ב"ה

לימוד וערכים שיעורי לימוד יומיים רמב"ם: שלושה פרקים

רמב"ם: שלושה פרקים

ממרים - פרק ז, אבל - פרק א, אבל - פרק ב

ממרים - פרק ז

א"בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה" (דברים כא, יח) הָאָמוּר בַּתּוֹרָה - הֲרֵי נִתְפָּרְשָׁה בּוֹ סְקִילָה; וְלֹא עָנַשׁ הַכָּתוּב אֶלָא אִם כֵּן הִזְהִיר.

וְהֵיכָן הִזְהִיר? "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם" (ויקרא יט,כו) - לֹא תֹּאכְלוּ אֲכִילָה הַמְּבִיאָה לִידֵי שְׁפִיכוּת דָּמִים; וְזוֹ אֲכִילַת בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁאֵינוֹ נֶהֱרָג אֶלָא עַל אֲכִילָה מְכֹעֶרֶת שֶׁאָכַל, שֶׁנֶּאֱמַר "זוֹלֵל וְסֹבֵא" (דברים כא, כ) - מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁהַזּוֹלֵל הוּא הָאוֹכֵל בָּשָׂר בְּרַעַבְתָנוּת, וְסוֹבֵא, הַשּׁוֹתֶה יַיִן בְּרַעַבְתָנוּת.

באֲכִילָה זוֹ שֶׁהוּא חַיָּב עָלֶיהָ - דְּבָרִים הַרְבֵּה יֵשׁ בָּהּ, וְהֵן כֻּלָּן הֲלָכָה מִפִּי הַקַּבָּלָה.

אֵינוֹ חַיָּב סְקִילָה, עַד שֶׁיִּגְנֹב מִשֶׁל אָבִיו וְיִקְנֶה בָּשָׂר בְּזוֹל וְיַיִן בְּזוֹל, וְיֹאכַל אוֹתָם חוּץ מֵרְשׁוּת אָבִיו, בַּחֲבוּרָה שֶׁכֻּלָּהּ רֵיקָנִין פְּחוּתִין; וְיֹאכַל הַבָּשָׂר חַי וְאֵינוֹ חַי, בָּשֵׁל וְאֵינוֹ בָּשֵׁל, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַגַּנָּבִים אוֹכְלִים; וְיִשְׁתֶּה הַיַּיִן מָזוּג וְאֵינוֹ מָזוּג, כְּדֶרֶךְ שֶׁהַגַּרְגְּרָנִין שׁוֹתִים.

וְהוּא שֶׁיֹּאכַל מִשְׁקַל חֲמִשִּׁים דִּינָרִים מִבָּשָׂר זֶה בִּמְלֻגְמָא אַחַת, וְיִשְׁתֶּה חֲצִי לוֹג מִיַּיִן זֶה בְּבַת אַחַת.

גָּנַב מִשֶׁל אָבִיו, וְאָכַל אֲכִילָה זוֹ בִּרְשׁוּת אָבִיו, אוֹ שֶׁגָּנַב מִשֶׁל אֲחֵרִים, וְאָכַל אֲכִילָה זוֹ הַמְּכֹעֶרֶת בֵּין בִּרְשׁוּת אָבִיו בֵּין בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים - הֲרֵי זֶה פָּטוּר. וְכֵן אִם גָּנַב מִשֶׁל אָבִיו, וְאָכַל אֲכִילָה מְכֹעֶרֶת כְּזוֹ בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים, וְהָיְתָה אֲכִילַת מִצְוָה אַפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם אוֹ אֲכִילַת עֲבֵרָה אַפִלּוּ מִדִּבְרֵיהֶם - הֲרֵי זֶה פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ" (דברים כא, כ) - שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר בַּאֲכִילָה זוֹ אֶלָא עַל קוֹלָם; יָצָא זֶה שֶׁעָבַר בָּהּ עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה אוֹ שֶׁאֲכָלָהּ בִּדְבַר מִצְוָה.

