השנה היא 1951.

עשן המשרפות של אושוויץ וטרבלינקה עדיין אופף את שמֵי אירופה ואדמתה עוד ספוגה מדמם של מיליוני היהודים שנטבחו בה באכזריות. מיליוני יהודים נוספים נתונים תחת הדיכוי של הרודן הסובייטי שמנתק אותם בכוח מדתם.

בארצות ערב נאלצים היהודים להתמודד מול גל שנאה ורדיפות והתבוללות חסרת תקדים מכָּה בקהילות היהודיות באמריקה ובשאר הארצות החופשיות. ובארץ ישראל אודים מוצלים מאש מנסים להקים בית חדש, מוקף באויבים אכזריים וסובל מצנע וקשיי בראשית.

הבושה הכי גדולה במדינה הצעירה היא להיתפס כיהודי "גלותי" כמי ששייך ל"שם" הארור והמדמם, להיות מ"הסבונים", כפי שהם נקראו אז.

האווירה הציבורית עסוקה בתקומה ובחלוציות מעשית ולא פנויה להעריך את העושר והקדושה של חיי התורה והמצוות, ומנהיגים דתיים רבים נוקטים בגישות שונות של התפשרות או הסתגרות בכדי לגונן על מסורת היהדות מפני רוח התקופה.

ביום חמישי, י' בשבט תשי"א (17 בינואר), בדיוק 70 שנה לפני השבת הקרובה, הרבי מליובאוויטש מקבל על עצמו את הנהגת חסידות חב"ד.

הוא נואם בפני ציבור לא גדול ופורש את עיקרי משנתו: מחובתנו להגיע לכל פינה בעולם, לדאוג שכל יהודי ויהודייה יהיו מודעים ליהדותם. יש לנו את מלוא הכוח והיכולת לעשות זאת, וכשנמלא את המשימה הזו נביא במו ידינו את הגאולה לעולם כולו.

זו הייתה יריית הפתיחה לתנועת חב"ד העולמית שכוללת, בין היתר, גם את אתר בית חב"ד, את אלפי מוסדות החסד והחינוך של חב"ד, בית חב"ד ביישוב ובשכונה שלכם, וגם פעילי חב"ד בבתי הרפואה ואלה שפגשתם בחו"ל או בצבא.

והרבי גם גילה איך מצטרפים באופן אישי למהפכת הקדושה הזו: אל תחשבו על עצמכם. במקום זאת התמקדו בשאלה 'כיצד נוכל להגיע לעוד יהודי ולעזור לו להיות יותר מחובר לעם ולתורה שלו?'

בואו נעשה את זה יותר.

שבת שלום,

הרב שמואל רסקין.