רמב"ם: פרק אחד

אמִי שֶׁהָיְתָה לוֹ קַרְקַע תַּחַת יַד אֶחָד, אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ מִטַּלְטְלִין פִּקָּדוֹן, וְרָצָה לַעֲשׂוֹת שָׁלִיחַ לָדוּן עִם זֶה, וּלְהוֹצִיא הַקַרְקַע אוֹ הַפִּקָּדוֹן מִתַּחַת יָדוֹ - הֲרֵי זֶה כּוֹתֵב לוֹ הַרְשָׁאָה.

וְצָרִיךְ לִקְנוֹת מִיָּדוֹ שֶׁהִרְשָׁהוּ, וְאוֹמֵר לוֹ 'דּוּן וּזְכֵה וְהוֹצֵא לְעַצְמָךְ', וְכַיּוֹצֵא בְּעִנְיָנִים אֵלּוּ.

וְאִם לֹא כָתַב לוֹ כֵּן, אֵינוֹ יָכוֹל לָדוּן עִמּוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ 'אֵין אַתָּה בַּעַל דִּינִי'.

אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב לוֹ כֵּן, אֵינוֹ אֶלָא שָׁלִיחַ, וְכָל מַה שֶׁיִּזְכֶּה בּוֹ, הֲרֵי הוּא שֶׁל מְשַׁלְּחוֹ.

וְכָל הַהוֹצָאוֹת שֶׁיּוֹצִיא הַשָּׁלִיחַ עַל דִּין זֶה שֶׁהֻרְשָׁה - הֲרֵי הַמְּשַׁלֵּחַ חַיָּב בָּהֶן, שֶׁכָּךְ כּוֹתְבִין בַּהַרְשָׁאָה: כָּל שֶׁתּוֹצִיא בְּדִין זֶה, עָלַי לְשַׁלְּמוֹ.

בהִקְנָה לָזֶה שֶׁהִרְשָׁה שְׁלִישׁ אוֹ רְבִיעַ מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ, הֲרֵי זֶה עוֹשֶה דִּין עַל הַכֹּל; הוֹאִיל וְדָן עַל חֶלְקוֹ, וַהֲרֵי הוּא בַּעַל דִּינוֹ בְּחֶלְקוֹ - דָּן עַל הַכֹּל.

גאֶחָד מִן הָאַחִים שֶׁלֹּא חָלְקוּ, אוֹ מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּא לִתְבֹּעַ - תּוֹבֵעַ עַל הַכֹּל; הוֹאִיל וְיֵשׁ לוֹ חֵלֶק בְּזֶה הַמָּמוֹן, אֵינוֹ צָרִיךְ הַרְשָׁאָה מִשְּׁאָר שֻׁתָּפִין, וְאֵין הַשֻּׁתָּף הָאַחֵר יָכוֹל לוֹמַר לְשֻׁתָּפוֹ שֶׁדָּן 'אִלּוּ הָיִיתִי שָׁם, הָיִיתִי תּוֹבֵעַ טְעָנוֹת אַחֵרוֹת וּמְחַיֵּב בַּעַל דִּינִי', שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ 'לָמָּה לֹא בָאתָ לִתְבֹּעַ גַּם אַתָּה?'

לְפִיכָךְ אִם הָיָה מִמְּדִינָה אַחֶרֶת, יֵשׁ לוֹ לַחֲזֹר עַל בַּעַל הַדִּין וְלָדוּן עִמּוֹ, וְלוֹמַר לוֹ 'אֲנִי אֵינִי מוֹדֶה בְּכָל מַה שֶׁטָּעַן שֻׁתָּף שֶׁלִּי'.

לְפִיכָךְ יֵשׁ לַנִּתְבָּע לְעַכֵּב וְלוֹמַר לְזֶה 'אוֹ דּוּן עִמִּי בְּחֶלְקְךָ אוֹ הָבֵא הַרְשָׁאָה, שֶׁהֲרֵי מָמוֹן שְׁנֵיכֶם בְּיָדִי וּשְׁנֵיכֶם בַּעֲלֵי דִּינִי, וּלְמָחָר יָבוֹא אָחִיךָ אוֹ שֻׁתָּפְךָ וְיִתְבַּע גַּם הוּא'.

דהַבַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, צָרִיךְ הַרְשָׁאָה.

וְאִם יֵשׁ שָׁם פֵּרוֹת בַּקַרְקַע - מִתּוֹךְ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָדוּן עַל הַפֵּרוֹת שֶׁהֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ, דָּן עַל הָעִיקָר, וְאֵין צָרִיךְ הַרְשָׁאָה מֵאִשְׁתּוֹ, שֶׁאִם אֵין קַרְקַע אֵין לוֹ פֵּרוֹת.

המִי שֶׁהָיָה לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ פִּקָּדוֹן אוֹ מַלְוָה, בֵּין מִטַּלְטְלִין בֵּין מָעוֹת, וְעָשָׂה שָׁלִיחַ בְּעֵדִים לְהָבִיאָן לוֹ - הָרְשׁוּת בְּיַד זֶה שֶׁהֵם אֶצְלוֹ: אִם רָצָה לִתֵּן - נִפְטָר, וְאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, שֶׁהֲרֵי נָתַן לִשְׁלוּחוֹ; וְאִם לֹא רָצָה לִתֵּן - אֵינוֹ נוֹתֵן, שֶׁאֵין זֶה בַּעַל דִּינוֹ עַד שֶׁיָּבוֹא בְּהַרְשָׁאָה עַל הַפִּקָּדוֹן.

וְכָל הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה, הֲרֵי הוּא בִּכְלַל הַנֶּאֱמָר בָּהֶן "וַאֲשֶׁר לֹא טוֹב עָשָׂה בְּתוֹךְ עַמָּיו" (יחזקאל יח, יח).

והַתּוֹבֵעַ חֲבֵרוֹ בַּדִּין בְּמִטַּלְטְלִין אוֹ בְּמָעוֹת שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ, וְכָפַר בּוֹ - אֵינוֹ יָכוֹל לִכְתֹּב הַרְשָׁאָה עָלָיו, שֶׁנִּמְצָא זֶה כִּמְשַׁקֵּר; שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ: הִרְשֵׁיתִיךָ לִטֹּל מַה שֶׁיֵּשׁ לִי בְּיַד פְּלוֹנִי, וּכְבָר אָמַר פְּלוֹנִי שֶׁאֵין לוֹ אֶצְלוֹ כְּלוּם.

וְכֵן מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב לוֹ חֲבֵרוֹ שְׁבוּעָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת אַחֵר עָלָיו לְהַשְׁבִּיעוֹ.

שֶׁאֵין שָׁם דָּבָר שֶׁיַּקְנֶה לוֹ, וְאֵין אָדָם מַרְשֶׁה עַל תְּבִיעַת דְּבָרִים, שֶׁאֵין הַדְּבָרִים נִקְנִין אֶלָא עַל תְּבִיעַת הַמָּמוֹן.

זמִי שֶׁהָיוּ לוֹ מְעוֹת פִּקָּדוֹן בְּיַד אַחֵר, וְרָצָה לְהַרְשׁוֹת שָׁלִיחַ לַהֲבִיאָן - אֵין הַקִּנְיָן מִיָּדוֹ מוֹעִיל בָּזֶה, שֶׁאֵין הַמַּטְבֵּעַ נִקְנֶה בַּחֲלִיפִין.

אֶלָא כֵּיצַד עוֹשֶׂה? נוֹתֵן לוֹ קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא, וּמַקְנֶה לוֹ הַמָּעוֹת עַל גַּבָּה כְּדֵי לְהוֹצִיאָן בְּהַרְשָׁאָה זוֹ; וְהוֹלֵךְ וְדָן עִמּוֹ, וּמוֹצִיאָן.

הָיְתָה לוֹ מִלְוָה בְּיַד אַחֵר - אֵינוֹ יָכוֹל לִכְתֹּב הַרְשָׁאָה עָלֶיהָ, וְאַפִלּוּ הָיָה חוֹב בִּשְּׁטָר, מִפְּנֵי שֶׁהַמִּלְוָה לְהוֹצָאָה נִתְּנָה, וְאֵין אָדָם מַקְנֶה לַחֲבֵרוֹ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בָּעוֹלָם.

