בס"ד

כרטיס ביקור: מה הקשר בין שם ובין מזל?

תשמעו סיפור (שמעתי מהרב זושא וולף, שראיין את בעלי המעשה): חתן וכלה מאפרת, ביקרו לפני החתונה אצל 'בבא' והלה נטע בהם פחד לגבי השמות שלהם. לדבריו, צמד השמות שלהם אינו מתאים והדבר מעיד על 'בעיית מזל' ביניהם. הם נבהלו מהתחזית, וכאשר ביקרו בארצות הברית (בשנת תשל"ד), נכנסו ליחידות אצל הרבי ושאלו על כך.

הרבי השיב כי ביכולתם להוסיף לעצמם עוד שם. וכיון שלאיש היה שם אחד ולאישה היו שני שמות, ואם תוסיף לעצמה עוד שם יהיו לה שלשה שמות ולבעלה רק אחד, לכן הוא יוסיף לעצמו שם, וכך יהיה לכל אחד מהם שני שמות וכל העניינים יסתדרו...

יהודים מאמינים בכוח הנטוע בשם האדם, להעניק מזל וברכה. עדות מדהימה לכך, מוצאים בסיפור התורה על אברהם ושרה: שרה לא נכנסה להריון במשך קרוב לתשעים שנה, ואברהם ושרה כבר היו מיואשים מהרעיון שיזכו ללדת ילדים. אברהם גם ראה במפת המזלות שלו בשמים, שלא יהיו לו ילדים ולכן הייאוש שלו היה מוחלט. אולם ה' התגלה אליו והציע פתרון מעניין, שיפתור את בעיות המזל:

1. רש"י בראשית טו,ה: צא מאצטגנינות שלך, שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן. אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן. שרי אין לה בן, אבל שרה תלד. אני קורא לכם שם אחר וישתנה המזל.

מכאן מסיקה הגמרא לדורות: ראש השנה טז,ב: ארבעה דברים מקרעים גזר דינו של אדם ... צדקה, צעקה, שינוי השם, ושינוי מעשה ... שינוי השם, דכתיב: 'שרי אשתך, לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה' וכתיב: 'וגם נתתי ממנה לך בן'.

וכך מביא הרמ"א הלכה למעשה לגבי אדם חולה ל"ע: רמ"א יורה דעה סימן שלה,י: נהגו לברך חולים בבית הכנסת לקרוא להם שם חדש, כי שינוי השם קורע גזר דינו.

והשאלה נשאלת מאליה: כיצד אקט טכני של שינוי שם, יכול להחליף גורלות ומזלות1?

נקודה מעניינת נוספת היא חשיבותו של השם העברי: במשך השנים שעם ישראל חי בגלות, חלחלו לתוך העם היהודי שמות לועזיים. אולם הרבי עורר כמה פעמים אנשים שונים, להעניק לעצמם גם שם עברי. הרבי הציע בדרך כלל שם עברי הדומה בהגייתו לשם הלועזי 2:

קטעים ממעמד חלוקת הדולרים לצדקה אצל הרבי מלובאוויטש (זורע צדקות עמוד 129): לאחד ששמו האנגלי 'ברייען', אמר הרבי: תבחר את השם "ברוך", גם הוא מתחיל באות בי"ת ואות זו היא סימן טוב שהחיים שלך יהיו מבורכים בכל הברכות הטובות. לאשה ששמה בפרסית הוא 'פרדוס', שאל הרבי, מה פירוש השם? היא ענתה: "גן עדן". הרבי אמר שתבחר לעצמה את השם "עדנה".

וכאן מעניין לבדוק, מהי חשיבותו של השם בכלל? ומהי המשמעות הייחודית של השם העברי? הבה נצא למסע בעקבות המיסטיקה של השמות.

א. לפעמים, הכול קורה הפוך ואנשים טובים עוברים דברים קשים. זה בערך מה שקרה לאברהם ושרה: הם חיו בחוץ לארץ והיה להם הכול. אברהם היה אדם מכובד שהפיץ את אמונת האלוקות בכל מקום, וגם שרה הייתה דמות פעלתנית בין הנשים, שהשפיעה עליהם יראת שמים.