כֵּיצַד? אָכַל אֲכִילָה זוֹ הַמְּכֹעֶרֶת עִם הַחֲבוּרָה הָרָעָה שֶׁאוֹכֵל עִמָּהֶם בִּדְבַר מִצְוָה, אוֹ שֶׁאָכְלוּ מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, אַפִלּוּ אָכְלוּ בְּתַנְחוּמֵי אֲבֵלִים שֶׁהִיא מִצְוָה מִדִּבְרֵיהֶם - הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

וְכֵן אִם אֲכָלָהּ מִנְּבֵלוֹת וּטְרֵפוֹת שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, אַפִלּוּ אָכַל בְּתַעֲנִית צִבּוּר שֶׁהִיא עֲבֵרָה מִדִּבְרֵיהֶם - הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַמִּיתָה.

גאָכַל כָּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בְּשַׂר בְּהֵמָה, אַף עַל פִּי שֶׁאָכַל אֲכִילָה זוֹ מִבְּשַׂר הָעוֹף - פָּטוּר. וְאִם אָכַל אֲכִילָה זוֹ מִבְּשַׂר בְּהֵמָה, וְהִשְׁלִים שִׁעוּר הַחֲמִשִּׁים דִּינָר מִבְּשַׂר הָעוֹף - חַיָּב. שָׁתָה כָּל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן - פָּטוּר.

דאָכַל בָּשָׂר חַי וְשָׁתָה יַיִן חַי – פָּטוּר; שֶׁזֶּה קְרִי הוּא, וְאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ בְּזֶה.

וְכֵן אִם אָכַל בָּשָׂר מָלִיחַ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לִמְלִיחָתוֹ אוֹ שֶׁשָּׁתָה יַיִן מִגִּתּוֹ - פָּטוּר, שֶׁאֵין אָדָם יָכוֹל לְהִמָּשֵׁךְ בְּזֶה.

הלֹא עָנַשׁ הַכָּתוּב קָטָן שֶׁלֹּא בָא לִכְלַל הַמִצְוֹת. וְכֵן אִישׁ שֶׁגָּדַל וַהֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ - אֵינוֹ נִסְקָל מִפְּנֵי שֶׁגָּנַב וְאָכַל וְשָׁתָה אֲכִילָה זוֹ הַמְּכֹעֶרֶת.

הָא כֵּיצַד? מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵין דִּין זֶה אֶלָא בְּבֶן שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וְיוֹם אֶחָד שֶׁהֵבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עַד שֶׁיַּקִּיף הַשֵּׂעָר אֶת כָּל הַגִּיד.

וְאַחַר שֶׁהִקִּיף הַשֵּׂעָר אֶת כָּל הַגִּיד - הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ, וְאֵינוֹ נִסְקָל.

וכָּל יָמָיו שֶׁל בֵן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינָן אֶלָא שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים מֵאַחַר שֶׁיָּבִיא שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, לְפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁתִּתְעַבֵּר אִשְׁתּוֹ וְיִהְיֶה עֻבְרָהּ נִכָּר בִּשְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים, וְנֶאֱמַר "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה" (דברים כא, יח) - וְלֹא אָב סוֹרֵר וּמוֹרֶה.

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁאִם הִקִּיף הַשֵּׂעָר אֶת כָּל הַגִּיד קֹדֶם שֶׁיַּשְׁלִים שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים - הֲרֵי זֶה פָּטוּר.

זכֵּיצַד דָּנִין בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה? מְבִיאִין אוֹתוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ תְּחִלָּה לְבֵית דִּין שֶׁל שְׁלוֹשָׁה, וְאוֹמְרִין לָהֶן "בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה" (דברים כא, כ).

וּמְבִיאִין שְׁנֵי עֵדִים שֶׁגָּנַב מִשֶׁל אָבִיו, וְקָנָה בָּשָׂר וְיַיִן בְּמַה שֶׁגָּנַב, וְאָכַל אוֹתָם אֲכִילָה הָאֲמוּרָה אַחַר הַהַתְרָאָה. וְזוֹ הִיא עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה.

וּמַלְקִין אוֹתוֹ כִּשְׁאָר מְחֻיְּבֵי מַלְקוּת, שֶׁנֶּאֱמַר "וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם" (דברים כא, יח).

חָזַר וְגַנַב מִשֶׁל אָבִיו וְאָכַל אֲכִילָה זוֹ - אָבִיו וְאִמּוֹ מְבִיאִין אוֹתוֹ לְבֵית דִּין שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלוֹשָׁה, וּמְבִיאִין שְׁנַיִם וּמְעִידִין עָלָיו שֶׁגָּנַב, וְאָכַל אֲכִילָה זוֹ הָאֲמוּרָה אַחַר שֶׁהִתְרוּ בּוֹ. וְזוֹ הִיא עֵדוּת אַחֲרוֹנָה.