וְאֵין לוֹ דֶּרֶךְ שֶׁיַּקְנֶה אָדָם חוֹב בָּהּ אֶלָא בְּמַעְמַד שְׁלָשְׁתָּן, וְהוּא דָּבָר שֶׁאֵין לוֹ טַעַם, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, אוֹ בְּהַקְנָיַת שְׁטָר הַחוֹב עַצְמוֹ בִּכְתִיבָה וּמְסִירָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַקְנֶה הַשִּׁעְבּוּד בּוֹ.

זֶהוּ הַדִּין שֶׁיֵּרָאֶה לִי מִן הַתַּלְמוּד.

אֲבָל גְּאוֹנִים תִּקְּנוּ שֶׁכּוֹתְבִין הַרְשָׁאָה אַף עַל הַמִּלְוָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטֹּל כָּל אֶחָד מְמוֹן חֲבֵרוֹ, וְיֵלֵךְ לוֹ לִמְדִינָה אַחֶרֶת.

וְעוֹד תִּקְּנוּ שֶׁאִם הִרְשָׁהוּ לִטֹּל מָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּיַד חֲבֵרוֹ אוֹ לִתְבֹּעַ מִמֶּנּוּ הַלְוָאָה, וְלֹא הָיְתָה קַרְקַע לַמַּקְנֶה - מַקְנֵהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת מֵחֶלְקוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמַקְנֶה לוֹ הַמָּעוֹת עַל גַּבָּן. וּדְבָרִים אֵלּוּ דְּבָרִים קַלִּים הֵן עַד מְאוֹד וּרְעוּעִים. שֶׁזֶּה מִי יֹאמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֵלֶק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל? וְאַפִלּוּ הוּא רָאוּי - אֵינוֹ בִּרְשׁוּתוֹ. וְהַגְּאוֹנִים עַצְמָן שֶׁתִּקְּנוּ תַּקָּנָה זוֹ אָמְרוּ, שֶׁאֵין אוֹמְרִין: יִקֹּב הַדִּין אֶת הָהָר, וְאֵינָהּ אֶלָא כְּדֵי לְאַיֵּם עַל הַנִּתְבָּע, אִם רָצָה לָדוּן בְּהַרְשָׁאָה זוֹ וְלִתֵּן, נִפְטָר.

וְלָמָּה יִפָּטֵר? שֶׁאֵין זֶה הַבָּא בְּהַרְשָׁאָה זוֹ הָרְעוּעָה פָחוֹת מִשָּׁלִיחַ שֶׁעָשָׂהוּ בְּעֵדִים. אֲבָל אִם לֹא יִרְצֶה הַנִּתְבָּע לָדוּן עִמּוֹ - אֵין כּוֹפִין לִתֵּן לוֹ וְלֹא לְהִשָּׁבַע עַד שֶׁיָּבוֹא בַּעַל דִּינוֹ.

וְכֵן הוֹרוּ, שֶׁאִם הָיְתָה לוֹ מַלְוָה אֵצֶל חֲבֵרוֹ, בֵּין בִּשְּׁטָר בֵּין בְּעֵדֵי קִנְיָן, אַף עַל פִּי שֶׁכָּפַר בָּהּ בְּבֵית דִּין - כּוֹתְבִין עָלָיו הַרְשָׁאָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּפִירַת שִׁעְבּוּד קַרְקָעוֹת; אֲבָל אִם מִלְוָה עַל פֶּה הִיא שֶׁכָּפַר בָּהּ, לֹא תִקְּנוּ שֶׁיִּכְתְּבוּ עָלֶיהָ הַרְשָׁאָה.

חמִי שֶׁהִרְשָׁה לְאֶחָד, וְרָצָה לְבַטֵּל הַשְּׁלִיחוּת וּלְהַרְשׁוֹת לְאַחֵר - הֲרֵי זֶה מְבַטֵּל. וְאֵין לַמֻּרְשֶׁה רְשׁוּת לִכְתֹּב הַרְשָׁאָה לְאַחֵר, שֶׁזֶּה אוֹמֵר 'אֵין רְצוֹנִי שֶׁיִּהְיֶה פִּקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר'.

לְפִיכָךְ אִם הִתְנָה עָלָיו שֶׁיַּרְשֶׁה הוּא לְאַחֵר, וְאַחֵר לְאַחֵר - הֲרֵי הַשָּׁלִיחַ כּוֹתֵב הַרְשָׁאָה לְשֵׁנִי, וְשֵׁנִי לִשְׁלִישִׁי; הַכֹּל לְפִי תְּנָאוֹ.