ואז ה' התגלה לאברהם והציע הצעה מיוחדת במינה: תעזוב את המקום הזה ותעבור אל הארץ אשר אראך, ובתמורה אברך אותך בכל הברכות הגדולות. ההבטחה המדהימה ביותר הייתה: "ואברכה מברכיך ומקללך אאור". כלומר, אתה תחזיק את מפתח הברכה ומה שתאמר – יתגשם מיד.

אברהם ושרה מכרו את הבית כדי לעשות "עליה", ובדמיונם חשבו מן הסתם על החיים הטובים שהולכים להיות להם בארץ ישראל. אולם למעשה, מאותו רגע, הכול הסתבך והלך הפוך מהמתוכנן.

שתי הפרשיות הבאות, "לך לך" ו"וירא", הם בעצם סיפור הניסיונות של אברהם ושרה. החל מהמילה הראשונה בפרשת "לך לך", המספרת על "לך לך מארצך", ועד המילה האחרונה בפרשת "וירא", המספרת על "לך לך אל ארץ המוריה" - הכול הוא סיפור האתגרים שהוצבו בפני אברהם ושרה.

כך מדגיש המדרש תנחומא בפרשתנו: "ניסיון הראשון כניסיון האחרון: ניסיון הראשון ב'לך לך מארצך וממולדתך' וניסיון האחרון ב'לך לך אל ארץ המוריה'.

והרמב"ם מפרט יותר: 2. פירוש המשניות להרמב"ם אבות ה,ג: העשרה ניסיונות אשר נתנסה אברהם אבינו, כולם כתובים בפסוקים: הראשון ... לך לך מארצך וממולדתך. השני: הרעב אשר מצא בארץ כנען ... השלישי: עושק המצרים אותו בהילקח שרה לפרעה ... החמישי: נישואי הגר כשנואש מההולדה משרה ... התשיעי: הרחקת בנו ישמעאל והוא אמרו יתעלה: "אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך" וכבר העיד הכתוב כמה קשה היה הדבר עליו ... העשירי: עקדת יצחק.

הם הגיעו לארץ, אך פתאום פרץ רעב קשה. הם נאלצו לקחת שוב את מקל הנדודים ולרדת למצריים כדי למצוא אוכל, אך שם אברהם נאלץ להכחיש את קשר הנישואין לשרה כדי לשרוד בחיים.

ואחרי שנגמרו הצרות מבחוץ, התחילו הצרות מבפנים. אברהם ושרה היו זוג זקנים בלי ילדים. כמובן, הם לא מצאו טעם בכל האושר מסביב, כיון שלאן כל זה ילך? האם אליעזר העבד יהיה זה שיירש את הרכוש שלהם?! בייאושם, שרה העלתה רעיון שהיה קשה עבורה: עליהם להכניס אישה נוספת הביתה שתלד בנים לאברהם, ואולי כאשר ה' יראה עד כמה היא רוצה ילדים עד שמוכנה להכניס "צרה" לתוך ביתה – ירחם עליה ותזכה ללדת אף היא. הם הביאו אישה חשובה בשם "הגר", שהיתה בתו של פרעה מלך מצרים (רש"י טז,א) ואכן היא נכנסה מהר מאוד להריון.

הזמן עבר, השנים חלפו, הילד ישמעאל גדל וכבר נעשה בר מצוה – אך שרה לא ילדה. ואז קרה פתאום הנס: ה' הודיע לאברהם כי בקרוב שרה תלד בן. וביחס למפת השמים שאומרת שאין מזל לילדים – ה' העלה עצה פשוטה: עליהם לערוך שינוי קטן בשם שלהם מ"אברם" ל"אברהם" ומ"שרי" ל"שרה", וזה יחולל שינוי דרמטי במפת המזלות בשמים ויפתח את הצינור לילדים.

הדבר המעניין הוא, כפי שהובא בתחילת השיעור, שלא מדובר רק בסגולה חד פעמית, אלא הגמרא לומדת מכך סגולה לדורות כי "ארבעה דברים קורעים גזר דינו של אדם – ואחד מהם: שינוי השם". בדומה לכך, מנהג ישראל לערוך גם פעולת "הוספת שם" עבור אדם חולה ל"ע, והשם החדש שמבטא "חיים" או "רפואה" משנה את מזלו.