אַפִלּוּ הָיוּ הַשְּׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים, הֵם הָאַחֲרוֹנִים.

וְאַחַר שֶׁמְּקַבְּלִין עֵדוּתָן בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שֶׁמָּא הִקִּיף הַשֵּׂעָר אֶת כָּל הַגִּיד, אִם לֹא הִקִּיף וְלֹא שָׁלְמוּ לוֹ שְׁלוֹשָׁה חֳדָשִׁים - גּוֹמְרִין דִּינוֹ כְּדֶרֶךְ כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין, וְסוֹקְלִין אוֹתוֹ.

וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם שְׁלוֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר "בְּנֵנוּ זֶה" (דברים כא, כ) - זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם.

חוְאִם מָחֲלוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ קֹדֶם שֶׁיִּגָּמֵר דִּינוֹ - פָּטוּר.

טבָּרַח עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ, וְאַחַר כָּךְ הִקִּיף הַשֵּׂעָר מִלְּמַטָּה - פָּטוּר. וְאִם מִשֶּׁנִּגְמַר דִּינוֹ בָּרַח, אַפִלּוּ הִזְקִין - כָּל עֵת שֶׁיִּמָּצֵא יִסָּקֵל; שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ - הֲרֵי הוּא כְּהָרוּג וְאֵין לוֹ דָּם.

יהָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצָה, אִמּוֹ רוֹצָה וְאָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה - אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ" (דברים כא, יט).

הָיָה אֶחָד מֵהֶן גִּדֵּם אוֹ חִגֵּר אוֹ אִלֵּם אוֹ סוּמָא אוֹ חֵרֵשׁ - אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְתָפְשׂוּ בוֹ" - וְלֹא גִּדְּמִים; "וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ" (שם) - וְלֹא חִגְּרִים; "וְאָמְרוּ" (דברים כא, כ) - וְלֹא אִלְּמִים; "בְּנֵנוּ זֶה" (שם) - וְלֹא סוּמִים; "אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ" (שם) - וְלֹא חֵרְשִׁים.

יאגְּזֵרַת הַכָּתוּב הוּא שֶׁיִסָּקֵל בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה.

אֲבָל הַבַּת אֵינָהּ נִדֹּנֶת בְּדִין זֶה, שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לְהִמָּשֵׁךְ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה כְּאִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה" (דברים כא, יח) - וְלֹא בַּת, וְלֹא טֻמְטוּם וְאַנְדְּרֹגִּינוֹס.

יבטֻמְטוּם שֶׁנִּקְרַע וְנִמְצָא זָכַר - אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן" (דברים כא, יח) - עַד שֶׁיִּהְיֶה בֵּן מִשְּׁעַת הֲתְרָאָה.

יגבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה צָרִיךְ הַכְרָזָה.

כֵיצַד מַכְרִיזִין עָלָיו? כּוֹתְבִין לְכָל יִשְׂרָאֵל: בְּבֵית דִּין שֶׁל פְלוֹנִי סָקַלְנוּ פְּלוֹנִי מִפְּנֵי שֶׁהָיָה סוֹרֵר וּמוֹרֶה.

ידבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה - הֲרֵי הוּא כְּכָל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין, שֶׁמָּמוֹנָם לְיוֹרְשֵׁיהֶן; שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁאָבִיו גָּרַם לוֹ סְקִילָה, הֲרֵי הוּא יוֹרֵשׁ כָּל נְכָסָיו.

בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְסַיְיעָן

אבל - פרק א

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

(א) להתאבל על הקרובים ואפילו כהן מתטמא ומתאבל על הקרובים, ואין אדם מתאבל על הרוגי בית דין, ולפי זה כללתי הלכות אלו בספר זה שהן מעין קבורה ביום מיתה שהיא מצות עשה.
(ב) שלא יטמא כהן גדול לקרובים.
(ג) שלא יכנס עם המת באהל.
(ד) שלא יטמא כהן הדיוט לנפש אדם אלא לקרובים בלבד.