טהַבָּא בְּהַרְשָׁאָה שֶׁמָּחַל לְזֶה הַנִּתְבָּע, אוֹ שֶׁמָּכַר לוֹ, אוֹ שֶׁמָּחַל לוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה, אוֹ שֶׁעָשָׂה עִמּוֹ פְּשָׁרָה - לֹא עָשָׂה כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לוֹ 'לְתַקֵּן שְׁלַחְתִּיךָ וְלֹא לְעַוֵּת'.

לְפִיכָךְ אִם הִתְנָה עִמּוֹ, בֵּין לְתַקֵּן בֵּין לְעַוֵּת, אַפִלּוּ מָחַל לוֹ עַל הַכֹּל - הֲרֵי זֶה מָחוּל.

ירְאוּבֵן שֶׁבָּא בְּהַרְשָׁאָה וְתָבַע שִׁמְעוֹן - אֵין שִׁמְעוֹן יָכוֹל לִדְחוֹתוֹ וְלוֹמַר לוֹ 'שֶׁמָּא הַמְּשַׁלֵּחַ אוֹתְךָ הִרְשָׁה אַחֵר וּבִטֵּל שְׁלִיחוּתְךָ?' שֶׁהֲרֵי רְאוּבֵן אוֹמֵר לוֹ 'תֵּן לִי הַפִּקָּדוֹן שֶׁיֵּשׁ בְּיָדְךָ, וְזוֹ הַרְשָׁאָתִי תְּהִי אֶצְלְךָ'. וְאִם הַמַּפְקִיד הִרְשָׁה אַחֵר, הוּא הִפְסִיד עַל עַצְמוֹ. וְשִׁמְעוֹן פָּטוּר, שֶׁהֲרֵי בְּהַרְשָׁאָתוֹ נָתַן.

יארְאוּבֵן שֶׁבָּא בְּהַרְשָׁאַת שִׁמְעוֹן, וְתָבַע לֵוִי, וְאָמַר לֵוִי 'לֹא הָיוּ דְּבָרִים מֵעוֹלָם, אֲבָל יִשָּׁבַע שִׁמְעוֹן וְיִטֹּל' - מוֹצִיאִין הַמָּמוֹן מִיַּד לֵוִי, וְיִהְיֶה מֻנָּח בְּבֵית דִין עַד שֶׁיָּבוֹא שִׁמְעוֹן וְיִשָּׁבַע וְיִטֹּל.

וְכֵן כָּל הַדְּבָרִים שֶׁתּוֹלֶה לֵוִי בְּשִׁמְעוֹן - יָדוּן עִם רְאוּבֵן, וְיִהְיֶה הַמָּמוֹן מֻנָּח בְּבֵית דִין עַד שֶׁיָּבוֹא שִׁמְעוֹן וְיִשָׁאֵל. וְיֵשׁ לִרְאוּבֵן לְהַחְרִים עַל מִי שֶׁטּוֹעֵן טַעֲנַת שֶׁקֶר כְּדֵי לְעַכֵּב הַמָּמוֹן וּלְאַחֲרוֹ.

נִתְחַיֵּב לֵוִי שְׁבוּעָה - אֵינוֹ יָכוֹל לְעַכֵּב וְלוֹמַר לוֹ 'אֵינִי נִשְׁבָּע, עַד שֶׁאַחְרִים בִּפְנֵי שִׁמְעוֹן עַל מִי שֶׁטּוֹעֵן עָלַי שֶׁקֶר', שֶׁאֵין זֶה הַחֵרֶם אֶלָא תַּקָּנָה קַלָּה שֶׁתִּקְּנוּ הַגְּאוֹנִים הָאַחֲרוֹנִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ בַּעֲלֵי דִּינִין טְעָנוֹתֵיהֶן; וְאֵין מְעַכְּבִין שְׁבוּעָתוֹ שֶׁל זֶה, מִפְּנֵי תַּקָּנָה זוֹ הַקַּלָּה.

רמב"ם: פרק אחד

שלוחין ושותפין - פרק ג

שלוחין ושותפין - פרק ג