ואי אפשר שלא לתמוה, איך זה עובד? כיצד פעולה טכנית של הוספת שם, נותנת חיים לאדם גוסס?

יתירה מכך: אם נתבונן בארבע הדרכים שהובאו לעיל מהגמרא כדי לקרוע את גזר דינו של האדם, נשים לב כי שלושה מהם הם צעדים משמעותיים המעבירים את האדם תהליך המשנה אותו באופן מהותי. כמו "מתן צדקה", "צעקה לה'" או "שינוי המעשים". ואולם "שינוי השם" הוא אינו יותר מאקט טכני לכאורה, וכיצד מסוגל לקרוע דינו של האדם?

ב. לפני שמתקדמים בסוגיית השמות, הערה אחת על סוגיית הקשיים והניסיונות: למה החיים של אברהם ושרה היו כ"כ קשים? מדוע הדרך שלהם לילדים – ובכלל - עברה דרך ניסיונות קשים כאלו?

מדובר בשאלה גדולה שיש לה יותר מתשובה אחת. אך במסגרת הזו, אנו רוצים לעסוק בגישה של הרבי לסוגיה המורכבת של הניסיונות: מצאתי מכתב של הרבי, שעונה על כך באופן מעצים במיוחד:

מכתב כללי מהרבי מלובאוויטש לנשות ישראל (התוועדויות מה א/113): כאשר אשה נתקלת בקושי מסוים בביצוע חובותיה האלוקיות, יש לכך הסבר מובן מאליו: או שהקושי מופרז [בעיניה] ... ואם הוא בלתי רגיל באמת, מהווה עובדה זו הוכחה שהקב"ה העניק לה כוחות בלתי רגילים היכולים לבוא לידי גילוי רק על ידי התמודדות או ניסיון מיוחדים במינם. כך יש לה אתהרווחשהיא מגלה בנפשה את הכוחות הבלתי רגילים האלה ומכניסה אותם למאגר כוחותיה המודעים.

במלים אחרות: ניסיון הוא הדרך של הקב"ה להוציא מאיתנו את המיטב. ניסיון הוא האמצעי של ה' לומר לנו: אתם מסוגלים ליותר, להרבה יותר, וכך הוא דוחף אותנו לעשות הרבה יותר מהרגילות.

למה הדבר דומה? לתהליך התקדמות במכון כושר. כיצד אנשים מתקדמים במכון כושר? באמצעות הרמת הקושי במכשיר. כדי להפיק מאיתנו את המיטב, מרימים את הקושי במכונה וזה מכריח אותנו להפעיל כוח נגדי – וכך להציף את ההורמונים שבפנים ולשלב אותם במערך הכוחות המודעים.

יש להעיר כי הדבר מזכיר את ביאור ה"ספר העקרים" לביטוי העברי "ניסיון":

ספר העקרים מאמר ה פרק יג: פעמים הרבה מביא הקב"ה יסורין על הצדיק להרגילו, כדי שיסכים המעשה הטוב עם המחשבה הטובה, שמתוך המעשה יתחזק לבו באהבת ה'. לפי שכל פועל יקנה בנפש תכונה חזקה יותר כשהיא נקנית בזולת מעשה, וייקרא ההרגל בעבודה "ניסיון".

לדעתו, פירוש המילה "ניסיון" הוא כמו "לרכוש נסיון" ו"אין חכם כבעל הנסיון", כיון שהניסיונות מרגילים את האדם לפעול על מקסימום ולהפוך את הכושר המקסימאלי הזה לשגרת חיים3.

עכ"פ, נשוב כעת לסוגיית השמות ונשאל: איך אקט טכני יכול לשנות מזל?

ג. בדיוק משום התמיהה הזו, יש ראשונים הסוברים כי "שינוי השם" אינו צעד טכני של שינוי השם בבית הכנסת, אלא ביטוי לשינוי פנימי ומהותי:

3. רמב"ם הלכות תשובה פ"ב: מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני ה' בבכי ... ומתרחק הרבה מן הדבר שחטא בו, ומשנה שמו, כלומר: אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותם המעשים.

