במהלך הקנייה השבועית באחת רשתות המזון, פגשתי חבר שלא ראיתי הרבה זמן. היה כיף לפגוש אותו, אבל אז שמתי לב שהוא עוטה על פניו שתי מסכות הגנה נגד קורונה. שתיים, לא אחת.
אנחנו חברים קרובים, אז הרשיתי לעצמי לשאול אותו אם זו הנחיה מעודכנת שאני עוד לא מכיר? "לא" הוא ענה לי "אני פשוט לא מרגיש מספיק בטוח עם מסכה אחת".
ואז הבנתי משהו. המסכה ואמצעי הזהירות אחרים הם הגנה מהמחלה, לא מהפחד מפני המחלה. מי שמקפיד על ההנחיות בגלל הפחד מהמחלה, יכול להיות עם מסכה על הפה אבל עם פחד בתוך הלב.
אבל מי שמאמין ויודע שרק בורא עולם קובע מי יחיה ומי ימות, מי יחלה ומי יבריא, אין לו פחד בלב. הוא מקפיד על ההנחיות רק משום שכך קבעה התורה: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". כמה להישמר? בדיוק כמה שמנחים הרופאים. לא פחות, חס ושלום, אבל גם לא יותר. כי אם ה' לא ישמור עלינו, גם שבע מסכות לא יעזרו.
בעצם זה לא רק הקורונה והבריאות. זה גם הפרנסה וגם הדאגה שלנו ממה שקורה בארץ ובעולם.
השאלה "טראמפ או ביידן?" היא חשובה. אבל אם אין לי דרך מעשית להשפיע על התוצאה זה לא אמור להעסיק אותי. ביום שישי כדאי שנתנתק מהפיד ונכניס את השבת בשלווה וברוגע. הקב"ה ששמר עלינו עד היום, ישמור עלינו גם הלאה.
שבת שלום,
הרב שמואל רסקין
ובזה ויתרנו סופית על מתנת הקב״ה - על השכל שניתן לנו לחשוב ולבחון ולבדוק ולהחליט על בסיס שיקול דעת? ״מה שאמרו הרופאים״ או ״מה שאמרו הגדוילים״, נעשה כמו חמורים? ולמי יש מטרה בכלל לחיות בעולם הזה ללא פחד? הפחד, כמו הכאב, הוא כלי שקיבלנו מאת הקב״ה כדי להקדים תרופה למכה, ולהמנע מצרות, ולהיזהר יותר - במקום שצריך להזהר בו.
אגב, אותו אדם עם שתי המסכות - צודק מאד במעשיו, ולא הפחד הניע אותו, אלא הבנת העניין לעומקו. בהחלט הוא מוגן הרבה יותר טוב - אם רק אין שתי המסכות מפריעות לו לנשום. אבל בשביל לחשוב על זה ולהבין את זה - הוא היה צריך להתייחס להנחיות במלוא הרצינות - היינו - לרוחן, ולא לפרטיהן ודקדוקיהן. להבין את פעולת המסכות, לחשוב כיצד לשפר פעולה זו, ולהחליט על הפרשנות האישית שלו להנחיות.