האם הבטתם פעם סביבכם בבית הכנסת ושמתם לב לאוסף הלא-יאומן של אנשים מגזעים שונים המהלכים להם בין שורות הכיסאות? קשה להאמין שיש לנו משהו במשותף, שלא לדבר על מוצא ודת משותפים.

בסוף שנות ה-90 פורסם מחקר שניסה להוכיח כי הכוהנים הם כולם צאצאים של אב אחד, ללא קשר למוצאם הגזעי או לתווי פניהם. הגנטיקאים שערכו את המחקר אספו דוגמאות דנ"א ממאות כוהנים וחיפשו סימנים משותפים על כרומוזום ה-Y. באופן מדהים, הם גילו שאצל למעלה מ-98% מן הגברים ממשפחות כוהנים יש ראיות לכך שהם מגיעים מאותו סב קדמון.

בעיניי מרתקת העובדה שאחיו הבכור של משה, הכוהן הגדול אהרון, חי כ-3,300 שנה אך הוריש את הצופן הגנטי שלו לכל האנשים הללו. כוהנים אשכנזיים, ספרדיים, תימניים ואיטלקיים יכולים למעשה להתחקות אחר מוצאם אחורנית ועד לדור שיצא ממצרים. ואם המדע המודרני נותן לנו את הכלים כדי להוכיח את המוצא המשותף, האם הצעד הבא המובן מאליו אינו להקדיש עצמנו לתכליתנו המשותפת – לתורתו של אלוקים ולמצוותיו?

גֶן הנאמנות

לאחרונה נתקלתי בסטטיסטיקה שממש הממה אותי. על פי ממצאי מעבדה אחת באוסטרליה, כמעט רבע מבדיקות הדנ"א שמתבצעות מגלות שמי שאמור להיות האב איננו האב הביולוגי האמיתי. רבע מכל הבדיקות!!!

השוו ממצאים עגומים אלה עם ממצאיהם של היהודים לכל אורך ההיסטוריה. מה היה קורה אילו אשתו של כוהן הייתה נואפת ללא ידיעת בעלה? הילד הבלתי חוקי שהיה נולד היה נחשב לכוהן. הוא היה מצטרף ל"אביו" ליד הבימה ואומר את ברכת הכוהנים. הוא היה מקבל את העליה הראשונה בקריאת התורה. הוא היה מוריש את מעמד הכהונה לבניו... אבל למעשה, הוא לא היה כוהן, והדנ"א שלו ושל צאצאיו העתידיים ממין זכר לא היו נושאים את הסימנים החיוניים הללו.

אבל כמעט 100% מכל הגברים שמשפחתם באה משושלת כוהנים הם באמת צאצאיהם של כוהנים. דור אחרי דור של נשים יהודיות היו נאמנות לבעליהן ולמסורת שלהן. איזו תעודת נאמנות נאה! הגנטיקאים מתארים תוצאות אלו בתור "אחוז הוודאות הגבוה ביותר ביחס לאבהות שתועד אי-פעם", ואין סיבה להניח שאחיותיהן שנישאו ללוויים ולבני ישראל היו פחות נאמנות לבני זוגן ולדתן מנשות הכוהנים.

מסירות זו לבני/בנות זוגנו ולאלוקינו הייתה מאז ומתמיד דרכם של היהודים. אפילו במהלך תקופת העבדות שלנו במצרים, כשהיינו משועבדים לגחמותיו התובעניות של עם רשע, נשותינו הצטיינו מעל ומעבר. בספר ויקרא1 מצוינת הדוגמא היחידה של הולדת ילד לא חוקי כתוצאה מאונס אישה יהודייה על ידי פקח מצרי. התורה רומזת על כך כי יתכן שהתנהגותה הפרובוקטיבית של האישה היא זו שהביאה עליה את האירוע המחריד, אך הפשע עצמו בוצע על ידי המצרי.

חריג עצוב זה רק ממחיש כמה צנועות וחסודות היו כל שאר הנשים היהודיות. האירוע הגרוע והאומלל ביותר שאירע במהלך תקופת עבדותם של בני ישראל במצרים לא היה מקרה של ניאוף חלילה, אלא מקרה של התעללות. ייאמר לזכותם של אבותינו הקדמונים, כי יהיו הפיתויים והסכנות אשר יהיו, הם נאבקו קשה כדי להמשיך בנאמנותם ואף הצליחו בכך כמעט ללא יוצא מן הכלל. זוהי המורשת היפה שקיבלנו מהם ושאנו יכולים להתגאות בה.

לכל אורך ההיסטוריה, הנישואין היהודיים היוו דוגמא לאנושות כולה, והשבועות והבריתות שמאחדות אותנו עם בני/בנות זוגנו ועם הבורא תישארנה איתנות ויציבות מעתה ועד עולם.