לפי הרמב"ם, שינוי השם פירושו, שהדימוישל האדם בעיני אחרים משתנה לחלוטין. הוא כל כך משנה את מעשיו, עד שכל העיר מחליפה את המבט עליו ומכנה אותו בדרך אחרת. אם עד אתמול קראו לו "שמעון", לפתע כולם קוראים לו ביראת כבוד "ר' שמעון"...

הר"ן כותב הסבר דומה: ר"ן על הרי"ף ראש השנה שם: וטעמא דמילתא, כיון ששינוי השם גורם לו לעשות תשובה, שיאמר בלבו: איני אותו האיש שהייתי קודם לכן וצריך אני לתקן מעשי.

לפי הר"ן, פעולת שינוי השם, היא אקט פסיכולוגי הגורם לאדם לשנות את מעשיו לחלוטין. כיון שהשם החדש מעניק לו תחושה כאילו נולד מחדש ובכוחו לשנות את חייו לחלוטין. (במיוחד אם שינה את שמו לשם של אדם צדיק, שזה בוודאי מעורר אותו להיות ראוי לאותו שם נעלה).

אם כן, הצד השווה בין שני הפירושים הוא, שלא מדובר על פעולת שינוי שם סתמית, אלא על תהליך פנימי המבטא שינוי אמיתי. אולם, כאמור, פשטות הגמרא ורש"י לגבי אברהם ושרה היא, שעצם שינוי השם הספיק להם כדי לשנות את מזלם. והרי כך בוודאי מנהג ישראל לגבי חולה, שעצם פעולת שינוי השם מועילה לו לשנות את מצבו מן הקצה אל הקצה.

ושוב נשאלת השאלה: כיצד פעולה טכנית של שינוי השם, יכולה לשנות גורלות?

ד. היסוד לעניין השמות, נמצא בסיפור מעניין המובא בגמרא (יומא פג,ב): שלושה תנאים חשובים, רבי מאיר, רבי יהודה ורבי יוסי, הלכו בדרך ובכיסם סכום כסף גדול. בלילה הם עצרו לישון שנת לילה בפונדק וחיפשו מקום בטוח להניח בו את הכסף. רבי יהודה ורבי יוסי ניגשו לפקיד הקבלה במלון והפקידו בידיו את הכסף שלהם. רבי מאיר, לעומתם, שאל אותו תחילה את שמו? הוא השיב: "כידור". רבי מאיר למד מכך שהוא טיפוס שלילי והלך לישון עם הכסף מתחת לכרית.

בבוקר, ניגשו רבי יהודה ורבי יוסי אל הפקיד וביקשו את הכסף, אך הוא הכחיש וטען שלא היו דברים מעולם. הם רצו נרגשים לרבי מאיר ותבעו לדעת כיצד ידע להיזהר מהברנש הזה? השיב להם כי הקשיב לשמו: "כידור", וזה הזכיר לו את הפסוק: "כי דור תהפוכות המה, בנים לא אמון בם"...

על פי היהדות, שם האדם הוא אינו רק מספר זהות כדי להבחין בינו ובין אנשים אחרים, אלא הוא בבחינת כרטיס ביקור. השם מתאר במילה אחת את המהות של האדם נשוא השם, את התכונות העיקריות שלו או את המאורעות העיקריים שעבר ויעבור בחייו. לפי היהדות, צריך לומר כך: "תאמר לי איך קוראים לך ואומר לך מי אתה"...

למען האמת, המקור לכך נמצא בתורה עצמה: למדנו בשבוע שעבר כי בגמר מלאכת הבריאה, ה' אסף את כל בעלי החיים לפני האדם כדי "לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו".

4. בראשית ב,יט: ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים, ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו:

מה היה צורך בכל העסק הזה של קיבוץ בעלי החיים בעולם לפני האדם? הרי היו יכולים לקרוא לחיה הראשונה מספר 1, לשניה מספר 2 וכך הלאה?

יתירה מכך: המדרש מדגיש (בראשית רבה יז,ד) כי בהתחלה ה' העביר את בעלי החיים לפני המלאכים והציע להם לקרוא את השמות, וכאשר הם לא הצליחו בכך, העביר את התפקיד לאדם, באומרו: "חכמתו גדולה משלכם שהוא יודע לקרוא שמות". מה החכמה הגדולה בכך?