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

הִלְכוֹת אֵבֶל

יֵשׁ בִּכְלָלָן אַרְבַּע מִצְוֹת - אַחַת מִצְוַת עֲשֵׂה, וְשָׁלוֹשׁ מִצְוֹת לֹא תַעֲשֶׂה,

וְזֶה הוּא פְּרָטָן:

(א) לְהִתְאַבֵּל עַל הַקְּרוֹבִים. וְאַפִלּוּ כֹּהֵן מִתְטַמֵא וּמִתְאַבֵּל עַל הַקְּרוֹבִים. וְאֵין אָדָם מִתְאַבֵּל עַל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין. וּלְפִי זֶה כָּלַלְתִּי הֲלָכוֹת אֵלּוּ בְּסֵפֶר זֶה שֶׁהֵן מֵעֵין קְבוּרָה בְּיוֹם מִיתָה שֶׁהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה,

(ב) שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא כֹּהֵן גָּדוֹל לַקְּרוֹבִים,

(ג) שֶׁלֹּא יִכָּנֵס עִם הַמֵּת בְּאֹהֶל,

(ד) שֶׁלֹּא יִטַּמֵּא כֹּהֵן הֶדְיוֹט לְנֶפֶשׁ אָדָם אֶלָא לַקְּרוֹבִים בִּלְבַד.

וּבֵאוּר מִצְוֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.

אמִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְאַבֵּל עַל הַקְּרוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'" (ויקרא י, יט).

וְאֵין אֲבֵלוּת מִן הַתּוֹרָה אֶלָא בְּיוֹם רִאשׁוֹן בִּלְבַד, שֶׁהוּא יוֹם הַמִּיתָה וְיוֹם הַקְּבוּרָה.

אֲבָל שְׁאָר הַשִּׁבְעָה אֵינָן דִּין תּוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" (בראשית נ, י) - נִתְּנָה תּוֹרָה וְנִתְחַדְּשָׁה הֲלָכָה. וּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת וְשִׁבְעַת יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה.

במֵאֵימָתַי יִתְחַיֵּב אָדָם בְּאֵבֶל? מִשֶּׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלָל. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁלֹּא נִקְבַּר הַמֵּת, אֵינוֹ אָסוּר בְּדָבָר מִן הַדְּבָרִים שֶׁהֶאָבֵל אָסוּר בָּהֶן. וּמִפְּנֵי טַעַם זֶה רָחַץ דָּוִד (הַמֶּלֶךְ) וְסָךְ כְּשֶׁמֵּת הַיֶּלֶד טֶרֶם שֶׁיִּקָּבֵר.

גהֲרוּגֵי מַלְכוּת, שֶׁאֵין מַנִּיחִין אוֹתָן לְהִקָּבֵר - מֵאֵימָתַי מַתְחִילִין לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן וְלִסְפוֹר שִׁבְעָה וּשְׁלוֹשִׁים? מִשֶּׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִלִּשְׁאֹל לַמֶּלֶךְ לְקָבְרָן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִתְיָאֲשׁוּ מִלִּגְנֹב אוֹתָן.

דמִי שֶׁטָּבַע בַּנָּהָר אוֹ מִי שֶׁאֲכָלַתְהוּ חַיָּה רָעָה - מִשֶּׁנִּתְיָאֲשׁוּ לְבַקֵּשׁ. מְצָאוּהוּ אֵבָרִים אֵבָרִים - אֵין מוֹנִין לוֹ עַד שֶׁיִּמָּצֵא רֹאשׁוֹ וְרֻבּוֹ, אוֹ יִתְיָאֲשׁוּ מִלְּבַקֵּשׁ.

המִי שֶׁדַּרְכָּן לִשְׁלֹּחַ הַמֵּת לִמְדִינָה אַחֶרֶת לְקָבְרוֹ, וְאֵינָם יוֹדְעִים מָתַי יִקָּבֵר - מֵעֵת שֶׁיַּחְזִירוּ פְּנֵיהֶן מִלְּלַוּוֹתוֹ מַתְחִילִין לִמְנוֹת שִׁבְעָה וּשְׁלוֹשִׁים וּמַתְחִילִין לְהִתְאַבֵּל.

והַנְּפָלִים, אֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן. וְכָל שֶׁלֹּא שָׁהָה שְׁלוֹשִׁים יוֹם בָּאָדָם, הֲרֵי זֶה נֵפֶל. אַפִלּוּ מֵת בְּיוֹם שְׁלוֹשִׁים, אֵין מִתְאַבְּלִין עָלָיו.

