גולשים יקרים,

מה שנופל הכי נמוך, מגיע מהכי גבוה.

ככל שדבר נראה יותר חשוך, כך מסתתר בו יותר אור.

השבוע אנו מציינים את עשרה בטבת, יום עצוב בלוח השנה שלנו. יום בו אנו זוכרים את המצור שנבוכדנצר הטיל על ירושלים, מצור שהוביל בסופו של דבר לחורבן בית המקדש הראשון. זהו לא סתם "עוד יום עצוב" ברשימת הימים העצובים של ההיסטוריה. לפי המסורת, אם צום עשרה בטבת היה חל בשבת, היינו צריכים לוותר על הקידוש, החלות וסעודת השבת ולצום באמצע יום השבת!

ליום מאוד עצוב יש פוטנציאל להפוך ליום מאוד שמח.

כי מה קרה בצום עשרה בטבת? נבוכדנצר הטיל מצור על עם ישראל. ומצור זה בכלל לא נחמד: אי אפשר לצאת ולבוא, אי אפשר להביא אספקת מזון חיונית לעם הנצור וכולם נמצאים בסכנת חיים. אבל מצד שני, כשעם ישראל נמצא במצור הוא מתאחד ומתלכד.

ולא חסרות דוגמאות. רק בקיץ האחרון, כשהתפללנו לשלומם של הנערים החטופים ה' יקום דמם, ובמבצע צוק איתן – שכחנו מכל חילוקי הדיעות וההבדלים בינינו. ימין או שמאל, דתיים או שאינם כאלו, היינו עם אחד שכולם דואגים לכל אחד ואחת מאיתנו.

מצור זה רע. אחדות זה טוב. הכי טוב שיש. ואם נגלה את הטוב שברע ואת האור שבחושך – הרע והחושך ייעלמו, לנצח.

צום קל וקריאה מהנה!

הרב מנדי קמינקר