אלא נדרשת המון חכמה כדי להעניק שם, כיון שצריך להכיר את התכונות של כל אחד מבעלי החיים. האדם היה צריך להעביר לפניו את האריה למשל ובתוך רגע אחד לזהות את נקודות החוזקה שלו.

ואכן, רבינו בחיי מבאר באופן נפלא כי השמות העבריים של בעלי החיים, מבטאים בדיוק את המהות הייחודית שלהם:

רבינו בחיי שם: בזה נתפרסמה חכמתו הגדולה ... כי האדם הבין בחכמתו ושכלו, טבע כל בהמה וחיה וקרא לכל אחד שם מעין הטבע שהכיר בה ... טבע האריה שהוא גיבור גדול ומלך שבחיות ... והעלה שמו 'אריה' מפני שאותיות אריה הן רוחניות, כי אל"ף, ה"א ויו"ד הן אותיות ה' ורי"ש פירושה רוח ... וכן הכיר ב'חמור' שהוא פתי וסכל מכל הבהמות ועל כן קרא שמו 'חמור' מלשון חומר. ובשם הסוס הכיר שהסוס קל תנועה ושמח לקראת המלחמה, והעלה שמו סוס מלשון שישה.

העיקרון הבסיסי הזה אודות מהות השם, אינו נגמר בבעלי החיים, אלא ממשיך בשמות בני האדם. כשאנו מעיינים בכל השמות במקרא, רואים שהשם הוא תיאור קצרשל אישיות האדם או המאורעות המרכזיים שעבר ויעבור בחייו4.

"אדם" כי בא מה"אדמה". "חוה" שהיא "אם כל חי". "נח" שבימיו היתה "מנוחה". "אברהם" שהוא "אב המון גויים". "יצחק" כי "צחוק עשה לי אלקים" בלידתו. "יעקב" שאחז ב"עקב" של אחיו וכו'.

עד כאן דיברנו על הרמה הפשוטה של הבנת השמות. אמנם תורת הקבלה מעניקה מימד נוסף ומעמיק הרבה יותר לעניין השמות:

למעשה, השם אינו רק תיאור של האדם, אלא הרבה יותר מכך: השם קובע את מהות האדם!. השם שנותנים ההורים לילד, יוצר ומשפיע באופן ממשי על עיצוב האישיות והגורל שלו. כמו שאומרת הגמרא בברכות ז, ב: "שמא גרים".

הדבר נובע מרצף האותיות המרכיב את השם. לפי הקבלה, כל אות מסמלת אנרגיה רוחנית מסוימת, והצירוף של האותיות בתוך השם, מרכיב את האנרגיה המלאה והאישיות השלמה של האדם.

למשל, האות א' מסמלת יכולת חיבור בין האדם לאלקים (כמו המלים "אמונה", אהבה"), וכך זה מתבטא בציור הפונטי של המילה: תג למעלה, תג למטה וקו אלכסוני המחבר את שני התגים. האות ב' מסמלת יציבות (כמו "בית מגורים"), ואכן הצורה הפונטית של האות ב' היא אות יציבה שיושבת היטב על הארץ. האות ג' מסמלת נתינה (כמו "גומל"), כמו שרואים בתג למטה, שהיא נוטה קדימה בתנועה של השפעה. האות דל"ת, לעומתה, מסמלת עניות וקבלה (כמו "דלות"), ואכן הקו העליון שלה משוך לאחור, במה שנראה כמו תלות באחר5.

לאחר כל ההקדמה הזאת, נשוב אל אברהם ושרה ונבין היטב את פעולת שינוי השם אצלם: בהקשר שלהם מעניינות אותנו האותיות "יו"ד" וה"א": לשרה, נלקחה האות יו"ד והונחה במקומה האות ה"א. המשמעות של האותיות הללו מובנת בהתבוננות קלה בהן:"יו"ד" היא הקטנה בין האותיות ומסמלת יכולת מיקוד וצמצום, ואילו ה"ה"א" גדולה והפוכה ממנה ומסמלת דווקא התפשטות לאורך ולרוחב.

וכעת הכול מובן6: אצל שרה היתה אות יו"ד בשם, שמסמלת צמצום ומיקוד – שהיא ההיפך מפריון ולידה. לכן ה' הורה לה להוציא את האות יו"ד של "שרי" ותמורתה להוסיף אות "ה"א", וכך היא קיבלה יכולת חדשה של פריון והולדה.

