קוראים וקוראות יקרים,

כמו כולם, גם אני מכיר מקרוב כמה מבודדי בית וגם התוכניות שלי השתבשו, לפחות לתקופה הקרובה. אבל רציתי שנחשוב בעיקר עליהם, המבודדים והחולים.

מאד לא נעים להיות לבד עם ארבע קירות שבועיים שלמים ולהרגיש קצת מצורע. אם מי מכם קורא את הדברים עכשיו מתוך הבידוד, יש לי רק לאחל לכם שהות נעימה עד כמה שאפשר וחזרה מהירה לשגרה בריאה וטובה (אגב, אפשר לנצל את הזמן ללימוד בלי הפרעות. באתר שלנו יש המון תוכן מצוין).

ולמי שלא – תודו להשם, ותחפשו את המבודדים. קחו יוזמה ותחשבו עליהם. תבדקו בבניין שלכם, בשכונה, בעבודה – אולי הם צריכים אתכם? אתם יכולים להקל עליהם ולעזור להם פיזית, והעזרה הרגשית חשובה לא פחות. תרימו טלפון, רק לשאול מה נשמע ולומר מילים טובות. זה שהם מבודדים לא אומר שהם צריכים להיות בודדים.

מבודד או חולה, מי שיודע שאכפת ממנו וחושבים עליו ודואגים לו, הרבה יותר קל לו. זה יכול אפילו להציל חיים. במאה התשע עשרה, הרב מאיר שלמה ינובסקי (הסבא של הרבי מליובאוויטש) חלה בטיפוס ונשלח להסגר. אחד החברים שלו היה מגיע לשם יום אחרי יום, עומד מחוץ למבנה הסגור וקורא בקול פרק מהתניא, שמדבר על האמונה שכל מה שהשם עושה הוא טוב (את הפרק המלא אפשר ומומלץ לקרוא כאן). הוא לא ידע מה קורה בפנים, לא היה לו מושג אפילו אם הרב שומע אותו בכלל. אבל בסוף הנס קרה. הרב החלים. הוא הלך מיד לפגוש את החבר שלו ואמר: "הצלת את חיי! נתת לי תקווה, עודדת אותי ונתת לי את הכוח להילחם ולהבריא".

ולסיום: אל תראו שחורות, זה גם ככה לא יעזור. המצב לא קל, אבל אנחנו תמיד מאמינים ובוטחים בהשם שיהיה טוב. תרימו ידיים, לא בייאוש אלא בתפילה. בקשו ממי שמנהל את העולם שייתן בריאות טובה לכולם ושנשמע רק בשורות טובות, אמן.

נשמח מאד אם תשתפו אותנו ואת הקוראים ברעיונות ויוזמות שלכם בנושא ובתגובות שקיבלתם ממבודדים.

שבת שלום ובריאות טובה לכולכם,

שלום בלוי