנהלותו של אברהם אבינו לאחר פטירת אשתו שרה את הכלים לצמיחה ובניין ולחיים מלאים במשמעות, אופטימיות ושמחה. נקבל כלי מדהים לשלוש מחשבות ביום שיהפכו את שגרת החיים לבריאה, ונלמד לשלוט על המחשבות שלנו בצורה מועילה ופוריה.

פרשת תולדות מפגישה אותנו עם מבטו העמוק של יצחק אבינו על סודה של הנשמה היהודית, שם גם נמצא ההסבר, כיצד דווקא האמונה מביאה לרמת וודאות גבוהה הרבה יותר מעולם של הוכחות וראיות.

אם נבין מה גורם לאנשים חכמים להתעקש על אחיזה בתפיסה שגויה למרות כל הסימנים נגדה, נוכל לתרגם זאת לחיינו האישיים: כיצד נצליח לא ליפול לעיוורון אל מול דברים שעלולים לפגוע בנו? איך נזהה מראש את המכשולים ונעשה את הבחירה הנכונה?

כדי להצליח, עלינו להבין יסוד חשוב בחיים שאותו מגלה אלוקים למשה כשהוא שולח אותו לשבור את השלטון האכזרי של פרעה. כשנגלה אותו, המבט שלנו על הקשיים ישתנה לגמרי ודברים יתחילו לזוז ולהסתדר טוב יותר בחיים שלנו.

למה אני כזה חסר עמוד שדרה?!'. 'מה מונע ממני לבצע את ההחלטות שלי?'. 'ואיך נרפאים מדחיינות כרונית?!' ברור לכולנו שכדי להתקדם ולצמוח בחיים, אנחנו חייבים לקבל החלטות. החלק המאתגר בסיפור הזה הוא: איך להתחיל לבצע את אותן החלטות?

אני לא מספיק שום דבר - זו התחושה. יש לי הרבה מטלות דחופות שמחכות לי, ובמקום לבצע אותן בצורה מסודרת אני רק מכבה שריפות. רץ מתוסכל מדבר לדבר ובסוף גם לא מספיק לעשות את מה שבאמת חשוב לי'. איך אפשר להפסיק לרדוף אחרי הזמן ולהתחיל לנהל אותו נכון?

הדרך לבניית המשכן עוברת דרך תרומה שכל אחד מהעם נותן. וזו גם שמה של פרשת השבוע. לנתינה הזו יש תוכן פנימי שכשנבין אותו לעומק, אנחנו נהיה לא רק אנשים שבונים את המשכן אלא נהפוך בעצמנו להיות משכן. בכוחה של הנתינה הזו להפוך אותנו מיצורים מושפעים, לצינור אלוקי שמביאים שפע לעולם.

פרשת השבוע שלנו מפגישה אותנו עם דמויות מוכשרות במיוחד בעלי חכמה מופלאה של אומנות עבודת עץ מיוחדת, רקמה עדינה וצורפות בכלי זהב וכסף. הם מייצרים את המשכן שכולו היה שיא היצירה והיופי.

אחת הטרדות שסוחטות את נפש שלנו, הן המחשבות על הטעויות שעשינו בעבר. 'איך נפלתי בעבירה הזו? איך פספסתי את ההזדמנות לקנות את הדירה הזו? איך איבדתי בידיים את הזוגיות שהייתה לי? למה לא יצרתי קשר טוב יותר כשהילדים היו קטנים - עכשיו הכול אבוד.' איך עורכים חשבון נפש מרומם ולא מייאש? כיצד חושבים על העבר שלנו בלי להישבר?

פרשת פקודי היא הפרשה האחרונה של ספר שמות ומהווה את החותמת של הסיפור המופלא של יציאת מצרים, היציאה מאפילה לאורה. הפסוק האחרון מתאר את ענן הכבוד ששוכן על המשכן בכל זמני החניות של עם ישראל במדבר.

לאנשים שמעריכים את עצמם באמת, יש חיים שמחים ומאושרים יותר. הבעיה היא שפעמים רבות קשה לנו להעריך את עצמנו אחרי כישלון. השוטר הפנימי שלנו ממהר לשים עלינו תווית של 'לא יוצלח'. האם יש דרך שתעזור לנו לחוש בעלי ערך אמתי ותמידי ללא קשר לחוויות שלנו?

בזמנים האלו אנחנו חשים כמו בתוך מערבולת שמאיימת להטביע אותנו בתוכה. איך בכלל מתחילים לקום אחרי אירועים כואבים כל כך? מהיכן מוצאים עוצמה וכוח ברגעים כאלו?

בסופו של דבר כולנו מבקשים בחיים האלו קצת הרגשה טובה. להרגיש שהחיים שלי מתקיימים בצורה טובה ובדרך הנכונה. למה אני לא מספיק מרוצה מעצמי?

למה לעיתים, דווקא ברגעים שמחים ומרוממים, משהו פתאום משתבש ונופל? כיצד ניתן לעבור בשלום מעבר חדים בחיים משלווה ונחת אל התמודדויות וניסיונות?

פרשת השבוע מפגישה אותנו עם הדרך איך לא להפסיק לצמוח ולגדול ולעשות את זה מתוך התלהבות וחשק. זה תלוי בהבנה של הדרך בה אנחנו כותבים את סיפור חיינו, באותיות של כתיבה או באותיות של חקיקה?

איך משתחררים מהרגלים מעיקים ומסטיגמות מיותרות? איך פורצים לעתיד ופותחים דף חדש?

מול הרוע הבלתי נתפס שפגע בכולנו אנחנו חשים בצורך ורצון עמוק לשינוי המצב לטובה. השאלה היא מה התפקיד האישי שלי בהתמודדות מול רוע שכזה? האם אני באמת יכול לשנות משהו?

ללמוד מפרשת השבוע כיצד לשלוט על המחשבות גם ברגעים מלחיצים במיוחד