רמב"ם: פרק אחד

אשְׁנַיִם שֶׁהֵעִידוּ וְאָמְרוּ 'בְּמִזְרַח הַבִּירָה הָרַג זֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ בְּשָׁעָה פְּלוֹנִית', וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ לָהֶן 'בְּמַעְרַב הַבִּירָה הַזֹּאת הֱיִיתֶם עִמָּנוּ בָּעֵת הַזֹּאת': אִם יָכוֹל הָעוֹמֵד בְּמַּעְרָב לִרְאוֹת מַה יֵשׁ בַּמִּזְרָח - אֵינָן זוֹמְמִין; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת - הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא מְאוֹר עֵינֵיהֶם שֶׁל רִאשׁוֹנִים רָב, וְרוֹאִין מֵרָחוֹק יָתֵר מִכָּל אָדָם.

וְכֵן אִם הֵעִידוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ 'בַּבֹּקֶר הָרַג זֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם', וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ לָהֶן 'בְּיוֹם זֶה בָּעֶרֶב הֱיִיתֶם עִמָּנוּ בְּלוּד': אִם יָכוֹל אָדָם לְהַלֵּךְ אַפִלּוּ עַל הַסּוּס מִירוּשָׁלַיִם לְלוּד מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב - אֵינָן זוֹמְמִין; וְאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַגִּיעַ - הֲרֵי אֵלּוּ זוֹמְמִין, וְאֵין אוֹמְרִין שֶׁמָּא כַּר קַל בְּיוֹתֵר נִזְדַּמֵּן לָהֶן וְקִפְּלוּ בּוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ. אֶלָא בְּדָבָר הַמָּצוּי הַיָּדוּעַ לַכֹּל, מְשַׁעֲרִין לְעוֹלָם וּמְזִימִין אוֹתָן.

בשְׁנַיִם שֶׁאָמְרוּ 'בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת הָרַג זֶה אֶת הַנֶּפֶשׁ', וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ 'בְּיוֹם זֶה עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּמָקוֹם אַחֵר רָחוֹק, אֲבָל בְּיוֹם שֶׁלְּאַחַר יוֹם זֶה הֲרָגוֹ בַּוַּדַּאי', אַפִלּוּ הֵעִידוּ הָאַחֲרוֹנִים שֶׁקֹּדֶם כַּמָּה יָמִים הֲרָגוֹ - הֲרֵי זֶה הַהוֹרֵג עִם עֵדָיו הָרִאשׁוֹנִים נֶהֱרָגִין, שֶׁהֲרֵי הוּזַמוּ; שֶׁבְּעֵת שֶׁהֵעִידוּ שֶׁהָרַג, עֲדַיִן לֹא נִגְמַר דִּינוֹ לֵהָרֵג.

אֲבָל אִם בָּאוּ שְׁנֵי עֵדִים בַּשְּׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת וְאָמְרוּ 'בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת נִגְמַר דִּינוֹ שֶׁל פְלוֹנִי לַהֲרִיגָה', וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ 'בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי הָרָחוֹק, אֶלָא מֵעֶרֶב שַׁבָּת נִגְמַר דִּינוֹ, אוֹ בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת נִגְמַר דִּינוֹ' - אֵין עֵדִים אֵלּוּ שֶׁהוּזַמוּ נֶהֱרָגִין, שֶׁהֲרֵי מִכָּל מָקוֹם בְּעֵת שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו כְּבָר נִגְמַר דִּינוֹ לַהֲרִיגָה.

וְכֵן לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמֵי קְנָס. כֵּיצַד? בָּאוּ שְׁנַיִם בַּשְּׁלִישִׁי בַּשַּׁבָּת וְאָמְרוּ 'בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת גָּנַב וְטָבַח וְנִגְמַר דִּינוֹ', וּבָאוּ שְׁנַיִם וְאָמְרוּ 'בְּאֶחָד בַּשַּׁבָּת עִמָּנוּ הֱיִיתֶם בְּמָקוֹם רָחוֹק, אֲבָל מֵעֶרֶב שַׁבָּת נִגְמַר דִּינוֹ', אַפִלּוּ אָמְרוּ 'בְּשֵׁנִי בַּשַּׁבָּת גָּנַב וְטָבַח וְנִגְמַר דִּינוֹ' - אֵין עֵדִים אֵלּוּ שֶׁהוּזַמוּ מְשַׁלְּמִין, שֶׁהֲרֵי מִכָּל מָקוֹם בְּעֵת שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו חַיָּב הָיָה לְשַׁלֵּם. וְכֵן כֹּל כַיּוֹצֵא בְּזֶה.

גאֵין עֵדֵי הַשְּׁטָר נַעֲשִׂין זוֹמְמִין עַד שֶׁיֹּאמְרוּ בְּבֵית דִּין 'שְׁטָר זֶה בִּזְמַנּוֹ כְּתַבְנוּהוּ וְלֹא אֵחַרְנוּהוּ'.

אֲבָל אִם לֹא אָמְרוּ כֵּן, אַף עַל פִּי שֶׁזְּמַנּוֹ שֶׁל שְׁטָר בְּאֶחָד בְּנִיסָן בִּירוּשָׁלַיִם, וּבָאוּ עֵדִים וְהֵעִידוּ שֶׁעֵדֵי הַשְּׁטָר הָיוּ עִמָּהֶם בְּיוֹם זֶה בְּבָבֶל - הַשְּׁטָר כָּשֵׁר וְהָעֵדִים כְּשֵׁרִים; שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁכְתָבוּהוּ וּאֵחֲרוּהוּ, וּכְשֶׁהָיוּ בִּירוּשָׁלַיִם בְּאֶחָד בַּאֲדָר כָּתְבוּ שְׁטָר זֶה שָׁם, וְאֵחֲרוּ זְמַנּוֹ וְכָתְבוּ זְמַנּוֹ נִיסָן.

אָמְרוּ 'בִּזְמַנּוֹ כְּתַבְנוּהוּ', וְהוּזַמוּ: אִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁיּוֹדְעִים הַיּוֹם שֶׁחָתְמוּ בּוֹ עַל שְׁטָר זֶה, אוֹ עֵדִים שֶׁרָאוּ זֶה הַשְּׁטָר וַחֲתִימַת יָדָם בּוֹ בְּיוֹם פְּלוֹנִי - כֵּיוָן שֶׁהוּזַמוּ, הֲרֵי נִפְסְלוּ לְמַפְרֵעַ מִיּוֹם שֶׁנּוֹדָע שֶׁחָתְמוּ עַל הַשְּׁטָר; שֶׁהָעֵדִים הַחַתוּמִים עַל הַשְּׁטָר, הֲרֵי הֵן כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין בְּעֵת הַחֲתִימָה.

אֲבָל אִם אֵין עֵדִים שֶׁרָאוּ עֵדוּתָן, וְלֹא רָאוּ הַשְּׁטָר מִקֹּדֶם - אֵינָן נִפְסָלִין אֶלָא מֵעֵת שֶׁהֵעִידוּ בְּבֵית דִּין שֶׁזֶּה כְּתַב יָדָן, וְאָמְרוּ 'בִּזְמַנּוֹ כָּתַבְנוּהוּ'; שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁבְּיוֹם זֶה שֶׁהֵעִידוּ בְּבֵית דִּין, בּוֹ בַּיּוֹם חָתְמוּ עַל הַשְּׁטָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה שָׁנִים, וְהֵם שִׁקְּרוּ וְאָמְרוּ 'בִּזְמַנּוֹ כָּתַבְנוּ'.

רמב"ם: פרק אחד

עדות - פרק יט

עדות - פרק יט