זוְאִם נוֹדַע בְּוַּדַּאי שֶׁנֹלַּד לְתִשְׁעָה חֳדָשִׁים גְּמוּרִים, אַפִלּוּ מֵת בַּיּוֹם שֶׁנֹלַּד - מִתְאַבְּלִין עָלָיו.

חבֶּן תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים שֶׁנֹלַּד מֵת, וּבֶן שְׁמוֹנָה שֶׁמֵּת אַפִלּוּ לְאַחַר שְׁלוֹשִׁים יוֹם, וּמִי שֶׁיָּצָא מְחֻתָּךְ אוֹ מְסֹרָס אַף עַל פִּי שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו - הֲרֵי זֶה נֵפֶל, וְאֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן, וְלֹא יִתְעַסְּקוּ עִמָּהֶם.

טכָּל הֲרוּגֵי מַלְכוּת, אַף עַל פִּי שֶׁבְּדִין הַמֶּלֶךְ נֶהֶרְגוּ, וְהַתּוֹרָה נָתְנָה לוֹ רְשׁוּת לְהָרְגָן - הֲרֵי אֵלּוּ מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן, וְאֵין מוֹנְעִין מֵהֶן כָּל דָּבָר, וּמְמוֹנָם לַמֶּלֶךְ, וְנִקְבָּרִין בְּקִבְרֵי אֲבוֹתֵיהֶן. אֲבָל כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין - אֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן, אֲבָל אוֹנְנִין; שֶׁאֵין אֲנִינוּת אֶלָא בַּלֵּב. וְאֵין נִקְבָּרִין עִם אֲבוֹתֵיהֶן עַד שֶׁיִּתְאַכֵּל הַבָּשָׂר, וּמָמוֹנָם לְיוֹרְשֵׁיהֶם.

יכָּל הַפּוֹרְשִׁין מִדַּרְכֵּי צִבּוּר, וְהֵם הָאֲנָשִׁים שֶׁפָּרְקוּ עֹל הַמִצְוֹת מֵעַל צַוָּארָן, וְאֵינָן נִכְלָלִין בִּכְלַל יִשְׂרָאֵל בַּעֲשִׂיַּת הַמִצְוֹת וּבְכִיבּוּד הַמּוֹעֲדוֹת וִישִׁיבַת בָּתֵּי כְּנָסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת, אֶלָא הֲרֵי הֵן כִּבְנֵי חוֹרִין לְעַצְמָן, כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת, וְכֵן הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין וְהַמּוּמְּרִים וְהַמּוֹסְרִין - כָּל אֵלּוּ אֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן.

אֶלָא אֲחֵיהֶם וּשְׁאָר קְרוֹבֵיהֶם לוֹבְשִׁין לְבָנִים וּמִתְעַטְּפִים לְבָנִים, וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים, שֶׁהֲרֵי אָבְדוּ שׂוֹנְאָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַעֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא" (תהילים קלט, כא).

יאהַמְּאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַּעַת - אֵין מִתְעַסְּקִין עִמּוֹ לְכָל דָּבָר, וְאֵין מִתְאַבְּלִין עָלָיו, וְאֵין מַסְפִּידִין אוֹתוֹ. אֲבָל עוֹמְדִין עָלָיו בַּשּׁוּרָה, וְאוֹמְרִין עָלָיו בִּרְכַת אֲבֵלִים, וְכָל דָּבָר שֶׁהוּא כָּבוֹד לַחַיִּים.

וְאֵי זֶהוּ הַמְּאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַּעַת? לֹא שֶׁעָלָה לְרֹאשׁ הַגָּג וְנָפַל וּמֵת; אֶלָא הָאוֹמֵר 'הֲרֵינִי עוֹלֶה לְרֹאשׁ הַגָּג', וְרָאָה אוֹתוֹ שֶׁעָלָה מִיַּד דֶּרֶךְ כַּעַס, אוֹ שֶׁהָיָה מֵצֵר, וְנָפַל וָמֵת - הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת שֶׁאִבֵּד עַצְמוֹ לָדַּעַת. אֲבָל אִם רָאוּ אוֹתוֹ חָנוּק וְתָלוּי בָּאִילָן, אוֹ הָרוּג וּמֻשְׁלָךְ עַל גַּב סֵיפוֹ - הֲרֵי זֶה בְּחֶזְקַת כָּל הַמֵּתִים, וּמִתְעַסְּקִין עִמּוֹ וְאֵין מוֹנְעִין מִמֶּנּוּ דָּבָר.

