קוראים וקוראות יקרים,

יש פתגם אחד שחקוק בזכרוני מאז שהייתי ילד. אולי הוא היה תלוי בבית הספר; אולי ראיתי אותו במקום אחר. היה זה פתגם שכתב הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל, הרבי השישי של תנועת חב"ד. משום מה לא יצא לי לראות את הפתגם זמן רב, וכמבוגר הוא מקבל משמעות הרבה יותר עוצמתית – וגם מעשית לחיינו.

זהו הפתגם:

"פחות לדבר, יותר לחשוב ועוד יותר לעשות... זהו מהותו של חסיד".

אולי נתחיל מההתחלה. ה'לדבר' אמור לקחת את החלק הכי קטן בחיים שלנו. האם זה באמת כך? אני חושש שדווקא הדיבורים נוטלים את רוב הזמן שלנו. משוחחים, מייעצים, שופטים, מספרים ומפטפטים. המון-המון זמן מתבזבז לו על דיבורים, אבל לעתים קרובות הדיבורים הם כמו חול ואין מה לאכול.

ומה עם 'לחשוב'? אנו אמורים יותר לחשוב מאשר לדבר. אבל בינינו, מתי הייתה הפעם האחרונה בה חשבנו באמת? הקדשנו זמן לשבת עם עצמנו ופשוט... לחשוב? בלי להסתכל על הנייד, בלי לבדוק את הווצאפ. פשוט לחשוב.

והחלק האחרון הוא 'לעשות'. רוב הזמן שלנו אמור להיות פשוט מוקדש לעשיה. לעשות, להשיג, להתקדם, לתקן עולם במלכות ש-ד-י, לחולל את השינוי ולהתקדם קדימה.

נראה לי שיש לרובנו עוד דרך ארוכה כדי להיות חסיד אמיתי... אבל הפתגם הזה נותן לנו כיוון, כמו מגדלור שמנצנץ בחשכה ואומר לנו לאן צריך לחתור. אולי לא נגיע מיד, אבל אנחנו בהחלט יכולים להתקדם.

מה דעתכם?

הרב מנדי קמינקר