רמב"ם: פרק אחד

אמוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת בְּכָל מְדִינָה וּמְדִינָה וּבְכָל פֶּלֶךְ וָפֶלֶךְ וּבְכָל עִיר וָעִיר.

וְכָל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן - מַחֲרִימִין אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר עַד שֶׁמּוֹשִׁיבִין מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת.

וְאִם לֹא הוֹשִׁיבוּ - מַחֲרִימִין אֶת הָעִיר, שֶׁאֵין הָעוֹלָם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בַּהֲבֵל פִּיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן.

במַכְנִיסִין אֶת הַתִּינוֹקוֹת לְהִתְלַמֵּד כְּבֶן שֵׁשׁ כְּבֶן שֶׁבַע - לְפִי כֹחַ הַבֵּן וּבִנְיַן גּוּפוֹ; וּפָחוֹת מִבֶּן שֵׁשׁ אֵין מַכְנִיסִים אוֹתוֹ.

וּמַכֶּה אוֹתָן הַמְּלַמֵּד לְהַטִיל עֲלֵיהֶם אֵימָה, וְאֵינוֹ מַכֶּה אוֹתָם מַכַּת אוֹיֵב מַכַּת אַכְזָרִי, לְפִיכָךְ לֹא יַכֶּה אוֹתָם בְּשׁוֹטִים וְלֹא בְּמַקְלוֹת, אֶלָּא בִּרְצוּעָה קְטַנָּה.

וְיוֹשֵׁב וּמְלַמְּדָן כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וּמִקְצָת מִן הַלַּיְלָה, כְּדֵי לְחַנְּכָן לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

וְלֹא יִבָּטְלוּ הַתִּינוֹקוֹת כְּלָל, חוּץ מֵעַרְבֵי שַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים בְּסוֹף הַיָּמִים וּבְיָמִים טוֹבִים.

אֲבָל בַּשַּׁבָּת אֵין קוֹרִין בַּתְּחִלָּה, אֲבָל שׁוֹנִים בָּרִאשׁוֹן.

וְאֵין מְבַטְּלִין הַתִּינוֹקוֹת וַאֲפִלּוּ לְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

גמְלַמֵּד הַתִּינוֹקוֹת שֶׁהוּא מַנִּיחַ הַתִּינוֹקוֹת וְיוֹצֵא, אוֹ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מְלָאכָה אַחֶרֶת עִמָּהֶן, אוֹ שֶׁהוּא מִתְרַשֵּׁל בְּלִמּוּדָן - הֲרֵי זֶה בִּכְלָל "אָרוּר עֹשֶׂה מְלֶאכֶת יְיָ רְמִיָּה".

לְפִיכָךְ אֵין רָאוּי לְהוֹשִׁיב מְלַמֵּד אֶלָּא בַּעַל יִרְאָה, מָהִיר לִקְרוֹת וּלְדַקְדֵּק.

דוּמִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה לֹא יְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת מִפְּנֵי אִמּוֹתֵיהֶם הַבָּאוֹת אֵצֶל בְּנֵיהֶן. וְכָל אִשָּׁה לֹא תְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת מִפְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁהֵם בָּאִים אֵצֶל הַבָּנִים.

העֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה תִינוֹקוֹת לְמֵדִים אֵצֶל מְלַמֵּד אֶחָד.

הָיוּ יוֹתֵר עַל עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה עַד אַרְבָּעִים - מוֹשִׁיבִין עִמּוֹ אַחֵר לְסַיְּעוֹ בְּלִמּוּדָם.

הָיוּ יוֹתֵר עַל אַרְבָּעִים, מַעֲמִידִין לָהֶם שְׁנֵי מְלַמְּדֵי תִינוֹקוֹת.

ומוֹלִיכִין אֶת הַקָּטָן מִמְּלַמֵּד לִמְלַמֵּד אַחֵר שֶׁהוּא מָהִיר מִמֶּנּוּ בֵּין בְּמִקְרָא בֵּין בְּדִקְדּוּק. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? - כְּשֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם בְּעִיר אַחַת וְלֹא הָיָה הַנָּהָר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם.

אֲבָל מֵעִיר לְעִיר אוֹ מִצַּד הַנָּהָר לְצִדּוֹ אֲפִלּוּ בְּאוֹתָהּ הָעִיר - אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַקָּטָן אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בִּנְיָן בָּרִיא עַל גַּבֵּי הַנָּהָר, בִּנְיָן שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִפֹּל בִּמְהֵרָה.

זאֶחָד מִבְּנֵי מָבוֹי שֶׁבִּקֵּשׁ לְהֵעָשׂוֹת מְלַמֵּד - אֲפִלּוּ אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר, אֵין יְכוֹלִין שְׁכֵנָיו לִמְחוֹת בְּיָדוֹ.

וְכֵן מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת שֶׁבָּא חֲבֵרוֹ וּפָתַח בַּיִת לְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת בְּצִדּוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ תִּינוֹקוֹת אֲחֵרִים לוֹ, אוֹ כְּדֵי שֶׁיָּבֹאוּ מִתִּינוֹקוֹת שֶׁל זֶה אֵצֶל זֶה - אֵינוֹ יָכוֹל לִמְחוֹת בְּיָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "יְיָ חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".

רמב"ם: פרק אחד

תלמוד תורה - פרק ב

תלמוד תורה - פרק ב