"אני אדם מאוד עשיר".

מעולם לא שמעתי מישהו מכריז הצהרה שכזו.

"אני אדם מאוד ענו".

גם הצהרה מסוג זה לא הזדמן לי לשמוע.

"אני מאוד רוחני".

אה, אני שומע אנשים אומרים זאת לעיתים קרובות מדאי ומתכווץ באי-נוחות.

למה הם לא קולטים שרוחניות פירושה ענווה?

האמת היא שהם אומרים רוחני ומתכוונים לחיפוש אחר הנסתר, אחר הבלתי-נאמר, הבלתי-רגיל.

רבי יוסף יצחק שניאורסאהן, האדמו"ר הקודם, לא התרשם יתר על המידה מתלמידי ישיבתו שנהגו לפתוח את המקרר רק כדי לראות מה יש בתוכו.

כאשר שמעתי זאת לראשונה בגיל 15 פסלתי תביעה זו על הסף. חשבתי שהיא תובענית מדאי. אך כיום, כשיש לי כרס שעושה ככל אוות נפשה, אני חושב שזה פשוט עניין של בריאות. שליטה עצמית היא שורש הבריאות הטובה בדיוק כפי שהיעדר מוחלט של שליטה עצמית מוביל לבריאות לקויה. וכאשר אתה עומד לפני מקרר פתוח אתה מזמין היעדר שליטה עצמית. (אני תוהה מה היה הרבי אומר עליי כשאני עומד לפני בר סושי/מגוון בשרים.... הרשימה לא מתקצרת ומחשבותיי תועות...)

אולם לעמוד לפני מקרר פתוח ולהרהר – אין בכך רק להביא בריאות לקויה, אלא יש בכך כדי להקהות את החושים. זה משפיל. זה גורם לקהות פנימית משום שאם אני שוקל אם אני אוהב חרדל דיז'ון יותר או פחות מחרדל רגיל, על הכריך או על השיפון, עם ההודו או דווקא עם פסטרמה, אז שם נמצאת התודעה שלי, זהו המקום שבו אני נמצא, זהו המקום שאליו אני הולך, זה מה שאהיה וזה כל מה שאהיה מסוגל להיות. היעדר השליטה העצמית שלי בולט לעיני רוב בני האדם כאשר הכרס מגלה להם את הסוד. אבל הרבי לא היה צריך לראות כרסים כדי לראות את השפעת היעדר השליטה, משום שהוא ראה את הנשמות.

תארו לעצמכם לרגע שמשה רבינו יורד מן ההר כשבידיו שני לוחות הברית. הוא פוסע בזהירות וביראה, ולאחר-מכן מתקרב לעם ישראל ולוחש "עם עגבנייה ומיונז בבקשה!".

ויש כאלה שרואים את משה שבתוכנו וטוענים שזה לא מתאים לאף אחד.

משה לא היה יכול להיות משה אילו היה עומד מול המקרר הפתוח. ושמעון פוזנר לא יהיה שמעון אם הוא יעמוד מול המקרר הפתוח.

מהי בהמה? במילון תמצאו את פירוש המינוח כ'חיה' או 'בעל-חיים'. אך לעיתים קרובות המילה בהמה לא מציינת אכזריות או סדיסטיות. בהמה הוא אדם שטוף תאווה. חיה בריאה היא שטופת תאווה. פרה בריאה עומדת לפני האבוס. אבל ביחס לאדם לא ניתן לומר ש"בהמה" הוא אדם בריא.

"גם מה שמותר, אסור על עצמך", גורסת המשנה החסידית. בתחילה חשבתי כי פתגם זה מדבר על סגפנות והתנתקות מפיתויי העולם הזה. לקח לי הרבה זמן להיווכח שלמעשה, מדובר כאן באדם החי בתוך-תוכנו ובוחר במודע שלא להפוך עבד לתאוותיו.

אני סוגר את המקרר. אני פותח את התלמוד. הוא המתין לי בסבלנות במשך הרבה מאוד זמן.