קוראים וקוראות יקרים,
למה פסח באביב?
כשקראנו בהגדה בשנה שעברה "עבדים היינו", זה הרגיש כמו משהו 'מפעם' שכבר לא יקרה לעולם. מי חלם על התסריט ההזוי הזה שאנחנו נמצאים בו היום? עם כל השפע מסביב, כשהכול נראה מובן מאליו ושגשוג שלא הולך להיגמר, חירות הייתה מצב טבעי עבורנו. כאילו כלום לא יכול עלינו. הטכנולוגיה והאדם נראו בלתי מנוצחים. ואז הגיע הקורונה...
בזמן שהתפנה לי השבוע, קראתי בעיון מכתב פומבי שהרבי מליובאוויטש כתב לקראת חג הפסח לפני כמעט חמישים שנה. זה היה ביום הולדתו, שיצוין ביום ראשון. הרגשתי כאילו המילים נכתבו היום. מצרים הייתה מעצמה שסימלה את עליונות הטכנולוגיה והאדם. הם פיתחו מערכות השקיה בארץ מדברית, והם היו מדענים וחכמים גדולים. שום דבר לא איים עליהם.
וזה למה פסח באביב. האביב הוא עונת השיא של הטבע, מצב הרוח בשמים והכול פורח. וזה בדיוק היה הרגע לשחוט את האליל המצרי ולהבין מי כאן בעל הבית. להתפכח מהאשליה ולהבין ש"יש רק א-ל אחד ויחיד, השליט המוחלט על העולם כולו".
פסח מזכיר לנו מהי חירות מדומה ומהי חירות אמיתית: להיות אמיץ ומפוכח מספיק כדי לראות שאלוקים מנהל את העולם כולו. שהטכנולוגיה ורוח האדם חשובות, אבל גם להן יש ייעוד ומטרה. הלוואי שנזכור את זה גם אחרי שהמשבר ייגמר והאביב יגיע.
שבת שלום וחג פסח כשר ושמח באמת!
שלום בלוי
״ופסח אדוני על הפתח ולא ייתן המשחית לבוא לביתכם לנגוף״ (נגיף?) (שמות יב כג)
בימים אלה, אפשר לחוות, במוחש, אתמ שנפל על ראשנו ודווקא בפתחו של חג הפסח, את עוצמתם של מכות מצרים.
ואולי אפשר גם להבין את חוסר האונים שאחז בכל אחד ואחד מתושבי מצרים, וכמותם גם אנחנו היום, כשהם אז כהיום, ניצבים מול כוח מסתורי וקטלני, רוצח בלתי נראה לעין, כוח גדול ועוצמתי לאין שיעור, כוח שמשבית אימפריות.
ובלטינית: Est multum in
parvo
ובאנגלית: Much in little
כך, המכה האחת עשרה?
ועוד, ואף יותר מכך, אפשר אולי, להבין ולחוות במוחש את גודל האירוע שעל שמו נקרא חג הפסח.
זה היה אירוע, כך על פי הסיפור המקראי, שבו הבדיל הממית בין קבוצות ופסח, בטירופו הרצחני, על עם עבדים, על בני ישראל.
על שאר העולם לא פסח ושיחת רע ומר.
ובמיוחד חשוב ללמוד וליישם את השיעור מן העבר, שכבר אז, כהיום, נתנה לציבור הוראה ברורה כיצד להינצל מפגיעת הנגיף.
בני ישראל נצטוו על ידי משה, המנהיג לעת ההיא, לא לצאת מפתח ביתם עד הבוקר,
שנאמר:
״ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד הבוקר״ (שמות יב כב)
״ופסח אדוני על הפתח ולא ייתן המשחית לבוא לביתכם לנגוף״ (נגיף?) (שמות יב כג)
כאז גם היום, נתבקשנו לעשות רק דבר פש