5. תורה אור יג,ב: שינוי השם של שרה הוא להיות לה בחינת הולדה ... ועיקר ההולדה להיות מציאות הולדה חדשה הוא ... על ידי התפשטות והרחבה ... ולכן נתווסף לשרה האות ה"א7.

בהמשך לכך, מעניין להוסיף נקודה מקורית ונפלאה המובאת אצל האדמו"ר המהר"ש: אחרי שני דורות, גם רחל אמנו הייתה עקרה ולא הצליחה ללדת, ואז לקחה את אמתה "בלהה" ואמרה "אולי אבנה ממנה". מה קשר הדברים?

אלא רחל הייתה היחידה בין האימהות שלא היה בשמה אות ה"א. לכן היא לקחה את "בלהה" שהיו לה שתי אותיות ה"א – אחת בשביל עצמה ואחת עבור רחל וכך תיבנה רחל ממנה.

תורת שמואל תרכ"ז עמוד עט: וזהו שרחל היתה עקרה, לפי שרחל אין בא ה"א. והנה לזה אמרה רחל 'בא אל שפחתי בלהה ואבנה גם אנכי ממנה', דהנה בבלהה יש שני ההי"ן [ואחד בשביל רחל].

כעת מובן גם עניין החלפת השם אצל אדם חולה ל"ע: היות שהשם הוא המשכת אנרגיה חדשה, לכן הוספת שם המסמל רפואה, כמו "רפאל" או "חיים", ממשיכה לו אנרגיה כזו8 וחיים9 חדשים10.

[חשוב להבהיר:במהלך השיעור תעלה השאלה, אם השם מעניק תכונות מסוימות, מדוע אנשים שנקראים באותו שם ובכל זאת שונים זה מזה? צריך להבהיר כי השם הוא רק נטייה להתנהגות מסוימת ולא לוקח מהאדם את הבחירה החופשית לעשות עם התכונות והנטיות מה שרוצה.

הגמרא בשבת קנו מביאה דוגמא לכך, משני אנשים שנולדו באותו יום ובאותה שעה, ואחד נהיה "ראש" לתלמידי החכמים והשני "ראש" לגזלנים. או אחד נהיה מוהל והשני גזלן וכו'].

ה. מה כל זה אומר בתכל'ס?

ידועים דברי האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה כג) כי השם שנותנים ההורים לילד הוא נבואה שהשם שם בפיהם. אולם עדיין כל נבואה יורדת ומשתלשלת למטה דרך כלי הטבע של ההורים, ולכן מוטלת עליהם אחריות גדולה להעניק לילד שם שמבטא באמת מזל ואיכות מיוחדת.

הכוונה במלים פשוטות היא, שצריך לבחור שם של אדם גדול הראוי לחיקוי, וכך המזל של אותו אדם יאיר בפעוט המתחיל עתה את חייו:

תנחומא האזינו ח: לעולם יבדוק אדם בשמות, לקרוא לבנו שם הראוי להיות צדיק כי לפעמים השם גורם להיות טוב או רע. כמו שמצינו במרגלים: "שמוע בן זכור" – על שלא שמע דברי המקום וכו'.

שנית, ישנה מעלה גדולה בקריאת "שם עברי" דווקא, בלשון הקדש. כיון שהמזל העליון משפיע לעולם דרך אותיות "לשון הקודש", שהיא שפתו של ה' והמלאכים. וזו לכאורה הסיבה שהרבי עודד כל כך שיהיה לכל אדם שם עברי, כמובא לעיל בתחילת השיעור.

שלישית, חשוב לציין כי אין למהר להחליף שמות בשל חוסר הצלחה בחיים וכו'. השם שקיבל האדם בלידתו הוא זה שנרשם תחת כסא הכבוד ודרכו מתקשר ה' עם האדם ובמילא אין לשנותו ללא סיבה גדולה. כלשון הרבי (אג"ק ח"ח שיח): "איתא בכתבי האריזל ובכלל במקובלים, שהשם שנותנים ההורים הוא שקורא ה' בעולם העליון להנשמה, ובמילא אין לשנות ולהוסיף שם מבלי סיבה חשובה".