לא רק קבוצות להגנה על זכויות בעלי חיים מתקשות לעכל את פרשת השבוע. אפשר לומר כי כל האנשים בתקופתנו המודרנית מתקשים לקבל את כל המושג של העלאת בעלי חיים כקורבן, תחום המהווה נושא מרכזי בספר התורה השלישי, ספר ויקרא.

אבל אין לי כל רצון להיכנס לרציונליזציה של המוסר בתנ"ך. הפסוק השני בספר מאפשר פרשנויות מעניינות אחדות, המבהירות למדי כי התורה לא מתמקדת דווקא בבעל החיים שעל המזבח, אלא באדם הזובח את הזבח.

"... אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם" (ויקרא א, ב).

נראה כי השפה בה משתמשת התורה היא די מאולצת. היה זורם וברור יותר לומר, "אדם מכם, כי יקריב קרבן לה'....". אולם רבי שניאור זלמן מליאדי, בספרו "ליקוטי תורה", עומד על כך כי התחביר בתורה הוא מכוון. "אדם כי יקריב..." – כלומר, כשאדם ירצה להתקרב לה' (המלים קרוב וקרבן באות מאותו שורש) – אזי עליו לדעת כי הקורבן צריך לבוא "מכם", כלומר ממך, מבעל החיים שבתוכך.

כל אחד מאתנו יש לו נטיות חייתיות ואלה צריכות להתאכל על מזבח ה'. אנו חייבים לשחוט את החיה הפנימית שבנו ולהפוך עצמנו לאנושיים יותר באמצעות עבודה על עצמנו ועל פיתוח תכונות האופי שלנו עד שננטרל את החיה שבתוכנו – ואף טוב מזה – עד שנקדש אותה.

מה בדיוק פירוש הדבר? הפסוק ממשיך, מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. "בקר" – יש אנשים שעשויים להתנהג כשור זועם, הרומס כל חפץ ויצור הנקרה בדרכו. זהו האדם הזועם, הבועט, האגרסיבי, השתלטן והחסר כל רגישות לרגשותיהם של בני אדם.

אחרים עשויים להיות כמו "הצאן" – הטלה הקטן והכנוע ההולך אחרי כולם. אין לו דעה משל עצמו, ומה שאמר האדם האחרון שעמו דיבר הופך לדעתו שלו לאותו רגע. אין לו עמוד שדרה, אין לו תחושת עצמיות ואין לו כבוד עצמי. הוא נשאר עם העדר בכל מחיר ועשוי לקבל את הכינוי "הכבשה השחורה".

ויש אחרים – כאלה העשויים להתאפיין במצבי רוח הפכפכים, אנשים המשנים את צבעיהם ואת תכונות אופיים מיום אחד למשנהו. רגע אחד הם עשויים להיות כשור הזועם, ורגע אחר – כטלה הכנוע.

אך התורה מלמדת אותנו להיות אדם, יצור אנוש בעל אופי אנושי ואף אלוקי. היה אדם ולא שור, היי אישה ולא טלה. היה מענטש, התנהג כאדם בוגר, בשל ומעודן ולא כחיית פרא. בחן את נטיותיך, את דרכי ההתנהגות שלך ואת רגשותיך הפנימיים. האם אתה מרוצה עם עצמך כאדם? האם האנשים שסביבך שמחים, או שאתה מבהיל אותם בהתפרצויות הזעם שלך? האם אתה בוגר ובעל הליכות נעימות, או שאתה סובל מהתקפי זעם חוזרים ונשנים?

כשאנו אומרים להעלות את בעל החיים לעולה על המזבח, אנו מתכוונים לכך שאנו בודקים את נשמותינו ונפשנו הפנימית בחיפוש אחר צורות התנהגות שאין לקבלן ולאחר מכן עושים משהו בעניין הזה. זו החיה שבתוך כל אחד מאתנו. הקורבן האמיתי והמוחלט הוא הקרבת העצמיות.