פרשת השבוע מפרטת את חוקי הצרעת במקרא. מדוע מחלה זו כה מרכזית בחוקי התורה? המדרש מלמדנו כי לפעמים, מחלותיו הגופניות של האדם הן תוצאות של מעשיו, וכי הצרעת היא תוצאה של הוצאת דיבה.

בית, בגד ועור

הצרעת עשויה להופיע על העור, על הבגדים, או אפילו על קירות ביתו של האדם שנדבק במחלה. המדרש מלמדנו כי צרעת על הקירות היא הסימן הראשון לחטא. אם נתעלם מסימן זה ונמשיך לחטוא, הצרעת תתפשט לבגדינו. אם נמשיך להתעלם מן הסימנים, אזי תעבור הצרעת לגופנו ותופיע כבעיית עור.

עניין של בחירה

בבחינה מדוקדקת של פרשת השבוע עולה נקודה מעניינת. כאשר התורה דנה בצרעת המופיעה על קירות הבית, היא משתמשת במילים "ובא אל הכהן", כלומר האדם יבוא מעצמו. אך כשהיא דנה בנגעי הצרעת בגוף היא אומרת "והובא אל הכהן", יש להביא אותו. כאשר מזניחים בעיה רוחנית, אנו עלולים להתרגל אליה ולשכוח ממנה. המטופלים הללו לא באים לכהן מרצונם החופשי. ידידיהם הקרובים הם אלה שצריכים להביא אותם.

כאשר מופיעה הצרעת על היהודי לחפש את הכהן ולא את רופא העור. אמנם לרופאי העור ישנה היכולת להשתמש בכוחות המרפא של אלוקים ולרפא את נגע העור הזה, אבל הם לרוב מרפאים את הסימפטומים בלבד ולא את הגורם להם. הכהן ייתן עצה והדרכה בדרכי התורה. כך מטופל הגורם לבעיה והתוצאה נעלמת מאליה.

נקודה נוספת

כיום חוקי הצרעת לא חלים כיוון שאין בית מקדש ושבט כוהנים פעיל. אולם למרות העובדה שהסימפטומים של מחלת הצרעת כבר רחוקים מלהיות נפוצים, הרי הגורמים לה נפוצים בהחלט. לעודד ידיד להימנע מהוצאת דיבה או לקבל עצה שכזו מידידינו, זוהי משימה עדינה שיש לנהוג בה זהירות רבה, אך המטרה היא ראויה, הגורם הוא קריטי ואל לנו להזניחו.