אבל - פרק ב

רמב"ם הלכות אבל - הקדמה

הלכות אבל. יש בכללן ארבע מצות, אחת מצות עשה, ושלש מצות לא תעשה. וזה הוא פרטן:

וביאור מצות אלו בפרקים אלו.

אאֵלּוּ שֶׁאָדָם חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן דִּין תּוֹרָה: אִמּוֹ וְאָבִיו, בְּנוֹ וּבִתּוֹ, אָחִיו וַאֲחוֹתוֹ מֵאָבִיו.

וּמִדִּבְרֵיהֶם שֶׁיִּתְאַבֵּל הָאִישׁ עַל אִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה, וְכֵן הָאִשָּׁה עַל בַּעְלָהּ, וּמִתְאַבֵּל עַל אָחִיו וְעַל אֲחוֹתוֹ שֶׁהֵן מֵאִמּוֹ.

באַפִלּוּ הַכֹּהֵן, שֶׁאֵינוֹ מִתְטַמֵא לְאָחִיו וַאֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, וְלַאֲחוֹתוֹ הַנְּשׂוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מֵאָבִיו - מִתְאַבֵּל הוּא עֲלֵיהֶן.

וְאִם הָיְתָה אֲחוֹתוֹ זוֹ הַנְּשׂוּאָה מֵאָבִיו, הֲרֵי הוּא מִתְאַבֵּל עָלֶיהָ דִּין תּוֹרָה.

גבְּנוֹ אוֹ אָחִיו הַבָּא מִן הַשִּׁפְחָה וּמִן הַנָּכְרִית - אֵינוֹ מִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן כְּלָל.

וְכֵן מִי שֶׁנִּתְגַּיֵּר הוּא וּבָנָיו, אוֹ נִשְׁתַּחְרֵר הוּא וְאִמּוֹ - אֵין מִתְאַבְּלִין זֶה עַל זֶה.

וְכֵן אִשְׁתּוֹ אֲרוּסָה, אֵינוֹ מִתְאַבֵּל עָלֶיהָ וְלֹא אוֹנֵן, וְכֵן הִיא לֹא אוֹנֶנֶת וְלֹא מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו.

דכָּל הַקְּרוֹבִים שֶׁהוּא חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן - הֲרֵי זֶה מִתְאַבֵּל עִמָּהֶם בִּפְנֵיהֶם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.

כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁמֵּת בֶּן בְּנוֹ אוֹ אֲחִי בְּנוֹ אוֹ אֵם בְּנוֹ - חַיָּב לִקְרֹעַ בִּפְנֵי בְּנוֹ וְלִנְהֹג אֲבֵלוּת בְּפָנָיו; אֲבָל שֶׁלֹּא בְּפָנָיו - אֵינוֹ חַיָּב. וְכֵן בִּשְׁאָר הַקְּרוֹבִים.

האִשְׁתּוֹ הַנְּשׂוּאָה, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מִתְאַבֵּל עָלֶיהָ - אֵינוֹ מִתְאַבֵּל עִמָּהּ עַל שְׁאָר קְרוֹבֶיהָ, אֶלָא עַל אָבִיהָ וְעַל אִמָּהּ, מִשּׁוּם כְּבוֹד אִשְׁתּוֹ, נוֹהֵג אֲבֵלוּת עֲלֵיהֶן בְּפָנֶיהָ.

כֵּיצַד? מִי שֶׁמֵּתָה חֲמוֹתוֹ אוֹ חָמִיו - כּוֹפֶה מִטָּתוֹ וְנוֹהֵג אֲבֵלוּת עִם אִשְׁתּוֹ בְּפָנֶיהָ, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּפָנֶיהָ, אֵינוֹ נוֹהֵג אֲבֵלוּת. וְכֵן הָאִשָּׁה שֶׁמֵּת חָמִיהָ אוֹ חֲמוֹתָהּ - נוֹהֶגֶת אֲבֵלוּת בִּפְנֵי בַּעְלָהּ.

אֲבָל שְׁאָר קְרוֹבֵיהֶן, כְּגוֹן שֶׁמֵּת אֲחִי אִשְׁתּוֹ אוֹ בְּנָהּ, וְהָאִשָּׁה שֶׁמֵּת אֲחִי בַּעְלָהּ אוֹ בְּנוֹ - אֵין מִתְאַבְּלִין זֶה עִם זֶה.

