"ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו, והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח, ושמו אצל המזבח.

ופשט את בגדיו, ולבש בגדים אחרים, והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור."

(ויקרא ו)

מה עלינו לעשות עם תחושות שליליות? ביהדות מיוחסת חשיבות רבה לעבודת ה' מתוך שמחה. "עבדו את ה' בשמחה" נאמר, ויתירה מכך: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה."

ובכל זאת, ישנם רגעים בהם איננו שמחים, ואנו חווים תחושות אחרות.

תחושות אלו כמוהן כ'דשן'. הן פסולת שצריכים להתפטר ממנה.

מה עושים עם הדשן? כפי שנכתב בפסוק, ישנו דשן עליו נאמר כי יש להניח אותו ליד המזבח, ואילו בהמשך נאמר על דשן כי יש להוציא אותו אל מחוץ למחנה.

הדבר מרמז על שתי תחושות וכיצד יש להתייחס אליהן.

הראשונה היא תחושת המרירות. כאשר האדם ממורמר על מצבו, והוא שואף לשינוי. למרות שגם זו לא תחושה לא טובה שכן יש לעבוד את ה' בשמחה, הרי שאפשר להשאיר אותה 'ליד המזבח': אפשר להשתמש בה, שכן בסופו של דבר היא מעוררת את האדם להשתפר ולשאוף מעלה.

השניה היא תחושת העצבות, הגורמת לאדם לחוש מדוכא ועצוב ממצבו. עליה נאמר "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה!" אין בהם, בעצבות ובדיכאון, שום דבר טוב. יש להוציא ולבער אותם מקרבנו.

(על-פי סידור עם דא"ח לאדמו"ר הזקן).