המילה מפונק מתארת מישהו בעל רגישויות יתר או בעל אופי אנין ובררני. היה לי פעם חבר שנהג ללבוש כפפות כאשר יצא לזרוק את הזבל, ואני בטוח שאפילו עכשיו, כאב לשניים, הוא עדיין לא התנסה בהחלפת חיתולים. זהו טיפוס מפונק.

בפרשות השבוע האחרונות פורטו הטכסים השונים שנהגו במשכן. בניגוד לתפילה בבית הכנסת בימינו, שמורכבת בעיקר מתפילה מתובלת בשירה וכמה תרגילי קימה וישיבה, הטכסים במשכן היו הרבה יותר מרתקים. הקרבת קרבנות בעלי חיים, הבערת קטורת, בגדים צבעוניים, ליווי מוסיקלי ומקהלה – כל אלה היו חלק מהעבודה היומית.

לאחר שהקרבנות הוקרבו ונשרפו על המזבח, נאסף האפר, הדשן. הכהן הצטווה לפנות את הדשן, ככתוב: "ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור" (ויקרא ו', ד').

התיאור הזה ודאי שם את חברי המפונק בכיס הקטן. עזבו אתכם מכפפות, הכהן היה נוהג להחליף את כל מערכת הבגדים שלו.

נוהל מסעדה

הייתם פעם בתוך מטבח תעשייתי? סצנות הפניקה והתוהו ובוהו אינם דומים כלל להגיינה המופגנת במסעדה. באותו אופן, בגדי העבודה המלוכלכים והשימושיים שלובשים שוטפי הכלים במסעדה הרבה פחות זוהרים מבגדיהם הרשמיים של המלצרים. נשמע הגיוני; אחרי הכל המלצרים עסוקים בשירות פורמאלי, פנים אל פנים עם הלקוח הקבוע, בעוד שתפקידם של האחרים, אם כי הוא חיוני, אינו אלא הכנת צלחות לשימוש ביום המחרת.

הכוהן לא החליף בגדיו רק מחמת פחד שיתלכלכו, אלא כאשר היה עסוק בעבודת השם במשכן, הוא היה לבוש למשעי כאקט של כבוד לאלוקות שבשירותה הוא עבד. כאשר עסק בעבודות שכיחות יותר כגון הוצאת הדשן, למרות שפעולה זו היתה חיונית, הוא החליף את בגדיו הרשמיים לבגדים פרקטיים יותר.

עניין של כבוד

אולם, שלא כמו ההבחנה בין רב המלצרים לפועל הפשוט, כל אחד בתפקידו המוגדר, הרי במשכן הכוהן מילא את שני התפקידים.

ביהדות אין נתק בין המעמד הגבוה לבין החייל בחזית. אין לנו עניין במלחמת מעמדות בין אנשי אקדמיה לפועלים פשוטים המועסקים במשימות פחות מושכות ואינם זוכים להערכה. בדיוק אותו הכהן שהקריב את הקרבנות, הוא זה יחליף את בגדיו ויפנה את הדשן.

כולם נהנים מסדר פסח - רגעי הזוהר של היהדות. מצוחצחים בבגדינו הטובים ביותר, מסבים לשולחן כדרך המלכים, כולנו נהנים להשתתף. פחות מהנה, אם כי חיוני לא פחות, הוא לעזור להכין את הבית בתקופה שלפני פסח. הכרחי לזכור, בזמן שמנקים ומקרצפים, שאותו ה' שציווה עלינו לעשות את ליל הסדר הוא גם הקב"ה שאותו אנו עובדים במאמצינו עכשיו.

כאשר עובדים את השם, חשוב "להחליף את הבגדים". לך לציבור ולבש פנים שמחות. הראה להם כי היהדות שאותה אתה אוהב וחי בה היא פונקציונאלית ונוחה. אל תישאר עטוף בתוך קליפת הפורמאליות שלך אלא היה נינוח והראה שכל מטלה שהשם דורש מאיתנו היא בד בבד גם זכות וגם עונג.