וְכֵן יֵרָאֶה לִי, שֶׁאִם מֵתָה אֵשֶׁת קְרוֹבוֹ אוֹ בַּעַל קְרוֹבָתוֹ, כְּגוֹן שֶׁמֵּתָה אֵשֶׁת בְּנוֹ אוֹ בַּעַל בִּתּוֹ - אֵינוֹ חַיָּב לְהִתְאַבֵּל עִמָּהֶן. וְכֵן כֹּל כַיּוֹצֵא בְּזֶה.

וכַּמָּה חֲמוּרָה מִצְוַת אַבֵלוּת - שֶׁהֲרֵי הַכֹּהֵן נִדְחֵית לוֹ הַטֻּמְאָה מִפְּנֵי קְרוֹבָיו, כְּדֵי שֶׁיִּתְעַסֵּק עִמָּהֶן וְיִתְאַבֵּל עֲלֵיהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו... לָהּ יִטַּמָּא" (ויקרא כא, ב-ג) - מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁאִם לֹא רָצָה לְהִטָּמֵּא, מְטַמְּאִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּזְּכָרִים, שֶׁהֻזְהֲרוּ עַל הַטֻּמְאָה. אֲבָל הַכּוֹהֲנוֹת - הוֹאִיל וְאֵינָן מֻזְהָרוֹת עַל הַטֻּמְאָה, כָּךְ אֵינָן מְצֻוּוֹת לְהִטַּמֵּא לַקְּרוֹבִים; אֶלָא אִם רָצוּ, מִתְטַּמְּאוֹת, וְאִם לֹא, לֹא מִטַּמְּאוֹת.

זאִשְׁתּוֹ שֶׁל כֹּהֵן - מִתְטַּמֵּא לָהּ עַל כָּרְחוֹ. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ אֶלָא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. עַשָׂאוּהָּ כְּמֵת מִצְוָה; כֵּיוָן שֶׁאֵין לָהּ יוֹרֵשׁ אֶלָא הוּא, לֹא תִּמְצָא מִי שֶׁיִּתְעַסֵּק בָּהּ. וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא אֶלָא לַנְּשׂוּאָה בִּלְבַד; אֲבָל הָאֲרוּסָה, לֹא יִטַּמֵּא לָהּ.

חוְכֵן כָּל אוֹתָן שֶׁאָמַרְנוּ שֶׁאֵין מִתְאַבְּלִין עֲלֵיהֶן, כְּגוֹן הֲרוּגֵי בֵּית דִּין, וְשֶׁפָּרְשׁוּ מִדַּרְכֵּי צִבּוּר וְהַנְּפָלִים וְהַמְּאַבֵּד עַצְמוֹ לָדַּעַת - אֵין הַכֹּהֵן מִטַּמֵּא לָהֶן.

וְעַד מָתַי הוּא מְצֻוֶּה לְהִטַּמֵּא לִקְרוֹבָיו? עַד שֶׁיִּסָּתֵם הַגּוֹלָל. אֲבָל מֵאַחַר שֶׁנִּסְתַּם הַגּוֹלָל, הֲרֵי הֵן כִּשְׁאָר כָּל הַמֵּתִים, שֶׁאִם נִטַּמֵּא בָּהֶן - לוֹקֶה.

טאִשְׁתּוֹ הַפְּסוּלָה - אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ. לְפִיכָךְ, מִי שֶׁשָּׁמְעָה שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ וְנִשָּׂאת, וּבָא בַּעְלָהּ - שְׁנֵיהֶן אֵין מִטַּמְּאִין לָהּ, שֶׁהֲרֵי הִיא פְּסוּלָה לִשְׁנֵיהֶן.

אֲבָל מִטַּמֵּא הוּא לְאִמּוֹ אַף עַל פִּי שֶׁהִיא חֲלָלָה; וְכֵן מִטַּמֵּא לִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו וְלַאֲחוֹתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן פְּסוּלִין, אַפִלּוּ הָיוּ מַמְזֵרִים - מִטַּמֵּא לָהֶן.

