"ורחץ במים את כל בשרו" (ויקרא טו, טז).

התלמוד מסביר כי הפסוק מכוון לכך, שעל האדם הטמא לטבול את גופו במקוה (בריכה מלאה) מים, המכיל ארבעים סאה. מה ההגיון מאחורי הטבילה במקוה?

א. היתה אישה שביקשה להתגייר. היא יצרה קשר עם רב, שעדכן אותה ברשימת הדרישות, ובין היתר הזכיר את ענין הטבילה במקוה. א. אמרה שהיא מוכנה למלא את כל הדרישות מלבד הטבילה במקוה, שכן היא לא מבינה את התועלת בכך. הרב הציע לה לכתוב מכתב אל הרבי מליובאוויטש. היא קיבלה את המענה הבא: לפי דברי התלמוד, גר המתגייר הוא כמו תינוק שנולד. כאשר העובר מתהווה ברחם האם, הוא מוקף כולו במים מכל צידיו. בדומה לכך, המתגייר מקיף עצמו במים בתוך המקוה, וכשהוא יוצא הוא כמו תינוק שנולד מחדש.

ממענה זה של הרבי ניתן ללמוד משמעות חדשה על הטבילה במקוה. כל אחד מאיתנו נולד עם נשמה טהורה ונקיה, אך עם השנים אנו מבצעים פעולות מסויימות שגורמות ל"לכלוך". טבילה במקוה היא מעין "לידה מחדש", לאחריה אנו חוזרים לסטטוס הראשוני שלנו, טהורים ונקיים.

פרשן מפורסם, השל"ה, כותב: "כאשר האדם טובל במקוה עליו לומר את הפסוק "לב טהור ברא לי אלוקים", שכן על-ידי הטבילה הוא הופך לאדם חדש". בנוסף לכך, ראשי התיבות של המילים "(לב) טהור ברא לי אלוקים" הם טבל.

ה"כסף משנה" אומר, כי האדם הטובל במקוה נטהר רק אחרי שיוצא מן המקוה, ולא בעודו נמצא בתוך המקוה. גם בכך ניתן למצוא הקבלה ללידה, שכן תהליך הלידה מתחיל רק כאשר התינוק מוציא את ראשו מרחם אמו.