ב"ה,

קוראים וקוראות יקרים,

מה המשפט שהכי מלחיץ אימא בישראל?

שלוש מילים: "אימא, תקני לי!".

אנחנו כהורים רוצים כל הזמן לתת לילדים שלנו הכול. עובדים קשה מאד וקונים דירה כדי "שיהיה לילדים", פותחים תכנית חיסכון כדי "שיהיה להם איך להתחיל את החיים". כשהילד פותח את הפה ומבקש משהו, הלב לא מרשה לנו לסרב. רק לפנק, הוא אומר, שלא יחסר.

אבל יש לי רעיון אחר בשבילכם. במקום לקנות להם ולקנות להם – תנו להם לקנות לבד. אני מתכוון, תנו להם דמי כיס, ושיחליטו לבד מה לקנות.

אני לא אומר להסיר את האחריות ההורית שלנו. אנחנו נכוון, נייעץ ונפקח. אבל צריך לתת להם להתנסות. אם יהיו להם בכיס עשרה שקלים, הם יצטרכו לבחור בעצמם בין ארטיק מגנום לסליים.

תחשבו על זה שוב. ככה הילדים יוכלו לפתח כלים כלכליים חשובים מאד כמו תכנון תקציב, קביעת סדרי עדיפויות והכרת מגבלות. והכי חשוב: הם יבינו שכסף הוא אמצעי. אמצעי חשוב שקונה לנו איכות חיים, אבל רק אמצעי.

יש מנהג יפה כזה בחנוכה. קוראים לו "דמי חנוכה": ההורים מחלקים לילדים כסף (זה לא חייב להיות הרבה).

זו הזדמנות חינוכית נפלאה. להבין שכסף הוא לא הכול בחיים, ובעיקר – לחנך את הילדים לתרום לצדקה. לתת לאחרים, מהארנק שלהם.