יאֲחוֹתוֹ הַנְּשׂוּאָה - אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא נְשׂוּאָה לְכוֹהֵן, שֶׁנֶּאֱמַר "הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ" (ויקרא כא, ג) - "הַבְּתוּלָה", פְּרָט לַאֲנוּסָה וּמְפֻתָּה; יָכוֹל שֶׁאֲנִי מוֹצִיא אַף הַבּוֹגֶרֶת אוֹ מֻכַּת עֵץ, תַלְמוּד לוֹמַר "אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ" - מִי שֶׁהֲוִיָּתָהּ בִּידֵי אִישׁ. "אֲשֶׁר לֹא הָיְתָה לְאִישׁ" (ויקרא כא, ג) - פְּרָט לַאֲרוּסָה, שֶׁאֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אֲרוּסָה לְכוֹהֵן.

יאנִתְגָּרְשָׁה אֲחוֹתוֹ מִן הָאֵרוּסִין - מִטַּמֵּא לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר "הַקְּרוֹבָה אֵלָיו" (שם) - לְהָבִיא אֶת הַמִּתְגָּרֶשֶׁת מִן הָאֵרוּסִין.

יבאָחִיו וַאֲחוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו וְלַאֲחֹתוֹ" (ויקרא כא, ב-ג) - מַה בְּנוֹ הָרָאוּי לִירֻשָּׁתוֹ, אַף אָחִיו וַאֲחוֹתוֹ הָרְאוּיִים לִירֻשָּׁתוֹ.

יגהַסְּפֵקוֹת, אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר "לָהּ יִטַּמֵּא" (ויקרא כא, ג) - מִטַּמֵּא הוּא עַל הַוַּדַּאי, וְאֵינוֹ מִטַּמֵּא עַל הַסָּפֵק.

לְפִיכָךְ, הַוְּלָדוֹת שֶׁנִּתְעָרְבוּ, וְהַבֵּן שֶׁהוּא סְפֵק בֶּן שִׁבְעָה לָאַחֲרוֹן אוֹ בֶּן תִּשְׁעָה לָרִאשׁוֹן, וְכֵן כָּל כַיּוֹצֵא בָּהֶן - אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶן מִסָּפֵק.

וְכֵן כָּל הַמִּתְגָּרֶשֶׁת סְפֵק גֵּרוּשִׁין אוֹ בְּגֵט פָּסוּל - אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהּ.

ידאֵין הַכֹּהֵן מִטַּמֵּא לְאֵבֶר מִן הַחַי מֵאָבִיו, וְלֹא לְעֶצֶם מֵעַצְמוֹת אָבִיו.

וְכֵן הַמְּלַקֵּט עַצְמוֹת אָבִיו - אֵינוֹ מִטַּמֵּא לָהֶן, אַף עַל פִּי שֶׁהַשִּׁדְרָה קַיֶּמֶת.

טונִקְטַע רֹאשׁוֹ שֶׁל אָבִיו, אֵינוֹ מִטַּמֵּא לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "לְאָבִיו" (ויקרא כא, ב) - בִּזְמַן שֶׁהוּא שָׁלֵם, וְלֹא בִּזְמַן שֶׁהוּא חָסֵר. וְכֵן שְׁאָר הַקְּרוֹבִים.

הַטֻּמְאָה לַקְּרוֹבִים דְּחוּיָה הִיא, וְלֹא הֻתְּרָה לַכֹּל.

לְפִיכָךְ אָסוּר לַכֹּהֵן לְהִתְטַּמֵּא לְמֵּת אַפִלּוּ בְּעֵת שֶׁמִטַּמֵּא לִקְרוֹבָיו, שֶׁנֶּאֱמַר "לָהּ יִטַּמָּא" (ויקרא כא,ג) - אֵינוֹ מִטַּמֵּא לַאֲחֵרִים עִמָּהּ. שֶׁלֹּא יֹאמַר: הוֹאִיל וְנִטְּמֵּאתִי עַל אָבִי, אֲלַקֵּט עַצְמוֹת פְּלוֹנִי אוֹ אֶגַּע בְּקֶבֶר פְּלוֹנִי.

לְפִיכָךְ, כֹּהֵן שֶׁמֵּת לוֹ מֵת - צָרִיךְ לְהִזָּהֵר וּלְקָבְרוֹ בְּסוֹף בֵּית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְבֵית הַקְּבָרוֹת וְלֹא יִטַּמֵּא בִּקְבָרוֹת אֲחֵרִים כְּשֶׁיִּקְבֹּר מֵתוֹ.