הכוהנים הראשונים היו אהרון (אחיו הגדול של משה) וארבעת בניו. אלוקים בחר אותם, יחד עם צאצאיהם העתידיים, לנהל את הטכסים במשכן כנציגי כל עם ישראל. הודות למעמדו המקודש ככוהן המשרת במקדשו של ה', לכהן אסור לבוא במגע עם המתים, גופו חייב להישאר טהור, נישואים מסוימים אסורים לו וכו'.

יתכן שלא שמעתם את הסיפור על האיש הבא אל הרב שלו ומתחנן בפניו להפכו לכהן. הוא פשוט חייב להפוך לכוהן והוא מוכן לשלם לרב כל סכום כסף עבור הכבוד הזה. הרב הסביר לו בסבלנות שהוא לא יכול לעשות זאת. הבחור נואש ומציע לרב תרומה של סכום כסף משמעותי אם רק יהפוך אותו לכוהן. הרב מאבד את סבלנותו אך סקרן ושואל את האיש מדוע כל כך חשוב לו להפוך לכהן. הבחור עונה לו: "רבי, אבי היה כהן, סבי היה כהן, גם אני רוצה להיות כוהן!"

האמת היא שככל שהדבר מצחיק שכוהן מלידה מבקש לקנות את דרכו לתוך משפחתו שלו, הרי להיות כהן אינו בדיחה כלל וכלל.

מניסיוני, הייתי מעורב במספר טרגדיות אנושיות שנבעו מבורות של יהודים ביחס לתפקידו של כהן ולכללים המתייחסים לחברים בשבט הכוהנים.

אמנם ההתנהגות בבית הקברות והפרוטוקול ביחס לכוהנים מהוות מצווה חשובה מאוד, הרי אי קיום הכללים הללו הן בינו לבין אלוקים. אין זה משפיע על אף אדם אחר, לפחות לא בכל צורה ארצית ומוחשית. אולם, כאשר העניין מגיע לבחירות בנישואין, תמיד קיים אדם אחר המעורב בעניין, ולכן מאוד מושפע מכך.

יש טרגדיות שלא ניתן למנוע. כשמתרחש פיגוע טרור, חלילה, עשוי להיות בלתי אפשרי להתרחק מכלל פגיעה. מחלה אף היא אינה דבר שכל אדם שפוי בוחר לו באורח מודע. אך הטרגדיה המתסכלת מכל היא טרגדיה שניתן למנוע אותה. וכאשר בורות ביחס למסורת שלנו מובילה לכאב, צער ומצוקה אנושיים, אזי היכרות עם המסורת הזו יכולה לתרום רבות למניעת התרחשות הטרגדיה מלכתחילה.

תארו לעצמכם את התמונה. איש צעיר מודיע על כך שהוא עומד להינשא ומגיע לבית הכנסת או לרבנות כדי להירשם לחתונה. הרב מגלה שהוא כהן וכי כלתו היא גרושה, גיורת, מישהי שבעבר נישאה נישואי תערובת, או אולי בת לאב לא יהודי. בעדינות רבה, הוא מודיע לזוג הצעיר כי קיימת בעיה הלכתית לקידוש האיחוד ביניהם "כדת משה וישראל". פרשת השבוע נותנת לנו את החוקים הבסיסיים הקשורים בשאלה, את מי מותר לכהן לשאת ואת מי אסור לו. אם הוא אכן כהן והיא אכן שייכת לאחת הקטגוריות הנ"ל, יש לנו בעיה.

כעת, השאלה שלי היא, מדוע בשנתיים או שלוש שנות מערכת היחסים ביניהם, העניין מעולם לא עלה? התשובה היא בורות. איש מעולם לא אמר להם שקיימת בעיה.

את מי מאשימים? כמובן, את הרב. מאשימים אותו כי הוא פונדמנטליסט דתי, לא סובלני, חסר אכפתיות, נוקשה ובלתי גמיש. ובכן, אני מבטיח לכם כי אני ועמיתיי לייעוד אוהבים להיות מסבירי פנים וגמישים בכל זמן ועת. אולם, ישנם מצבים שבהם החוק והמסורת היהודיים, שעבורנו הם מקודשים ובלתי ניתנים לערעור, עשויים בהחלט להיראות כניצבים בדרך האושר האנושי. ואנו לא מוסמכים לשנות את החוק כדי להתאים עצמנו לנסיבות.

דעתי האישית היא כי האחריות לחינוך הצעירים שלנו אודות נושא מסוים זה מוטלת על הוריהם. במיוחד אב שהוא כהן ושמעביר את השושלת הזו הלאה לבנו, יש לו חובה מוסרית ללמד את בנו מה פירוש להיות כהן. נכון כי ישנן גם פריבילגיות, כמו להיות הראשון שנקרא לתורה, אך יש גם אחריות, כמו לנקוט זהירות רבה בבחירת שותפים לנישואין.

כאב ואומללות מסוג זה הם לחלוטין בגדר הנמנע אם נחנך את ילדינו נכונה. הרבה לפני שיתחילו להתאהב, על ההורים ליידע את ילדיהם וללמדם לשים לב עם מי הם יוצאים. בדיוק כפי שאף נישואי תערובת לא התרחשו מעולם מבלי שקדמה להם תקופה שבה יצא יהודי עם בת שאינה יהודייה (או יהודייה עם שאינו יהודי), אף כהן לא היה סובל אכזבה בשל נישואין שאינם מותרים אילו היה יוצא רק עם נערות שיהיה מותר לו להתחתן אתן. לא צריך להיות מצב שבו הוא שומע על כך בפעם הראשונה רק כשהוא מגיע לרב עם תאריך לחתונה.

הנישואין כיום הם מוסד שברירי מאוד. ההישארות בצד הנכון של הסטטיסטיקה היא אתגר כביר. אם התורה אומרת לנו כי איחוד מסוים אינו כשר, הרי במקום להתרעם על ההתערבות בחיינו האישיים, עלינו לראות זאת כאילו בורא עולם עצמו ירד מטה ולחש באוזנינו עצה אוהבת: "סמוך עליי, אישה זו אינה בשבילך". לעתים אנו חושבים שהתורה ניצבת בדרך אושרנו, בעוד ההפך הוא הנכון. בטווח הארוך, יתכן בהחלט כי היא מגנה על שני הצדדים מעשיית טעות חמורה בעלת השלכות לכל החיים.

מוסד הכהונה עתיק כעם היהודי עצמו. להיות כהן זה דבר שכסף לא יכול לקנות. קצרה היריעה מלאפשר לי להרחיב עוד יותר ביחס לנושא הזה. אסתפק לכן באמירה, כי זו ברכה מיוחדת מאוד. הבה נשתדל לוודא כי ילדינו לעולם לא ייאלצו לראות ברכה זו כקללה.