קוראים וקוראות יקרים

איך נהיים אדם גדול?

בשבוע שעבר נפטר הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ). הוא היה יהודי מיוחד וההישגים שלו יוצאי דופן. הוא פירש את התנ"ך והתלמוד והרמב"ם והתניא בעברית פשוטה והביא את כל האוצרות האלה למאות אלפים בעולם. הוא היה גם חתן פרס ישראל ומגזין טיים הכתיר אותו בתואר "מלומד של פעם באלף שנה".

מה שתפס אותי במיוחד מכל הסיפורים שהתפרסמו עליו היה סיפור שהוא סיפר על עצמו.

כשהרב שטיינזלץ היה בחור צעיר בן עשרים ומשהו הוא מסר שיעור תורה שהשתתפו בו פרופסורים נכבדים מהאקדמיה. בהתחלה זה קצת הביך אותו. הוא חשב: איך אני יכול ללמד אנשים משכילים כאלה שמבוגרים ממני בחמישים שנה? אבל במחשבה שנייה הוא אמר כך: האנשים האלה באים לשמוע את הקול של התורה, הם לא באים לשמוע אותי. הקול הזה של התורה נשמע כבר שלושת אלפים שנה, מאז מתן תורה. אני רק הצינור שדרכו הקול הזה עובר. ואם כך, אני מבוגר מהתלמידים שלי באלפי שנים – ויש לי בהחלט מה ללמד אותם.

התחושה הפנימית הזו שאתה לא העניין כאן אלא שעכשיו זו המשמרת שלך להעביר את התורה של אלפי שנים וכל כך הרבה דורות, זה מה שהופך אדם לגדול באמת.

שבת שלום,

שלום בלוי